א-לה כפר - גיליון 314

2020 אפריל 314 גיליון | | 28 רפואתקהילה מגזין שירה קורונה 'תגידו מה מעניין אתכן לדעת על הקורונה?', שאלתי חברות בווטאספ קבוצתי לפני מספר ימים, גם לצורכי הכתיבה לעיתון. אחת מיהרה להשיב: "מה עושים כשהילד חולה, אבל לא בקורונה, מה אם חלילה מישהו מהילדים נפצע וזקוק להליך כמו הדבקה או תפירה מקומית?". בתוך שטף המידע הרפואי (שחלקו מסודר ואמין יש לומר) שאליו אנו חשופים בימים אלה, לפעמים חסרות דווקא תשובות שקשורות לבעיות מהשגרה של 'פעם', כאלה שלא נעלמו באמת, אבל שנדחקו בשל הנסיבות. בשביל לענות עליהן לא בהכרח נחוץ רופא, אבל הן מרמזות על הצורך שלנו במגע ישיר ומוכר עם הרופאים וצוותי הטיפול הקבועים שלנו. מטופלים", אומר ד"ר עופר 2,000 "יש לי שחר, רופא משפחה תושב כפר ורדים, שמטפל בשלוש מרפאות שונות: בקיבוץ רמת יוחנן (כללית), במרפאה אזורית משגב של הכללית, ובמרפאה עצמאית 'לב הכפר' בכפר ורדים (שמקבלת מטופלים באמצעות הכללית). "ובימים אלה אני כותב לכל אחד מהם מייל אישי כדי לבדוק מה שלומו, ואיך אפשר לעזור אם צריך. התקשורת הבין אישית היא קריטית, בטח לאנשים שחווים בדידות, כמו האוכלוסייה הבוגרת". שחר אינו מודאג מהשפעותיו הישירות של מהחולים בארץ הם קלים. 98%" : הווירוס צריך לקחת את המספרים האלה בחשבון ולהבין את הפרופורציות. למעשה, מה שמדאיג אותי הוא הנזק הבריאותי העקיף שיגרום הנגיף: ההשלכות של הלחץ והמתח על חיינו, ההשלכות של תקופת הבידוד והבדידות. איך אפשר לשמור על עצמנו? "חשוב לנסות ולהוריד את מפלס החרדה. אני ממליץ להמעיט בצפייה או בקריאה של חדשות הנוגעות לקורונה, אין טעם להתעדכן כל רגע במספרים שהולכים וגדלים, זה רק מגביר את תחושת חוסר השליטה שגם ככה קיימת אצל רבים. הנזק הפסיכולוגי הוא אדיר, ואני רואה מטופלים בכל טווח הגילים שמתמודדים עם חרדה גדולה. יציאה החוצה, בקרבת הבית, היא חיונית: להיות מתחת לשמש ולספוג ויטמין די. רצוי להקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת, למרות המצב המאתגר בבית. זו התקופה לאכול נכון ובריא, וכמובן לשלב פעילות גופנית. קריטי לשמור על קשר עם אנשים, ביישובים הקהילתיים עסוקים בזה לא מעט, אבל אני חושב שגם ברמת הפרט כל שיחת טלפון יכולה להיות משמעותית למי שזקוק לה". אני מראיינת אותך בזמן הנסיעה שלך בין שתי מרפאות, כי לא מצאנו חלון זמנים אחר. אתה עסוק מתמיד? "העומס גדול יותר. נוסף לקורונה עדיין קיימת תחלואה כרונית. נכון שאנחנו עושים פחות בדיקות דם, אבל עדיין מטפלים במקרים אלה, וכמובן מתמודדים עם דילמות רפואיות שקשורות למצב. ובכלל, מבחינתי אני מתפקד על תקן של פסיכולוג יותר מאשר רופא משפחה. אנשים מתמודדים עם בעיות קודמות, שנוספו להן עכשיו גם חרדות ופחדים". אני חייבת תשובה לחברה שלי. מה קורה אם צריך לתפור סנטר או מצח שנפתח כתוצאה מתאונה ביתית? "נוסעים למיון אם נדרש. במקרה של חבלות ראש כדאי לנסות ולהתייעץ עם הרופא, בתיאום ולא ספונטנית (מתקשרים או שולחים מייל). אבל בעיקרון שום דבר לא השתנה. הרפואה עוד קיימת, הכול בסדר. אם מדובר בתחלואה קלה או בכל נושא שמטריד אפשר להתייעץ טלפונית או דרך שיחת וידאו (התורים הרגילים הומרו לכך). וכמובן, חלק מהמטופלים ממשיכים להגיע למרפאה, במקרה הצורך, ובתיאום איתנו". אתה חושב שההתמודדות הנוכחית תהפוך אותך לרופא טוב יותר? "כן. השיחות עם המטופלים הופכות לאינטימיות יותר ויותר, והן סבות סביב הנושאים 'האמיתיים' של החיים: הרגשיים, הנפשיים, ומחליפות במידה מסוימת נושאים רפואיים טהורים (כמו ערכי סוכר ומדדים נוספים). אנחנו מוטרדים כשרע לנו, כשכואב לנו, כשאנחנו בודדים, ולכן כשמדברים על ענייני הנפש מתאפשרת קרבה גדולה. אני אוהב את זה". גם רפואת הקהילה משתנה ומתעדכנת בעקבות מגפת הקורונה. ד"ר עופר שחר, רופא משפחה, שומר על קשר אישי עם כל אחד מאלפים ממטופליו, ממליץ לנו להירגע, ומעריך שהמצב הנוכחי יהפוך אותו לרופא טוב יותר ד"ר עופר שחר: אין טעם להתעדכן כל רגע במספרים שהולכים וגדלים, זה רק מגביר את תחושת חוסר השליטה שגם ככה קיימת אצל רבים. הנזק הפסיכולוגי הוא אדיר, ואני רואה מטופלים בכל טווח הגילים שמתמודדים עם חרדה גדולה צילום: אייל כץ פחות חדשות, יותר שמש