א-לה כפר - גיליון 319

2020 ספטמבר 319 גיליון | 37 | החברה הישראלית במיטבה, אבל בלי לקבל הקלות. הם מקבלים פה את הכלים הנכונים כדי להצליח כמו כולם". לדבריו, זו גם נקודת הפתיחה שלו כמחנך: "אני לא מוותר להם ולא מוותר עליהם. גם כשקשה, גם כשעצוב. אין 'יסדרו לי, ידאגו לי'. אתם לא מגיעים – אני מתקשר, בודק. אני אדאג שתעשו הכל בדיוק כמו שצריך, אבל אני כאן, לידכם, תמיד. אתמוך, אעזור לכם בכל מה שתצטרכו". אוהב אדם וחי הפעילות החינוכית שלו ענפה לעייפה: מחנך י"ב ("גם אני עליתי איתם כיתה", הוא מחייך), מורה לחינוך גופני ומרכז מגמה מצליחה בתחום, מפעיל פרויקט לימודי רכיבה על אופניים, יזם של מרוץ הלפיד בחנוכה, רכז גאה של טיולים "כמו פעם" – עם תרמיל על הגב ואוכל שמכינים בשטח ועוד. ואם זה לא מספיק, בורשטיין הוא גם מתנדב פעיל במשגב. "אשתי אורנה ואני מתנדבים בפרויקט 'דרך המלך' – חלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות ברחבי המועצה. אני גם מתנדב הרבה מאוד שנים במשטרת התנועה הארצית. כשאני חוזר ממשמרת ואומרים לי בקשר: 'בורשטיין עבודה טובה', אני מרוצה מאוד שמעריכים אותי וזה עושה חשק לעשות עוד ועוד. אני בא לבית ספר ומספר לילדים, והם צמאים לזה, ויודע שהדוגמה האישית הזו תביא עוד דוגמה אישית. בנוסף אני מתנדב בפינת החי ביובלים. אני אוהב מאוד בעלי חיים. יש קבוצה שלמה סביב פינת החי, זה עסק שחי ונושם, והילדים אוהבים לבוא לבקר". בורשטיין עצמו הוא הבעלים הגאה של תוכים וכלב, ובנוסף הוא מגדל יוני דואר. כשאני שואלת מה החבר'ה של דור הווטסאפ אומרים על זה, הוא מספר בגאווה: "כל שנה אני עושה הפעלה עם היונים. מגיע איתן לבית הספר, שולח אותן הביתה, והן מגיעות כמובן. הילדים מתעניינים ואוהבים את זה מאוד". הערכים מגיעים מהבית "גדלתי בבית יקה שדאג לחינוך. אחותי מורה למוסיקה, אחי מורה לחינוך גופני, אח נוסף ארכיטקט. התנדבות – גם את זה ראיתי בבית ואני, בתורי, מתנדב". בתו של איתן היא מורה למחול ותהיה השנה גם מחנכת כיתה, בזכותו: "הבת שלי הייתה במגמת מחול ובלהקות במשגב וסיימה בהצטיינות את האקדמיה בירושלים. השנה היא ראתה אותי כותב הערכות מחנך ואמרה לי: 'אבא, עכשיו אני מבינה שאני גם רוצה להיות מחנכת בבית הספר'. היא התרגשה מאוד ממה שכתבתי על התלמידים שלי, מפני שאני מכיר אותם ומעורב בחיים שלהם. למשל, הם עושים תרומה לקהילה הרבה מעבר לדרישות: יש לי ילד שמשקיע ימים ולילות במד"א, ילדה שהיא אלופת ישראל בטיפוס, אני מכיר אותם ומכניס את כל הדברים האלה להערכות שאני כותב להם". איך אתה שומר על קשר עם התלמידים בזמן הקורונה? "אני כותב לתלמידים כל בוקר לראות שהתעוררו: 'בוקר טוב תלמידי היקרים', בודק שהם נכנסים לכיתות בזום, נכנס בעצמי לראות אותם. גם עם ההורים יש לי קשר מצוין. בכל מוצאי שבת אני שולח להם הודעה עם עדכונים לגבי השבוע הקרוב. זה חשוב מאוד בעיניי". איתן, מה לאחל לך? "בריאות – לכולנו. שנמשיך לעשות אותו הדבר בחיוך, בבריאות טובה, עשייה ליצירת חברה בריאה, אכפתית, עם תרומה לאנשים אחרים. "אני אומר לתלמידים שלי שזה כמו העברת הלפיד במרוץ שליחים – היום אני בפרונט, מחר אתם: מכאן יוצא המ"פ הבא בגולני, המג"ד, הטייסת, הש"ש ברמב"ם. בעוד שנה אתם תגיעו לצה"ל, ואחר כך תתחילו להוביל את המדינה הזו לעשייה. אנחנו לא נהיה פה לנצח. "אני מחנך את ילדי ואת תלמידי לשיתוף פעולה, לעזרה הדדית, למסירות, לדאוג לאחר, להיות יותר טוב, להיות אזרח תורם, אזרח שאכפת לו. זו המהות של חינוך בעיני. עכשיו אני בדיוק יושב לכתוב המלצות לכמה מהתלמידות שלי, לשנת השירות". איתן בורשטיין: הבנתי שילדי כיתת כ"ח אינם יודעים לרכוב. בדרך כלל לילד עם ליקויי שמיעה יש בעיה נלווית של חוסר שיווי משקל, שמקשה על רכיבה. ובכל זאת אמרתי לעצמי: לא ייתכן שילד שמסיים את כרמל-זבולון לא ידע לרכוב על אופניים! איתן בורשטיין מעניק תעודת הערכה לאחד ממשתתפי החוג. בתחילת הדרך רכש את האופניים מכספו