א-לה כפר - גיליון 309

2019 נובמבר 309 גיליון | | 34 מגזין הציבור צריך כתובת שבה יוכל להביע את דעתו ולקדם שירותים שהוא זקוק להם. "עמותה היא מבנה שצריך לטפח אותו", ממשיכה מוסק. "העבודה הרצינית מוטלת על כל אחד מחברי העמותה, שייקח על עצמו תחום התמחות ויאסוף סביבו שותפים לדרך. נפנה אל הציבור ונסביר לו שהעמותה היא שלו. העמותה היא כמו תינוק שנולד זה עתה, בלידה טבעית, אבל היא זקוקה לקהילה שתתמוך בה. כוחה של העמותה תלוי בהצלחתה לגייס עד 300 חברים. עמותה יעילה צריכה לכלול חברים, וזו המשימה שלנו עכשיו". 500 1,500- האוכלוסיה המבוגרת מונה כ איש. האם אין בהקמת העמותה התעלמות מהתושבים שאינם בגיל הזהב? : "העמותה תיתן שירות לכל התושבים, מוסק גם לצעירים". "הם ייהנו מפירות העשייה. מועדון ברן: הזהב פתוח לכל תושבי הכפר. המועדון הוא חלק מן העמותה לגיל הזהב. המועצה דואגת לתושבים כולם". "לדעתי יש מקום להקים עמותה גם מוסק: לקבוצות גיל אחרות, למה לא? כבר נוצרו בכפר קבוצות למטרות שונות. כל קבוצת גיל יכולה לפעול או להקים עמותה. המועצה איננה יכולה לענות על כל המאוויים של קבוצות גיל שונות. היא מוגבלת במשאבים שלה". : "אני לא רואה סיבה להקמת עמותות ברן לגילאים יותר צעירים. הם מקבלים את הצרכים שלהם מהמועצה". שאחרים יקנאו כשאני מזכירה שהכפר סובל דווקא מבעיית הזדקנות, ויש ניסיונות להצעיר אותו, אומרת מוסק: "אנחנו נוטים להתעלם מהעובדה שכולנו נגיע לגיל הזהב. אילו לפני עשר שנים היינו נערכים, היה היום מצב השירותים לאזרח הוותיק הרבה יותר טוב. חיינו בתרדמת. צריך לקחת בחשבון שזו תחילת הדרך של העמותה. צריך סבלנות, אבל המנוע כבר הניע, והרכבת יצאה מן התחנה". חלק חשוב ברכבת הזו הוא סקר מקיף שערכה העמותה יחד עם המחלקה לשירותים איש ענו על כל 312- חברתיים. מוסק: "כ הסקר. עוד כמספר הזה השלימו חלקית את השאלון. בעוד שבוע נתחיל לנתח את הנתונים". אלכס פלד מכרמיאל, שנתן הרצאה בכפר, אמר שאסור לערבב בין מבוגרים נזקקים, שמחלקת הרווחה אמורה לדאוג להם, למבוגרים עצמאיים. מה דעתך? מוסק: התפיסה היום היא שהאדם חי יחד עם אנשים אחרים במשך כל מחזור חייו. אסור ליצור קבוצות נפרדות, אלא מסגרות שבהן נפגשים בני כל הגילאים. לקשישים יש מה לתת לצעירים ולהיפך". כפר ורדים הוא כפר קטן. אנשים אוהבים לחשוב עליו כעל קהילה. האם עמותה חזקה שמכוונת לסקטור אחד לא תפגע בקהילתיות? מוסק: "בכפר ורדים יצרנו בזמנו קהילה. היום אני מרגישה שאיבדנו את זה. יתרה מזו, ראשי המועצות הקודמים עשו הכל כדי להרוס את הקהילה. לא הייתה שקיפות, לא היה שיתוף תושבים, ולאט לאט כל אחד נכנס לתוך הקונכייה שלו. את זה אנחנו רוצים לשנות. בעיניי, העמותה תהווה קהילה, קהילת גיל הזהב. ושאחרים יקנאו, כן". מה עם תוכנית לבניית קומה שנייה למועדון הקיים? "במועדון חמישים פלוס אין די מוסק: מקום והתחזוקה הפיזית לא טובה. בנוסף, הפעילויות כולן הן פעילויות מונחות. אין אכסנייה שמאפשרת שיחת חולין. משימה מספר אחת של העמותה היא לבנות מרכז". אתם מכוונים לעמותה גדולה וחזקה, שתפעל בכפר קטן. איך המועצה תתייצב מול גוף גדול כזה? "המועצה לא תצטרך להתייצב 'מול'. ברן: אנחנו מתכוונים לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם המועצה". "הסקר נעשה על ידי המועצה. נלך מוסק: איתה יד ביד, אחרת לא נצליח לעשות כלום". 11 שאלות. רק 65- בשאלון היו יותר מ נוגעות לתחום החברתי. אין התייחסות לבדידות, למרות שבדידות היא התחושה השלטת בגיל המבוגר. "בסקר שעשינו אנשים התלוננו שאין מוסק: להם אפשרות לדבר אחד על אחד. אנשים נמצאים בבית, והם רוצים לצאת ולדבר. יש תחושה של בדידות. אבל שאלת הבדידות היא שאלה קצת ׳טריקית׳, עד כמה אתה נכנס לחיים של הבן אדם. העמותה נועדה להיות קהילה ולחבק את התושב בחיבוק קהילתי. אנשים בהחלט הביעו בשאלון את רצונם לקשר אישי וצריך להשקיע בזה". g אייל כץ נקודה למחשבה / מה עם גילאי הביניים? מחלקה מיוחדת במועצה מטפלת בגיל הרך. ילדים בגיל גן חובה עד כיתה י"ב מקבלים שירות ממחלקת החינוך, מחלקת הנוער, תנועות הנוער, מחלקת ספורט, המתנ"ס ועוד. שמשרתים בצבא. מחלקת הרווחה , ועד 21 עד 18- ועדת החיילים הנמרצת דואגת לבני ה גיל הזהב וכעת העמותה החדשה דואגים לאיכות החיים של אנשים בגיל פנסיה ומעלה. ומה קורה לסתם אנשים? כאלה שהשתחררו מהצבא ועתה חיים את חייהם? חיילים משוחררים עוד נהנים מהטבות, בעיקר של המדינה. בכפר כמעט שאין התייחסות ממוסדת אליהם, אולי כי רק מעטים מהם נשארים כאן. וסתם אנשים באמצע החיים, באופן גס , לא נהנים משום שירות ייעודי או יחס מיוחד. נכון, 25-65 אפשר לתחום אותם כבני אפשר לטעון שהם זה 'הציבור הרחב' ובעצם הכל הוא עבורם, אבל זה חלק קטן מהאמת. בני שכבת גיל זו נושאים במירב האחריות ומתמודדים עם אתגרים קשים. פרנסה, חינוך, משפחה, זוגיות, דאגה להורים מתבגרים ועוד. הם מהווים את עמוד התווך של הכלכלה, כמעט מאה אחוז מכוח העבודה במשק, מחזיקים ברוב התפקידים הציבוריים, כולל ההתנדבותיים. למעשה, הם נושאים על כתפיהם את שאר קבוצות הגיל. ובכל זאת – נדמה לעתים שהם המגזר הכי מקופח. גם בלי להיות איש מקצוע, ברור לגמרי שלבני הגילאים הללו יש צרכים אופייניים. די אם נציץ שוב כמה שורות למעלה ברשימת האתגרים איתם הם מתמודדים. אז אולי, בד בבד עם הדאגה לצעירים יותר ולמבוגרים יותר, צריכים לקום גופים ייעודיים שיסייעו לאוכלוסייה רחבה זו כמגזר. מחלקות ברשויות מקומיות, עמותות מקומיות וארציות, גופים מקצועיים ועוד. למיטב ידיעתי, אין גופים כאלה בישראל. אולי הבשורה תצא ממקומותינו. פעילות במועדון הזהב עם אביבה זוהר. "המועדון הוא חלק מהעמותה, אבל מספק רק פעילויות מונחות"