א-לה כפר - גיליון 311

2020 ינואר 311 גיליון | | 32 מגזין g הוא ניילן את הרחבה הקטנה מחוץ לבקתה, והוציא מפזר חום לטובת האורחים. לא הייתה לו עדיין מחשבה כלכלית, והוא נהנה מהאירוח ומהתגובות הטובות על הבירות. כשמסיקה הבין שלא יוכל לעמוד בעלויות האירוח לאורך זמן, וכי יש ביקוש לבירות ואף צורך אמיתי למקום מפגש חברתי, הוא עשה קפיצת גדילה, "אבל עדיין קטנה וזהירה. החלטתי לפתוח עגלה שבה מכרתי את הבירה. בניתי גדר מסודרת והקמתי צילייה. זו הייתה מחשבה כלכלית ראשונה שעומדת מאחוריה מטרה אחת, שנכונה גם היום, כשלוש שנים וחצי אחרי: לקום כל בוקר ולעשות את מה שאני אוהב, כל עוד יש כסף שנכנס, ובלי לקחת סיכונים מיותרים. החוכמה היא לא להרוס, ולהתפתח בקצב שמתאים לאורח החיים שלי". נותן ביטוי לזבל היום הפאב הוא אחד ממקומות הבילוי המועדפים על תושבי הסביבה, במיוחד הצעירים שבהם (ראו במסגרת). מסתבר, שהפאב המוצלח הזה איננו תולדה של איזה חלום, חזון, תוכנית עסקית או תוכנית כלשהי. "אני לא פתחתי את העסק", מפתיע מסיקה בפעם השנייה, "זה הלקוחות פתחו אותו. התחלתי עם בירה וביגלה, ועם עוד ועוד לקוחות שהגיעו. בכלל לא שמתי לב שפתחתי פאב. אנחנו מתרחבים יחד עם הקהל שלנו. בהתחלה הוספתי ספסלים ומקומות ישיבה סביב העגלה, והיום הפאב פועל בעיקר במבנה עץ, שגם הוא גדל לפי הצורך ובלי להשקיע בפרסום". את המקום בנה מסיקה בשתי ידיו, מחומרי גלם זמינים, שאותם אסף בעיקר מאזור הגרוטאות הסמוך. מדובר במבנה שעשוי 100- מעץ ומחומרים מבודדים, יש בו כ מקומות ישיבה, והוא מחומם בחורף בעזרת שני קמינים גדולים. הוא נבנה טלאים טלאים, וניכרת בו יד של הנדימן-אומן, שמתרגש מאילתור בחומר. "אין יום שעובר בלי שאני הולך לאזור הגרוטאות, לחפש חומרים ולהרכיב מהם משהו חדש. המחשבה שלי היא שאחרים יזרקו זבל, ואני אתן לו ביטוי. אני חובב ג'אנק ויודע לטפל בו". מסיקה מצביע על כדור דיסקו (או כדור מראות) שתלוי על תקרת הפאב. את הכדור מצא מסיקה באחד משיטוטיו בחוץ, וחיבר לו מנוע של מיקרוגל כדי שיוכל להסתובב. , תושב 35( "גם השותף שלי, אלירן פרץ חוסן), אוהב לבנות ולהשקיע בפאב. הוא בנה את קונסטרוקציות הברזל ופיתח מאוד את השטח. הסיפור שלי ושל אלירן נחמד מאוד בפני עצמו. אלירן הוא בין היתר הבעלים של הבקתה שאותה שכרתי. עם הזמן התקרבנו, וקיבלנו החלטה משותפת להפוך לשותפים לפני כשלוש שנים. יש לנו תפקידים אחרים בעסק: אלירן מנהל את ההיבטים התפעולים והלוגיסטיים, ואני ממשיך לעסוק בתחומי האחריות הקודמים שלי בתור יזם ומייסד, כולל בישול הבירה כמובן. בלי אלירן, כל זה לא היה קורה". הכל נפלא, אבל לקרוא לעסק 'בירה בוטיק חוסן'? לא יכולתם למצוא קופירייטר? "המותג הוא בדיוק מי שאנחנו. 'וואט יו סי איז וואט יו גט'. אין פה התחכמויות וגם לא מסיכות. מי שמחפש חוויה מתחכמת, לא ייהנה. אנחנו אוהבים להשמיע מוזיקה שקטה, ישראלית בדרך כלל. מגיעים אלינו אנשים מכל הגילים, מחברות ומתרבויות שונות. זו מהות החיים בגליל ובצפון, ואין צורך לשנות את מה שכבר קיים וטבעי. אנשים שמגיעים מהמרכז, ויש לא מעט כאלה ששמעו עלינו ואפילו הזמינו צימר בישוב רק כדי לבלות בפאב, מתחברים ישר לאווירה. בימי שישי ושבת פתוח אצלנו גם בשעות הצהריים, וככה יכולות גם משפחות ליהנות מהמקום. בתפריט יש משקאות נוספים חוץ מבירה, ואוכל שיכול להתאים לכל גיל. מדי פעם יושבות פה סבתא רבתא והנינה שלה, ושותות בירה של יום שישי בצהריים. מי שמגיע אלינו עם חברים ואנשי צוות ליד העגלה שבה התחיל הפאב g "אני לא פתחתי את העסק. זה הלקוחות פתחו אותו. התחלתי עם בירה וביגלה, ועם עוד ועוד לקוחות שהגיעו. בכלל לא שמתי לב שפתחתי פאב. אנחנו מתרחבים יחד עם הקהל שלנו" מסיקה (משמאל) עם השותף אלירן "הייתי לכוד בתוך כלוב של זהב: פרנסה מצוינת, בית ואישה, אבל התעקשתי לשאול את עצמי: 'מי אתה רוצה להיות?'. לא הייתה לי עדיין תשובה, אבל ידעתי איזה חיים אני לא רוצה שיהיו לי. התפטרתי מהעבודה וביטלתי את החתונה"