א-לה כפר - גיליון 322

2020 דצמבר 322 גיליון | | 14 מגזין "מעטים האנשים שזכו להשאיר מורשת אחריהם. ואבא שלי משאיר אחריו מורשת נפלאה. מסיפור משפחתי של אובדן ומסירות, למפעל חברתי גדל והולך של חיים לכל כך הרבה ילדים, בני נוער, מבוגרים ומזדקנים, שמצאו בית חם, אוהב ומכבד". המשפטים האלו, מתוך ההספד של הבת סיגל, מקפלים בתוכם את סיפור חייו של יעקב גבע, מראשוני כפר ורדים, שנפטר לפני ) לאחר שחלה 26.11.20( שלושה שבועות בקורונה. גבע החל את דרכו כאיש חינוך והיה מנהל בית ספר קשת בשנותיו הראשונות של פרצה שריפה בביתו שברחוב 1989- הכפר. ב שניר. שניים מילדיו נספו בדליקה – אייל, בנו הביולוגי; וליאת, בתו המאומצת, שהייתה ילדה בעלת מוגבלויות. גבע עצמו נפגע קשה מכוויות ומשאיפת עשן כאשר ניסה להציל את ילדיו. לאחר השיקום הפיזי, חבר להנרי דכוור מתרשיחא, והשניים הקימו יחד את חברת "קשר", המספקת דיור מוגן לבעלי בתים 40- מוגבלוית. כיום מפעילה החברה כ אנשים, עם 400- והוסטלים, בהם מתגוררים כ מגוון לקויות, בכל רמות התפקוד, ומגילאי נוער ועד למזדקנים. במותו, הותיר אחריו אישה, 72 יעקב, בן יוכי, שישה ילדים וחמישה נכדים. ביחד 19 מגיל כיעקב זיסברג. 1948 הוא נולד בחיפה ביולי גדל בבית בית"רי, היה תלמיד מצטיין, חניך בתנועת הצופים וכבר מילדות התאהב בנגינה על סקסופון. המוזיקה והסקסופון ילוו אותו עד יומו האחרון. למרות שהיה חבר בתנועת הצופים, יצא לנח"ל במסגרת גרעין של הנוער העובד והלומד, גרעין שיועד ליישב את קיבוץ פרוד. "כבר ביום הראשון לפגישת הגרעין יעקב עזר לי עם המזוודה", נזכרת יוכי. "באותו רגע ידעתי שנועדנו להיות יחד. ליעקב לקח עוד קצת זמן". את סיפורו של יעקב אני שומע מיוכי ומהבת הבכורה, סיגל קוסן-גבע. אנחנו יושבים בביתם של יוכי ויעקב, שותים קפה טוב, וכמעט כל פרק בחייו של יעקב מלווה באנקדוטות – חלקן משעשעות, חלקן דרמטיות, וכולן מעידות על איש מיוחד, ערכי, סקרן ואוהב-חיים. יוכי ויעקב הפכו לזוג רשמי כמה חודשים לאחר מכן, כאשר הלכו יחד לצפות במצעד צה"ל שצעד באותה שנה בחיפה. "הלכנו לפנות בוקר לתפוס מקום טוב על אחת הגבעות", נזכרת יוכי. "היה קריר, ויעקב הוריד את החולצה שלו ופרש אותה על האדמה כדי שאוכל לישון קצת. אחרי המחווה הזו כבר היינו ממש חברים". במלחמת ששת הימים מילאו שני בני הזוג תפקידים כמעט קרביים. "אנחנו, הבנות, שמרנו על הזקנות של פרוד עם מקלות", מחייכת יוכי, "ואת חיילי הפלוגה של יעקב, שהיו עדיין טירונים, שלחו כדי לבצע הסחת דעת לסורים ברמת הגולן. הסורים ריכזו את כל האש עליהם, והכוחות המאומנים יותר פרצו מנקודה אחרת". יעקב נפצע בצבא, אבל דווקא בתאונת אימונים כמה חודשים לאחר המלחמה. הוא שבר רגל, ונשלח לשיקום בבית קיי בנהריה. באחד הביקורים של יוכי, היא סיפרה ליעקב כי אימה חולה בלוקמיה. "הוא מיד הציע לי שנתחתן, כדי שאמא תזכה לראות אותי תחת החופה. עד היום אני נדהמת מצורת המחשבה הזו של g את האסון בו איבד שניים מילדיו הפך למפעל חיים מפואר, המבטיח חיים איכותיים ומלאים למאות בעלי מוגבלויות. 72 סיפורו של יעקב גבע, מראשוני כפר ורדים, שנפטר בגיל לאחר שחלה בקורונה אייל כץ יעקב איננו, המורשת שלו תישאר יעקב ויוכי גבע באחד הטיולים שלהם בחו"ל