26
גיליון 232 מרץ 4102
|
|
לזכר אלי שרף
אלי שרף נולד בשנת
ב-4391.3.3 בפולין בכפר
זבלוב, בן לגצל ואלקה ז"ל.
היו לו ארבעה אחים ושלוש
אחיות.
ל
�
בשנת 9391, במהלך המ
חמה, המשפחה ברחה מפו
ש
לין לברית המועצות. כאשר
המשפחה עברה את הגבול
החליטו האנשים להעמיס את
המשפחה על קרון משא ולש
ש
לוח אותם למרכז אסיה. כע
ש
בור מסע בן חודש ימים המש
ש
פחה הגיעה לעיר טשקן שב
ש
רפוליקת אוזבקיסטן שהייתה
חלק מבריה"מ.
לאחר המלחמה, בשנת
ו
�
6491, המשפחה חזרה לפ
לין והתפצלה לשלושה. אחיו
משה ויפה נרשמו לקיבוץ
דרור. דב, חיים ישראל ואלי
נרשמו לשומר הצעיר בעיר
לגניץ’. אמו אלונה, ואחו
ש
תו בלה נשארו בעיר צ’יצ’ין
בפולין.
בשנת 8491, כאשר אלי היה
בכיתה ה’, החליטו ארבעת
האחים חיים, דב, ישראל ואלי
לעזוב את פולין ולעלות לארץ
ישראל בתעודות מזויפות. הם
הגיעו לצ’כיה, משם לוינה
שבאוסטריה, משם לגרמניה
ומשם לצרפת. האחים עלו
לישראל באמצעות האניה
טרנסילבניה לנמל חיפה.
י
�
-ב 4591 סיים אלי את ל
מודי התיכון והתגייס לצבא
לגדוד צנחנים. בשנים -9691
37 למד תואר ראשון למקרא
וייעוץ חינוכי באוניברסיטה.
בשנים 98-0891 ניהל את
בי"ס יסודי בקרית מוצקין.
אלי התחתן עם שמחה
כאשר היה בן 42.משנת 4991
ועד היום גרים אלי ושמחה
בכפר ורדים.
אלי שרף עם בני משפחתו
סבא יקר,
מורה נערץ
בני משפחה וחברים מספידים את אלי שרף ז"ל,
מחנך ואיש משפחה שהלך לעולמו
קורות חיים
המורה לחיים שלי
מדבריו של ד"ר דוד אזולאי, תושב אשחר
“שחקי, שחקי על החלומות / זו אני החו
ש
לם שח.
שחקי כי באדם אאמין / כי עודני מאמין
בך".
בחרתי לפתוח במילות השיר של שאול
טשרניחובסקי. בילדותי שרתי את השיר
על במה בבית-הספר היסודי בשגב, בעי
ש
דודו של המורה אלי שרף.
בית הספר היסודי ביישוב שגב (כיום עצ
ש
מון-שגב) הוקם בתחילת שנות השישים
מכספי תרומות של קהילת יהדות קנדה.
בשנתיים הראשונות לקיומו של בית-הס
ש
פר לימדו בו הנח"לאים של קיבוץ יודפת
שהתגוררו תחילה ביישוב שגב, וכשאלה
עברו ליישוב הקבע ביודפת, החליפו אותם
מורים חדשים בניהולו של אלי שרף. אלי
ניהל, לימד וחינך. לימד: מתמטיקה, היסטו
ש
ריה, חקלאות, פיסול מאדמת חימר שהייתה
מצויה באזור. אלי לימד בחיבה רבה חינוך
גופני. הוא הפליא בגמישותו והיה השוער
בקבוצת הכדורגל של הבוגרים. לאחר כש
ש
נתיים נישא אלי למורה שמחה, וזו הצטרפה
לעשייה החינוכית בבית-הספר.
אלי ושמחה התערו בהווי התרבותי-חב
ש
רתי בקרב יהודי מרוקו, תוניס ואלג’יר.
בשעות היום לימדו בבית הספר, ובערב
ביקרו בבתים, התעניינו בקשיי המשפחות,
השתתפו בשמחות, ייעצו וסייעו.
לימים נסגר בית הספר ודרכינו נפרדו.
הקשר עם מנהיגי החינוכיים נשמר. בחלוף
השנים, לאחר הגשת עבודת הדוקטורט
ומבחן ההגנה, התקשרתי לכפר ורדים. אלי
החזיק בשפופרת הטלפון, שמעתי את קולו
הצוהל: “שמחה, את שומעת? דויד דוק
ש
טור!".
לפני כארבע שנים אשתי וילדי ערכו לי
מסיבת יום הולדת שישים. בת-שבע הזמי
ש
נה למסיבה את אורה ואת ישי חברי ילדות
מבית הספר בשגב, ש"גילו ברעדה" את
המורים אלי ושמחה בחצר ביתנו באשחר.
לא ידעתי נפשי משמחה והתרגשות.
אשתי בת-שבע האהובה נפטרה מסרטן
לפני כחמישה חודשים. אלי ושמחה שרף
היו אצלי ב"שבעה" לנחמני. כיום, המורה
שמחה יושבת שבעה על מות אלי, המורה
אלי. אני נסעתי לכפר ורדים לנחם, לחבק
את שמחה, לזכור בהערצה את זה שהתווה
והנהיג את דרכי.
סבא משכמו ומעלה
מדברי הנכדים, אופק, נוי אור ורועי
היום הקשה והנורא מכל הגיע. לראות
אותך הולך מאתנו קשה מנשוא.
היה לנו סבא משכמו ומעלה. איש אשכו
ש
לות רב מעלות.
סבא יקר שלנו, היית האחד והיחיד, הצ
ש
לחת להתגבר על כל כך הרבה מכשולים
בחייך, היית חזק ונחוש לנצח את החיים.
סיפרת לנו על התקופה הקשה כילד קטן
בפולין, סבלת מחרפת רעב ומהישרדות יום
יומית, ועל איך שאילצו אותך ללכת עם
אחיך הקטן לבית היתומים. תמיד דאגת
לאחיך הקטן ישראל ואף חלקת עמו את
מעט האוכל שקיבלת. גם כשרצו להפריד
ביניכם התעקשת שייקחו גם אותך, ולא
ישאירו אותך לבד בבית היתומים.
תמיד דאגת לאיחוד משפחתך, היה חשוב
לך שתישארו מלוכדים. כי בעיניך משפחה
זה ערך עליון.
סבא, אנחנו נכדיך שכל כך אהבת, זכי
ש
נו! זכינו לגדול לצדך, ללמוד ממך. אתה
האיש הכי חכם שיש, פשוט אנציקלופדיה
מהלכת. הלוואי שכל הילדים היו זוכים
לסבא כמוך, מלח הארץ, איש חיל. אתה
משתייך לדור שהקים את הארץ, שהסתפק
במועט וחי על ערכים, ידע תמיד לתת בש
ש
מחה, אך לעצמו לא ביקש מאומה ומעולם
לא התלונן.
נוח על משכבך בשלום סבא אהוב ויקר,
אנחנו גאים להיות נכדיך ואוהבים אותך
מאוד.
