6
גיליון 732 יולי 4102
|
|
ניר שילה
פתח דבר
: כפר ורדים, א.ת. תפן, חוסן, פקיעין חדשה, צוריאל, אלקוש, אבירים, מתת, לפידות, פלך, תובל,
מופץ ביישובים קהילתיים בגליל המערבי
הר חלוץ, לבון, גיתה, מעונה, עין יעקב, געתון, יחיעם, הילה, זיו הגליל, חרשים, כליל, כברי, מצובה, שלומית, שלומי, בצת, מעלות, בן עמי, לימן.
הוצאה לאור:
אשכול מדיה בע"מ, שניר 001
ת"ד 6301 כפר ורדים 0074152
4747799-40, פקס 8381698-050
|
עורך ומנהל
אייל כץ
מייסד ועורך אחראי
ניר שילה
ארבל הלוי
עיצוב:
דפוס ידיעות תקשורת
הדפסה:
הגיליון הבא של א-לה כפר יופץ ביום חמישי 8.41. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי 8.7.
קיץ, חום יולי אוגוסט, חם תרתי משמע.
תחילתם של אירועי הקיץ בחטיפתם של
נפתלי, גיל-עד ואייל באמצע יוני. בסו
צ
פו של חודש יוני נתגלו הגופות. התקווה
ותפילות של מבצע “שובו אחים" התח
צ
לפו באבל כבד.
בחודש יולי נמשכו החיפושים אחר
הרוצחים, בני עוולה מחפשי נקם חטפו
ורצחו נער נוסף, מוחמד אבו חדיר משו
צ
עפט, החטיפה והרצח הובילו למהומות
וזעם בשטחים ובקרב ערביי ישראל,
והנהגת החמאס בעזה הצטרפה לחגיגה
והחלה להפגיז את יישובי עוטף עזה בר
צ
קטות. אחרי הבלגה של מספר ימים החל
מבצע “צוק איתן".
אחד המאפיינים של ימים מעין אלו,
בהם המדינה תחת אש, הוא הסולידריות.
בזמנים של לחימה, רובנו מצליחים לשים
בצד את המחלוקות המאפיינות את השג
צ
רה להתאחד ולגבות את צה"ל, הממשלה
והאזרחים הנמצאים תחת אש. ממש כפי
שתיאר בילעם בן בעור, שבא לקלל ויצא
מברך: “מה טובו אוהליך יעקב משכנו
צ
תיך ישראל".
אסור שהמציאות והאירועים יגרמו לנו
להתעלם מתופעות קשות המסכנות את
החברה שלנו. מבחינה ציבורית עבר
צ
נו למעשה לסדר היום מבלי להתייחס
מספיק לרצח ולתופעות הנקם הבלתי
נסבלות ובלתי נסלחות של אותם בני
עוולה שביישו את כולנו. חשוב שנבין
שתופעות מעין אלו הן אורות אדומים
המחייבים את כולנו לחשבון נפש ובדיקה
מקיפה. אסור להקל ראש ובוודאי שלא
להשלים עם מעשים כאלו.
אני רוצה להתייחס לשני מכתבים בהם
מכתבים
מעוררי
דאגה
בשער: משפחת סמדג’ה מכפר ורדים
עם משפחת כהן מאשדוד
ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה
מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה
קבליני אל שירייך, כלה יפהפייה
פתחי לי שערייך אבוא בם אודה יה.
בצל עצי החורש, הרחק מאור חמה
יחדיו נכה פה שורש אל לב האדמה
אל מעיינות הזוהר, אל בארות התום
מולדת ללא תואר וצועני יתום.
עוד לא תמו כל פלאייך
עוד הזמר לו שט
עוד לבי מכה עם ליל
ולוחש לו בלאט:
את לי את האחת
את לי את, אם ובת
את לי את המעט
המעט שנותר.
נביאה בבגדינו את ריח הכפרים
בפעמון ליבנו יכו העדרים,
ישנה דממה רוגעת
וקרן אור יפה,
ולאורה נפסעה ברגל יחפה.
עוד לא תמו כל פלאייך...
מפעל עולה באש בשדרות בעקבות פגיעת רקטה, ב-82 ביוני
צילום: נתן פלייר
/ יורם טהרלב
עוד לא תמו כל פלאייך
נתקלתי בימים האחרונים, מכתבים המ
צ
עלים מחשבות נוגות ומחייבים אותנו
להתמודד עם תופעות שעד כה העדפנו
לחשוב שהן שוליות. המכתב הראשון,
דף מפקד לקרב מבצע “צוק איתן" שנכ
צ
תב על ידי מח"ט גבעתי לחיילי החטיבה
המתכוננים לקרב בעזה. מסתבר שמח"ט
גבעתי רואה במבצע “צוק איתן" מלחמת
דת, מלחמת קודש וסבור שעל ביטחון
חיילנו אחראי הקדוש ברוך הוא. חשוב
מאד לשמור על צה"ל כצבא העם כולו,
ואסור לנו לאפשר לביטויים, מחשבות
ומעשים כמו אלו שעולים בפקודת המ
צ
בצע של המח"ט להתקיים בתוך צה"ל.
מכתב שני נכתב בעיתון הארץ על ידי
הכתב גדעון לוי וכותרתו “הרעים לטיס".
בכתבה משמיץ לוי את טייסי צה"ל וקו
צ
רא להם למרוד ולסרב פקודה. עם כל
הכבוד לחופש הביטוי, חייבים לשים
גבולות ולא לאפשר פרסום דברים כאלו
במרחב הציבורי. הדרך לגיהינום מלאה
כוונות טובות. אנחנו כפרטים וכחברה
צריכים לדאוג ולוודא שתופעות מסו
צ
כנות כמו מכתבו של אל"מ עופר וינטר
או כתבתו של גדעון לוי לא יתקיימו ולא
יקבלו במה ציבורית.
במקביל חובה עלינו לאפשר הן בצה"ל
והן במדינה – צדיק באמונתו יחיה, ולא
צ
פשר מסגרות מסודרות וברורות בהן ניתן
יהיה להשמיע כל ביקורת.
אסיים בתפילה לשלום, בחיזוק ידם של
לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון ובשירו של
יורם טהרלב, “עוד לא תמו כל פלאייך".
קריאה נעימה
בקצה הצוק
