א-לה כפר - גיליון 315

| 10 הקורונה תפסה אותנו, כפרטים וכקהילה – ונדמה לי שגם כעולם – ללא הכנה מוקדמת. הידיעות שהגיעו מהצד השני של הגלובוס נראו לא שייכות אלינו, אך ככל שהמחלה גבתה קורבנות רבים יותר מיום ליום, הוספנו אנו תפילות לרפואת החולים ולמיגור המגיפה. תפילה כזו נאמרה בערב ט"ו בשבט שקיימנו במארג, בהובלת חניכי וחניכות נוע"ם, הוריהם ומשפחות המניין. זו הייתה תפילה מרגשת ומתבקשת, ובאמת פיללנו שבמהרה תיעצר המגיפה ורפואה קרובה לבוא לאחינו בסין הרחוקה. זה נשמע ממש היסטוריה. אבל ט"ו בשבט היה באמצע פברואר, חודש לפני פורים. אז, בחג המסכות והרעשנים, כבר ידענו שהמגיפה פרצה את החומות הסיניות אל עבר המערב. איטליה הייתה במרכז הידיעות. ועדיין המחשבות כי גם אנו עלולים להימצא תחת סגר מוחלט והפסקת החיים השוטפים הודחקו היטב. אך ההנחיות הלכו וסגרו עלינו גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל. וכך הפך חג הפורים לאירוע האחרון שנחגג ברוב עם בטרם סגרנו את שערי בית הכנסת. אמנם כבר העמדנו אלכוג'ל בכניסה, והמלצנו למי שידוע כ'קבוצת סיכון' שלא להגיע לקריאת המגילה חברי וחברות 100- – אך עדיין: למעלה מ קהילה הגיעו לשמחת החג. ובעוד הדי החג סביבנו, המדינה עברה לסגר כמעט מוחלט. ואז, במהירות ובעוצמה, דרשו לסגור הכל, כולל הכל. כן, גם בתי כנסת. והמשמעות הייתה ביטול תפילות הקבע , השהיית פעילות בית המדרש הקהילתי, ביטול פעילות תנועת נוע"ם, כמו גם ביטולם ודחייתם של חגיגות בר ובת המצווה שנועדו להתקיים באותם הימים. אורחים 20 חתונה מאתגרת עם מלבד היותי רבה של קהילת המניין המשפחתי, הריני אמא לשלושה בוגרים וסבתא לשניים. הקורנה תפסה את כולנו בהכנות לחתונתה של ביתי מוריה, שנועדה להתקיים ימים מועטים לפני הפסח. לאור המצב החגיגות בוטלו, והחופה הוקדמה והתקיימה במסגרת משפחתית מצומצמת ביותר, בהתאם להנחיות, כדת משה וישראל. זו הייתה חוויה מורכבת ומאתגרת שלא תישכח. האירוע שודר בשידור ישיר למאות חברים, חברות, קהילה ומשפחה, ובעיקר הייתה זו חופה מלאת אהבה, גילה ורינה. וגם תמונות נהדרות וייחודיות יש ויש. ובחזרה לקהילה. מהרגע שהוחלט על סגירת בית הכנסת על כל הפעילות המתקיימת בו לאורך השבוע, ואחרי ההלם והאלם הראשוני, סימנו לעצמינו כמה עקרונות ליבה שהובילו והינחו אותנו מתחילת המשבר ועד עתה, עם החזרה לשגרה. לא הייתה כל התלבטות אם להישמע להנחיות משרד הבריאות. לא ניסינו להתחכם, אלא ככל שההחלטות הללו היו ועודן קשות, חובה עלינו לשמש דוגמא ולהבטיח קיומן בכל הרמות. העיקרון הראשון שהנחה ומנחה אותנו מאז ועד עתה הוא שמירת קדושת החיים וחובת ם". זהו ֶ יכ ֵ ת ֹׁ ש ְ פ ַ נ ְ אֹד ל ְ ּם מ ֶ ת ְ ר ַ מ ׁ ְ ש ִ נ ְ פיקוח נפש – "ו עיקרון היסוד של התרבות וההלכה היהודית, עיקרון שמרבית החובות או המצוות האחרות נידחות מפניו. כל צעד שנעשה ואנו עושים גם כיום נבחן בראש ובראשונה לאור חובתנו היהודית לשמירת החיים שלנו ושל זולתנו. י ִ נ ֲ ךָ א ֶ ע ֵ ּם ר ַ ל ד ַ מֹד ע ֲ ע ַ העיקרון השני הוא "לֹא ת ה'". המסורת היהודית מחייבת כל אדם לעשות הכל כדי לשמור על חיי אדם, חיי כל אדם הנמצא בסכנה ויש ביכולתי לסייע להצלתו. לא די לנקוט זהירות על עצמנו, אלא חובה יתרה שמה התורה על כל אדם ואדם בדאגה לחיי כל אדם אחר, בבחינת ערבים זה לזה. גם אם אין אנו מסומנים כקבוצות סיכון ואין אנו חרדים למצבנו – חובה לשמור על חיי זולתנו, החיים הפיזיים אך גם הנפשיים והרוחניים, ולנסות לסייע בכל הניתן לחיזוק החיים. אלו ימים שדרשו תמיכה קהילתית לגוף ולנפש מרחוק כדי לעמוד בבידוד שנכפה עלינו, בין על צעירים ובין על מבוגרים. יש לזכור וביתר שאת בימים אלה של "חזרה לשגרה" את חובת הערבות והאחריות לשלמות הגוף והנפש – ולהמשיך ולשמור זה על זו ממרחק בטוח. העיקרון השלישי והחשוב הוא מה שאנו מכנים 'שעת הדחק': החיים היהודיים ידעו לאורך אלפי שנות קיומם לבצע התאמות לשעות חירום ומשבר. המושג "שעת הדחק" התיר ליהודים בנסיבות חיים בלתי רגילים, לחרוג מהמסגרת הנורמטיבית, "לחלל שבת אחת" כדי לזכות "לקיים שבתות הרבה". אנחנו מבינים היום את שלא ידענו בתחילה, והוא שהמשבר הזה עלול להימשך יותר משנה, ואם חפצי חיים אנחנו הרי שנצטרך להמשיך ולשנות את הציפיות והעשייה שלנו בהתאם. כשם שידעו לעשות זאת לפנינו מנהיגי הקהילות היהודיות לאורך ההיסטוריה, גם אנחנו נצטרך המון גמישות הלכתית ומחשבתית המבוססת על מחויבותנו לחיי אדם מחד ולפרשנות מסורתית ומתחדשת לאור הנסיבות מאידך. פסח מאחורינו ושבועות לפנינו, אך כבר עכשיו אנו נערכים לחגי תשרי שאולי יתקיימו תחת גל שני של התפרצות קורונה (כן, יש הצופים זאת לקראת הסתיו). ואנחנו – רבני ורבות הקהילות המסורתית בארץ ובעולם, כבר תוהים מה המשמעות של ראש השנה ויום הכיפורים תחת הגבלות על מפגש פיזי, ללא סליחות, ללא שמיעת שופר? איך נסיים את היום הקדוש ללא תפילת הילדים המסורתית ההמונית? זה נשמע הזוי? אכן כן, והלוואי ויישאר רק בגדר מחשבות. אך לפני ארבעה חודשים גם אנשים 20 המחשבה כי ביתי תינשא בנוכחות בלבד ושהוריי לראשונה בחייהם יקיימו ליל סדר לבדם כמו מיליוני סבים וסבתות בארץ ובעולם – הייתה מחשבת הבל. והנה, היינו שם. זה אכן היה בלתי נתפס – אך היה. שירי שבת עם מאות פנים בזום 'שעת הדחק' הביאה את רבני ורבות התנועה לפתוח בשיח הלכתי בסוגיות שונות שעלו לאור המציאות הקורונאית, ולמצוא פתרונות הלכתיים מותאמים ומתאימים כדי לשמר שגרה דתית ומסורתית הכרחית כמה שניתן. ביטול תורה? 'שעת הדחק' הביאה אותנו להעביר ולקיים את שיעורי בית המדרש הקהילתי שלנו באמצעות הזום, כך שימשיכו להתקיים במרחב הוירטואלי. 'שעת הדחק' הביאה אותנו לקיים קבלות שבת בזום, או להצטרף לקיומן של כאלה ביוזמת קהילות מרחבי הארץ – כמובן מבעוד יום, לפני כניסת השבת, וכך מצאנו עצמנו שרים לכבוד השבת יחד עם מאות פני בין הובלת הקהילה קבלת שבת ראשונה אחרי חודשיים ברחבת בית הכנסת. כמה שמחה והתרגשות הרבָה נטלי לסטרגר, כפר ורדים רב המניין המשפחתי המסורתי הזוויתהאישיתשלארבע נשים הקורונה ואני.