א-לה כפר - גיליון 314

2020 אפריל 314 גיליון | | 26 שירה קורונה יד שמאל על העכבר, משוטטת בין חדרים. מדי פעם אני עושה זום אין, מתמקדת בצילום או בשני כיסאות שהונחו בכוונה במרכז החלל. עכשיו אני בתוך הגוגנהיים בניו יורק, אם יהיה לי כוח אקפוץ משם לאורסיי בפריז וגם למוזיאון תל אביב. יש משהו סטרילי ודומם כל כך במרחב מוזיאלי שנשלט באופן וירטואלי, ושמאבד תוך כדי הסיור את ההילה ואת הקסם שלו. אבל האמת שלא היו לי תוכניות לעבור בלוקיישנים האלה בזמן הקרוב (כולל בתל אביב, ולא רק בגלל הקורונה), ואין ספק שזו הזדמנות מצוינת לבקר ולצפות בחללים הרחוקים מהישג יד. "אני חושב שמוזיאונים וגלריות שפותחים את האפשרות לסיורים וירטואליים לא רק מנסים להישאר רלוונטיים בתקופה הזו. למעשה הם מממשים את תכליתם: להנגיש את המציאות לציבור ולתת לו שירות", אומר אבשלום סולימן, אמן ומנהל אוצר של הגלריה השיתופית בכברי, שגם בה הונגשה הפעילות לציבור הרחב באופן וירטואלי בשבועות האחרונים. אתה יודע אם אנשים יוצרים אמנות עכשיו? "התשובה היא כמספר האמנים. אני מאמין, גם מתוך שיח שמתנהל בין אמנים בשיחות וידאו, שזו תקופה טובה להתכנסות פנימית, לבהייה, למחשבות, ולהרהורים. יש כאלו שהמציאות החדשה דווקא גורמת להם להתפעמות ומפעילה אותם לעשייה. אמנים יודעים ליהנות מ'הבין לבין' ולאו דווקא מהשיאים". מה קורה כשרוצים ליצור אבל אין מרחב פיזי נגיש בגלל ההגבלות? "אולי אין את האפשרות ללכת לסטודיו או לעבוד עם אמצעים וחומרים מיוחדים, אבל אפשר ליצור על דרך הצמצום. לפני מספר שנים ראיינו את לורי אנדרסון, האומנית הראשונה של נס"א, שידועה בשימוש במולטימדיה ובהפקות ענק של יצירותיה. היא אמרה משפט שמזקק את המקום המרוכז והפשוט שבו מתקיים מעשה היצירה בשגרה אמנות 21- ובחירום: 'אני מאמינה שבמאה ה נהדרת יכולה עדיין לקרות בעזרת עיפרון ופיסת נייר'. אכן, תמצית האמנות היא אינטואיציה בשילוב רעיון ופעולות אנושיות פשוטות. גם אני יושב בימים אלה וחושב איך לתכנן סקיצות עבור פרויקט שיום אחד יהיה תלוי על קירות במוזיאון". ואתה נהנה מהצמצום? "זה כמו לצאת לטיול או למסע. אורזים את הפריטים הנחוצים ועם השאר אתה מסתדר או מאלתר. זה יוצר לחץ מסוים, וכשאני ממש לחוץ ואין לי ברירה אז הדברים יוצאים החוצה". מה הולך לדעתך להשתנות בעולם האמנות? "השאלה 'מהו מרחב ציבורי' הולכת להשתנות. עכשיו המרחב הפיזי מצומצם בגלל שהוא מסוכן לחיינו, והמרחב המשותף הפך להיות מקוון. אני מניח שגם יתחדש או ימשיך הדיון על הפיכת המוזיאון לווירטואלי, ואם אפשר יהיה לוותר, לפחות חלקית, על בניינים גדולים. "נוסף לכך, סביר להניח שמגמת הפריחה של המדיום הדיגיטלי תתחזק, כמו שקורה בתחומים אחרים שאינם קשורים לאמנות. אני מעריך שיהיו ניסיונות של אמנים להעביר את היצירה שלהם למרחב הדיגיטלי, כלומר לעבוד בממשקים דיגיטליים ובשיתוף אנשים בקוד פתוח. המשמעות של 'קוד פתוח' היא שאין יותר אמן אחד, זה מצב שיכול לקחת את תחום האמנות צעד נוסף קדימה. אמנות היא תמיד מפגש של פעולה עם מדיה או מתווך, זה מה שמיוחד בה. המדיה הוא גם הגוף והמסר של היצירה, ואי אפשר להפריד ביניהם". אם נסכם, מה התפקיד החשוב יותר של האמן והאמנות בתקופה הזו? "לאמן, בכל זמן, יש תפקיד שבטי: לספר את העבר ולדמיין איך ייראה העתיד, לברוא את המיתוסים של המחר כי השבט צריך סדר, ולא יכול לחיות בכאוס. מכאן שהתפקיד של האמנות היא למצוא את המדיה החדשה והרלוונטית ולהמשיך לתת לחברה דימויים של עבר ושל עתיד". איך אתם בגלריה השיתופית בכברי מנסים להתאים את המקום למצב החדש? "הגלריה החליטה לפתוח דלת חדשה במקום זו שנסגרה. אנחנו מקדמים ותומכים באמנות טובה בגליל המערבי, מתכננים ליצור מפגשים עם כל חברי הגלריה, ולבקש מאמנים שידברו על פרויקטים עתידים שאותם יציגו וגם על פרויקטים אמנותיים שכבר עשו. זה התפקיד שלנו כחברי השבט". תרבות מגזין האמנות תוותר אולי על חלק מהבניינים הגדולים איך המצב והמרחב המקוון ישנו את פני האמנות הפלסטית? הסיורים וירטואליים והשיתוף ברשתות יתפתחו עוד, ואמנים יצרו יחד ברשת. שיחה עם אבשלום סולימן, אמן ואוצר Cabri Gallery- צפייה בשיח וירטואלי בתערוכה של האמנית הדס סט: באמצעות היוטיוב ב מידע נוסף בדף הפייסבוק: גלריה שיתו פית יהודית-ערבית בגליל אבשלום סולימן. לספר את העבר ולדמיין איך ייראה העתיד צילום מסך מתוך סיור וירטואלי במוזיאון הבריטי חיים חדשים