א-לה כפר - גיליון 317

| 22 שורה של החלטות ונסיבות תרמו לחתונה המאוד מוצלחת שחגגנו. החלטה אחת ראויה לתשומת לב מיוחדת שפר מזלנו, ובין הגל הראשון לשני חגגנו חתונה נהדרת לשי ואיתן (מזל טוב, זוג נפלא שכמותכם). שורה של החלטות ונסיבות הפכו את החתונה לאירוע שמח, משמעותי ומיוחד. ואני מתכוון למיוחד באמת, כזה שכל מי שנכח בו יזכור אותו לעוד תקופה ארוכה. תזמון האירוע היה בוודאי חשוב מאוד, כמו גם אינספור החלטות אחרות, אבל החלטה אחת אחרת – שלבני הזוג הייתה כמעט מובנת מאליה, ראויה לטעמי לדיון רחב יותר. • • • קוראיי בעלי הזיכרון החד (ואלו שהכרחתי אותם לקרוא שוב) עלולים להיזכר בטור שלי מלפני חמש שנים, ואולי נדים לי בראשם. כתבתי אז בנימה ביקורתית על אלו שמשקיעים בחתונה מאות אלפי שקלים כדי להפיק "ערב גרנדיוזי, חד פעמי ומיוחד, כלומר כמו שעושים כולם" (הטור כולו זמין באינטרנט במאמץ קל: , ולדפדף לעמוד https://kmag.co.il/256 ). בהמשך אותו טור כתבתי על סבלם של 38 רבים מהאורחים, במיוחד אלו שכבר לא עונים להגדרה "צעירים", ומנגד על התגובות כלפיי חתני השמחה והוריהם: "גם האורחים שבאים להיפרד בחופזה בעודם נמלטים מאימת הדציבלים, תמיד יאמרו כמה נהדר ומרגש וטעים (ומיוחד!) היה. כי אחרי הכל האורחים הם חברים, ומי ישמיע עכשיו דבר ביקורת על אירוע שעלה הון ואמור להיות הרגע המאושר בחיים? הפידבקים המלטפים נמשכים עוד ימים ארוכים אחרי האירוע, וכל מחותני השמחה, כולל הכופרים, מאמינים בלהט האופוריה לכל המחמאות ומשכנעים את עצמם שבאמת כווולם נהנו". אני עומד מאחורי מה שכתבתי אז גם היום, ואולי ביתר שאת. אני מניח שגם באירוע שלנו יש אחדים שלא נהנו, ואני מודע לענני האופוריה עליהם אני עדיין מרחף (דברים אלו נכתבים שבועיים אחרי האירוע, והנחיתה עוד רחוקה). אבל גם כשאני מגייס את שיא המודעות העצמית והספקנות, אני משוכנע שהחתונה הזו הייתה באמת מיוחדת. • • • החתונה התקיימה בפארק צוק הנשרים ביוני, חמישה ימים 19 במעיליא ביום שישי לאחר שהותר לקיים אירועים בחוץ (עם מגבלת ,17:00 אורחים). היא התחילה בשעה 250 טקס הקידושים התקיים בשש וכמה דקות, ומי שקידשה את בני הזוג היא הרבה הרפורמית תמר גור-קראוזה. בני הזוג ניסחו בעצמם כתובה בה הם מתווים את דרכם המשותפת. למשל: "ערכי אהבת האדם, קבלת האחר, אהבת הטבע, לסור מרע, לעשות טוב, לבקש שלום ולרודפהו יובילו אותנו בחיינו". טקס הקידושים היה יהודי לגמרי, התנהל בעברית, כלל ברכות קצרות של קרובים וחברים, והיה שיוויוני. בשיאו של הטקס החתן והכלה קידשו זה את זו וזו את זה, בטקסטים אישיים שכתבו בעצמם. וגם הטקסט של הרבה הותאם באופן אישי לבני הזוג. ההמשך כלל בעיקר אוכל, ריקודים ושמחה, למעט הפסקה קצרה לחלק אמנותי שהיה גם הוא מוצלח מאוד. השמחה, האהבה והריקודים נמשכו עמוק אל תוך הלילה, כשהצעירים שבחבורה נשארו ללון במקום וקמו לארוחת בוקר מפנקת מול הנופים של נחל כזיב. • • • מיוחד, נכון? ולא סתם "מיוחד", אלא פשוט שלנו. זו הייתה חתונה יהודית, ישראלית, גלילית ואישית. ומוצלחת מאוד, כאמור, בזכות שורה של החלטות ונסיבות (ובאירוע שכזה יש מאות החלטות שצריך לקבל): מקום ושעת האירוע, אישיותם של בני הזוג, נפלאותם של חבריהם, הבחירה בספקים הטובים (הרבה ווימן פאוור: רבה, מפיקה, די-ג'ייאית וצלמת), העובדה שבקרב חבריהם הקרובים זו חתונה ראשונה ועוד ועוד. גם השבתת השמחות יהודית, ישראלית, גלילית ואישית אייל כץ הכלה מקדשת את החתן, כשבתווך הרבה גור-קראוזה. טקס שאיפשר להתחבר צילום: נעהשלוסר לתכנים שלו •