א-לה כפר - גיליון 309

2019 נובמבר 309 גיליון | | 36 מגזין צילום: אמיר ירחי גורילת הרים ברואנדה • על גורילות הרים ופרות אמיר ירחי מכברי מסכם מסע מסעיר ברואנדה כשאמיר ירחי, תושב כברי, חזר ממסע בן עשרה ימים ברואנדה, הוא התחיל מסע אחר, ברכבת ישראל, בלי חשמל ובלי אינטרנט. דווקא ברואנדה, מדינת עולם שלישית ענייה, הוא לא נתקל בבעיות דומות. הכל עבד, הוא מעיד. רואנדה התגלתה כמדינה שונה מזו שאפשר לדמיין, עם המוניטין של רצח עם, אלימות ועוד. חוויה קשוחה ויקרה ירחי נסע לרואנדה בשליחות המגזין 'מסע אחר אונליין', ותיעד את המסע גם בכתבה. הנסיעה התקיימה במסגרת משלחת עיתונאית בינלאומית, ובהזמנת הקרן לפיתוח רואנדה ) ורואנדה אייר, חברת התעופה RDB( הוא ארגון RDB- הלאומית. ונכון, ה ממשלתי, והסיורים במדינה היו מאורגנים ומתוכננים בקפידה, אבל ירחי וחבריו למסע פגשו אנשים ומקומות שהביאו איתם משהו מרוח השינוי שחל ברואנדה בשנים האחרונות. אחת האטרקציות המרכזית עבור מטיילים שמגיעים לרואנדה היא מפגש פנים אל פנים עם גורילות ההרים, זן גורילות שנמצא בסכנת הכחדה. הסיור נערך בשמורת הוולקנוס ) הנמצאת על גבול אוגנדה Volcanoes( 300- וקונגו. לפני כחמישים שנה חיו באזור כ גורילות בלבד, זאת בעקבות פעילות ציד נרחבת וכריתה של היערות על ידי בני האדם. החלו מאמצים 80- וה 70- בשנות ה בינלאומיים ומקומיים לשימור הגורילות. החוקרת האמריקאית דיאן פוסי, שכתבה את הספר "גורילות בערפל" עליו מבוסס גם הסרט עטור הפרסים, היא אולי הדמות המזוהה ביותר עם סיפורן. רק אחרי מלחמת האזרחים '), רואנדה הבינה שמדובר במשאב שחשוב 94( ושכדאי לטפח אותו. סיורי הגורילות הם חלק מתפיסה של תיירות אקולוגית, שבה משוקעים מאמצים בשימור הטבע והחיות במטרה להזניק את הכלכלה המקומית. "דמי הכניסה לשמורה גבוהים בכל קנה מידה", מספר ירחי. "העלות דולר. עשרה אחוז מהסכום 1,500 לאדם היא מושקע באופן ישיר בכפרים שנמצאים בשטחו של הפארק הלאומי. בזכות ההכנסות הוקמו בכפרים מרפאות ובתי ספר בהם לומדים בחינם, שופרו תנאי ההיגיינה והבריאות של המקומיים, וגדל היצע המשרות הפנויות. כחלק מהמודל הכלכלי שנבנה, קיבלה גם כל משפחה פרה, שמאפשרת להעשיר את המזון הקיים ואף למכור עודפים מהתנובה. השיטה הפחיתה את כמויות הציד באופן משמעותי כי כל משפחה הבינה שעתידה תלוי בגורילות, והביאה לעלייה של פי שלושה במספר הגורילות, כיום מספרן מוערך סביב האלף". למרות המחיר הגבוה שמשלם כל תייר שמבקר בשמורה, לא מדובר ב'פינוק', אלא בחוויה קשוחה. הכניסה מתבצעת בקבוצות קטנות של שמונה איש, כאשר כל קבוצה המשפחות 12- מגיעה לצפות באחת מ של הגורילות שחיות בשמורה (ביום נתון תייירים). גששים 96 יכולים לבקר בפארק של השמורה נשלחים בבוקר הסיור לאתר את מיקום המשפחות, והמסלול של קבוצות המטיילים נקבע לפי המיקום המדויק של כל משפחה. "אנחנו הלכנו כשעתיים, הדרך הייתה בוצית והשיפוע חד, ואת מרביתה פילסו עבורינו הריינג'רים בעזרת מצ'טות", מספר ירחי. "את הסיור מלווים גם פורטרים שמסייעים בנשיאת הציוד. העזרה שלהם חשובה בגלל תנאי הדרך הקשים אבל לא רק. הפורטרים של היום הם הציידים של האתמול, כלומר המודל הכלכלי הפך את תפקידם, ובמקום לרדוף את הגורילות הם מבטיחים את המשך קיומן". אנחנו זה כמעט הם "הדימיון בין גורילות ההרים לבני אדם הוא כמעט לא נתפס", אומר ירחי. "הן חולקות אחוז מהדנ"א". 98.4- איתנו כ מפגש גורלי עם גורילות לא היה חלק מרשימת החלומות שירחי תכנן לעשות עליהן וי, אבל כשהתרחש המפגש הוא היה רחוק מלהישאר אדיש. "מדובר בבעל חיים עצום בגודלו, בעל עוצמה פראית. הזכר, שמנהיג את המשפחה ומאופיין בפס אפור על גבו קילו. הוא מסוגל 240- (סילברבק), שוקל כ לשבור עצים בקלות אבל גם זז בזריזות ובאלגנטיות. הצפייה במשפחה נעשית במרחק של כשבעה מטרים (באופן רשמי, וקצת פחות באופן מעשי), קרוב מאוד. האינטראקציה בתוך משפחת הגורילות, הבעות הפנים שלהן וההתנהגות המאפיינת אותן הן אנושיות. אתה מרגיש חשוף ופגיע, אבל החוויה מפעימה. הם מסתכלים עלינו כמו שאנחנו מסתכלים עליהם". היו רגעים מלחיצים? "כן, היה שלב שבו הגיעה משפחה אחרת של גורילות, הם התחילו לריב ביניהן. אנחנו התרחקנו, עמדו סביבנו גם ריינג'רים שאבטחו