א-לה כפר - גיליון 316

| 16 כאן, רוכשים ידע, ניסיון ושם, ואז עוברים למרכז. החיים במרכז קורצים להם באופן כללי, וכמובן האפשרויות הכלכליות הרבה יותר מפתות. קשה להביא לכאן כוח אדם טוב, וקשה יותר לשמור אותם בגליל לאורך זמן". מה הפיתרון? "אם המדינה לא מסתכלת על הפריפריה כמכלול, לא יהיה פיתרון. צריך לדאוג לבריאות, לתחבורה, לתעסוקה, לחינוך, ואני לא מדבר כבר על תרבות. אם יגיע לכאן רופא מעולה, אבל לאשתו לא תהיה תעסוקה והילדים שלו ילמדו במערכת חינוך בינונית, זה לא יחזיק מעמד". מבקריך דווקא אומרים עליך שאתה חזק בלהביא 'כוכבים' שיעמדו בראש מחלקות, אבל הצוות שלצידם לא תמיד מספיק איכותי. "אין לי מושג על אילו מחלקות אתה מדבר. אני תמיד דואג לצוות מעולה בכל הדרגים. לדוגמה, כשהתחלתי לתכנן את המחלקה ,2013 הנוירוכירורגית שקמה במרכז בשנת אחיות של 40 הכשרתי את כל הצוות כולל טיפול נמרץ נוירוכירורגיה. כשקיבלנו את הרישיון הכל היה מוכן, עם צוות מיומן שעבר את כל ההכשרות. אין לי בעיה עם ביקורת. אם כולם היו אוהבים אותי, לא הייתי מנהל מוצלח. אני רואה את טובת הקהילה, באתי לשרת". מה בכל זאת חסר לנו? "מחלקת אונקולוגית ילדים, מכשיר כבר פה אבל עדיין לא ניתן להפעילו, MRI- ה חסר רובוט מנתח, חסר מאוד מכשיר דימות שהוא קריטי לחולי סרטן ועוד הרבה pet-ct תת מחלקות, יחידות ומכשור". בעבר התעמת מול ראשי המשרד על רקע גירעונות, שנבעו בעיקר מהטיפול בפצועים הסורים. בשנים האחרונות אנחנו פחות שומעים על זה, יש עדיין גירעונות? "בית החולים לא מתוקצב נכון. אני יכול לאזן את התקציב, אבל זה יבוא על חשבון החולה. אני רוצה שההורים שלי ושלך יקבלו בגליל את אותה איכות טיפול שמקבלים אנשי המרכז. ואם חלילה הם צריכים להתאשפז, שיאושפזו ליד מקום מגוריהם. התפקיד שלי הוא לדאוג שיהיו כאן עוד שירותים רפואיים, עוד מחלקות ולהביא עוד ועוד תקציבים. הקורונה, אגב, גרמה לנו לירידה בהכנסות כי אנשים פחדו להגיע. היום זה פחות או יותר מתייצב". להיות שר? לא רוצה! כשד"ר ברהום מונה לתפקידו, הוא היה כאמור הערבי הישראלי הראשון שמונה למנהל בית חולים ממשלתי. עד היום הוא הערבי הכי בכיר במשרד הבריאות, ואין עוד מנהל ערבי לבית חולים ממשלתי (מנהל בית החולים זיו בצפת הוא דרוזי – ד"ר סלמאן זרקא). אני מבקש ממנו להתייחס לשיעורם הנמוך של בעלי תפקידים בכירים מהמיגזר במינהל הציבורי, והוא חוזר על ביטוי שכבר השתמש בו: "אמרתי, אני לא מאמין בהתבכיינות. מאז שנולדתי למדתי להשיג את המטרות שלי באמצעות עבודה קשה והתמדה. סיפרתי לך איזה חינוך קיבלתי". אתה בכל זאת מגיע ממגזר מסוים, שסובל מקיפוח. אתה כאילו אומר עכשיו 'הנה, אני הצלחתי, אז כל אחד יכול'. זה קצת ההפך מאקטיביסט. "זה לא נכון. בכל מדינה שיש בה מיעוט יש גם סממנים של גזענות. אפילו בארצות הברית הגדולה, שלא מזמן נבחר בה הנשיא השחור הראשון וחשבו שנעלמה הגזענות נגד השחורים – התברר שהגזענות עדיין מאוד נפוצה ועמוקה. אז אני חי פה במדינה דמוקרטית, איזה מזל, שיש בה סממנים של גזענות. אם תיקח את הדבר הזה ודווקא אותו תשים במרכז, מכיר את הקארמה? היא תהיה נגדך. אם תגיד שאף על פי שיש תופעות מכוערות, זו המדינה היחידה שיש לי, זו המדינה שלי, ואני מתקדם – תוכל להצליח. אסור לתת לרעשים מסביב להפריע". אתה לא מרגיש שדווקא כמי g צילום: אלי כהן ד"ר ברהום והצוות בעת מטס חיל האוויר • "אני חי במדינה דמוקרטית, שיש בה סממנים של גזענות. אם תיקח את הדבר הזה ודווקא אותו תשים במרכז, מכיר את הקארמה? היא תהיה נגדך. אם תגיד שאף על פי שיש תופעות מכוערות, זו המדינה היחידה שיש לי, זו המדינה שלי, ואני מתקדם – תוכל להצליח" g מגזין