א-לה כפר - גיליון 309

2019 נובמבר 309 גיליון | | 30 מגזין g לגילוי הארכיאולוגי קדמו, כאמור, עבודות שנה 15- שיפוץ ושימור המבנה שהחלו כ . העבודות נעשו בפיקוחה 2002 קודם, בשנת של רשות העתיקות מהיום הראשון, כיוון שמדובר בבית שנבנה על שרידי מבנים קדומים. אחרי שלביב וסלמה השלימו את רכישתו, הם חשבו להפוך אותו למלון בוטיק. אך עם השנים הבינו שבניית המלון עלולה לפגוע בנוף ולהסתיר את מגדלי המבצר וגם את הכנסייה הסמוכה. "המליצו לנו להרחיב את המקום במקום לבנות אותו כלפי מעלה, ואז רכשנו בתים נוספים שהיו בבעלות השכנים", מספרת סלמה. רק אחרי מותו של בעלה גיבשה את הרעיון החדש של המתחם, בשיתוף עם ילדיה ובעצתו של הארכיטקט איתו עבדה. "בתחילה חשבנו להקים בר, וכשהשף אליאן ליוס הצטרף אלינו, הוא העלה את רעיון המסעדה". טאבולה עם גבינת בוראטה ') נולדה במעיליא, בת בכורה 52( סלמה עסאף למשפחה עם שמונה אחים ואחיות, ופורצת דרך "לא מהסוג המרדני", כמו שהיא מגדירה את עצמה. בין השאר למדה באוניברסיטה והיא בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה. "תמיד כיבדתי את עצמי. באתי מבית חזק מורלית וכלכלית, וגידלו אותנו עם הרבה גאווה". אביה של סלמה (בן למשפחת וקים) היה דמות נערצת בעיניה: "כל זמן שחי, עד לפני כשנתיים, הוא נתן לי את הכוח ואת התעוזה להמשיך". משפחתה של סלמה היא חלק בלתי נפרד מהחלום: הבעל לביב שהלך איתה והאמין בה, בן דודה (קיסר) שסייע בבניה מיום רכישת המבנה, האחיינית (סמאא וקים, שמנהלת את המסעדה) וכמובן, שלושת ילדיה, רשאה, חליל ופאדי, שמעורבים בפעילות המתחם ושותפים להקמתו, על אף שהם בעלי עיסוקים ומקצועות אחרים. "בזמן החפירות הארכיאולוגיות שהובילו לגילוי הגתות, כולנו חפרנו יחד בידיים" היא נזכרת. "זה היה שלב לא קל, שבו ריכזנו מאמצים משותפים. זה עסק משפחתי". החל להירקם הקשר העסקי 2015 בשנת עם ליוס, השף של המתחם ושותפה העסקי של עסאף. "את אליאן (ליוס) אני מכירה מתקופת הילדות. היינו שכנים בכפר והוא היה חבר של אחיי. מאותה תקופה, כלומר בארבע השנים האחרונות, עבודות השיפוץ של המבנה נעשו באינטנסיביות". ליוס התגורר במשך עשרות שנים בפדובה בצפון איטליה, ושם היה גם הבעלים של מסעדה מפורסמת ושל יקב גדול. סלמה: "כשהוא ראה את המתחם ואת התכניות, הוא ישר התלהב והתאהב. זה היה עוד לפני שחשפו את הגתות. הוא הבין שיש פה משהו גדול והחליט לחזור לעבוד פה". המטבח של ליוס מתאפיין בשימוש בחומרים גליליים ובשיטות בישול מקומיות בשילוב מטבח איטלקי. בין המנות שמופיעות בתפריט: טאבולה עם גבינת בוראטה; שישברק (כיסוני בשר) במילוי כבש, לבנה ונענע ועוד על בסיס בצק רביולי; קרם פריקה עם כבש, גבינת פקורינו וצנוברים. בצדו השני של המתחם הוקם בר, ובו מוצע תפריט מתוחכם פחות: לזניה, פיצות, סלטים ועוד. במתחם גם שני חדרי אירוח. השילוב בין מסעדת הגורמה לבר הקליל באופיו, מתמצת את המהות של המיזם וגם של היזמית: תעוזה, שאפתנות, והרבה כבוד לאנשים ולאוכל. "אני אוהבת אנשים, ודאי לארח, וגם לנהל שיחות אישיות עם האורחים", מחייכת סלמה. "התשוקה הזו היא הבסיס של השאטו". בדרך למיזם המשך בניית המקום, ששטחו כדונם בנוי, נמשכה שנה ובאופן טבעי לוותה גם בהשקעה 17 כספית גבוהה מאוד. "כמה מיליונים", אומרת סלמה, "כולם בהשקעה פרטית, לא רק שלי. גם הוצאות השימור נעשו מכסף פרטי. כשמסתכלים על סלמה, קשה להאמין שמדובר בבעלים של המתחם. אין לה גינונים או אפילו פריט לבוש שמסגיר אותה, אולי להיפך. והמראה החיצוני מעיד גם על אופיה: אישה צנועה, אבל כזו שהאמביציה מטר גובה, שהצליחה 1.5- שלה מרוכזת ב גם להניע משהו חדש בכפר. "מאז שפתחנו את המקום מגיעים לכפר הרבה מאוד אנשים, ששמעו עלינו וגם על מעיליא. היו כבר כמה כתבות שהתפרסמו על 'שאטו דה רואה' בתקשורת הארצית, וגם באמצעי תקשורת בחו"ל, ששלחו לכאן צוותי צילום. שמעתי על אנשים שקראו כתבות או צפו בכתבות משודרות בחו"ל, והם אלה שסיפרו לקרוביהם בארץ עלינו". אילו גופים או ארגונים תמכו בכם כספית ואחרת? "לא קיבלנו סיוע כספי חיצוני, אבל בשנה האחרונה תומכים בנו ממיזם אוצרות הגליל (מיזם ללא כוונות רווח שהוקם על ידי רעיה שטראוס כדי להגדיל את פעילות התיירות סלמה עסאף עם מנהלת המסעדה סמאא וקים חלק מרצפת הזכוכית שמאפשר תצפית בגת "המתחם דורש עבודה מאוד אינטנסיבית. וחוץ מזה, יש לי כבר תכניות לעתיד: החזון הבא הוא הקמת מלון בוטיק, כפי שחלמתי בתחילה, בתוך שטח המבצר, שגבוה משטח המתחם שלנו. המיזם יתבצע בשיתוף עם השכנים שגרים בשטח, יחד עם רשות העתיקות"