א-לה כפר - גיליון 326

20021 אפריל 326 גיליון | | 16 כלכלית, היום השיח הזה לא רלוונטי. גם מכפר ורדים וגם מגעתון צריך להגיע לנהריה לרכבת. אנחנו רוצים שהחיילים והסטודנטים יסעו באוטובוסים או ברכבת ויגיעו למרכז הארץ מבלי להעלות לכביש שום רכב פרטי. וזה בהחלט תפקיד שלי, כנבחרת ציבור, וגם של המדינה ושל הכנסת, לראות איך מפתחים את זה. היום אנחנו כבר יודעים שלא הכל יעבוד על מכרזים של חברות אוטובוסים. וכמו שבתל אביב יש פיילוטים של באבלס ופיילוטים אחרים, צריך למצוא את הפיילוטים הרלוונטיים לאזורים כמו שלנו. "בקיבוץ היה הרבה שנים את הפטנט הזה שנקרא נהג בית. טרנזיט עם נהג שנוסע בשעות קבועות. כדאי שהמדינה תאפשר פיילוטים כאלה. צריך גם לבדוק פיילוטים שקשורים למערך ההסעות במועצות האזוריות. האוטובוסים הצהובים שמסיעים תלמידים, יכולים אולי להסיע אוכלוסיות נוספות. אובר לימדו אותנו שאפשר לעשות תחבורה שיתופית בין משתמשים ולא בין ספק ללקוח. יש עם זה בעיות רגולטוריות, אבל אלו דברים פתירים. צריך להיות יצירתיים". אולי פיתוח תעסוקה בגליל יפחית את הצורך לנסוע? "כל הנושאים שדיברנו עליהם עד עכשיו, התחבורה והאינטרנט, הם בעצם תשתית לפיתוח כלכלי...". ובטח תוסיפי את החוק לעידוד ההייטק ולעידוד השקעות. "הכל בשביל שאנשים יוכלו להתפרנס בכבוד. תראה, מדינת ישראל הלכה הרבה שנים על העניין של הפיתרון למשבר הדיור. מה עשו? יצאו במכרזים ומכרו לאנשים דירות. אני לא מאמינה שמשם יגיע הפיתרון למשבר הדיור, ואכן הוא לא מגיע. מה שצריך לעשות זה לעודד אנשים לגור בנגב ובגליל, כשאני מתמקדת כמובן בגליל. אנחנו רוצים שפה יגורו אוכלוסיות כמה שיותר מגוונות ואיכותיות, וכדי שיגיעו לכאן אוכלוסיות איכותיות, הן קודם כל צריכות תעסוקה. עם כל הכבוד ל'מחיר למשתכן', אף אחד לא יקנה דירה במעלות אם אין לו תעסוקה". הבנתי מה חשוב לי השיחה בינינו מתקיימת בטלפון, בימים העמוסים של חגי ניסן ואייר, ימים ספורים לאחר שנתניהו קיבל מנשיא המדינה את המנדט לנסות ולהרכיב ממשלה. גם כששורות אלו נשלחות לדפוס, לא מסתמן מוצא מהסבך הפוליטי. כשאני שואל את יעל רון בן משה אם היא רואה מוצא כלשהו, היא מיישרת קו עם ההצהרות של גנץ: "אני חושבת שאני יודעת אולי קצת יותר ממך, אבל אני גם הרבה מאוד לא יודעת. אני יכולה להגיד שכחול לבן לא תשב תחת ביבי נתניהו". העניין הוא שאת נכנסת לכנסת עם תוכניות יפות, ואולי את בכלל צריכה להיערך לסיבוב חמישי. "אני מניחה שזה נכון במדינה בערך ארבע שנים. אבל צריך להמשיך, וכל אחד צריך לעשות את המירב במקום שבו הוא נמצא. אני לא נדבקת בציניות ובזלזול שמסביב. אני מבינה שזה נובע מייאוש, אבל אני לא מכירה פתרון אחר חוץ מלנסות ולהמשיך בכל הכוח לקדם את מה שחשוב לנו. אני הבנתי מה חשוב לי". g מגזין "צריך תוכנית מדינית, חשוב יותר לאחות את השסעים" אחד המאפיינים של הפלונטר העכשווי בפוליטיקה הישראלית, הוא העובדה שהנושאים הפוליטיים המובהקים – מדיניות חוץ, כלכלה, מדיניות חברתית וכלכלית – נדחקים לפינה, לפחות מבחינה מעשית. למרות זאת, אני מנסה לברר מהן העמדות הפוליטיות של רון בן משה, שגדלה והתחנכה בקיבוץ געתון. "כמנכ"לית המפלגה, נקודות ברורות ונהירות. 10- עמודים ל 47- צמצמתי את המצע של כחול לבן מ מי שרוצה להתעמק מוזמן, במסגרת הזו אציין שמבחינה מדינית אנחנו מבינים שכדי שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית, צריך באיזשהו שלב להגיע להסדר עם הפלשתינים". כלומר פיתרון שתי מדינות? "מאוד יכול להיות. בסוגריים אומר שאם אנחנו רוצים להיות דמוקרטיה, זה אומר שהזכות הבסיסית של אנשים להצביע צריכה להינתן להם. ואם אנחנו רוצים להיות 'יהודית', אז גם בזה צריכים לטפל. כרגע נראה שאחת החלופות המובילות כדי להשאיר את מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית היא היפרדות מהפלשתינים. אגב, גם חברינו יריבינו מימין מבינים את העניין הזה. השאלה היא על הדרך. בימין דיברו ביולי האחרון על סיפוח; אנחנו מדברים על תהליך של הידברות. עד אז המשימה שלנו היא לדאוג לכך שאנשים יוכלו לחיות את חייהם בכבוד, גם אם הם לא אזרחי מדינת ישראל. מי שמוביל את הקו הזה הוא בני גנץ, שגם מגיע עם תפיסה ביטחונית מאוד סדורה". ואיך זה משתלב עם העובדה שגדלת בתנועה הקיבוצית? "השמאל זה מנעד רחב. אני חושבת שבתפיסה המדינית שלנו אנחנו מבטאים המשך כמעט ישיר לתפיסה של יגאל אלון, בתוכנית אלון, ואולי בהמשך רבין ייצג את אותה התפיסה. אני לא חושבת שהשתניתי או שהתרחקתי מהבית בו גדלתי. המציאות היום ', כשהייתי בנוער העבודה וחשבנו 95 ' או 94 היא מציאות אחרת לעומת מה שהיה בשנת שהגבול המזרחי של מדינת ישראל יעבור בסמוך לראש העין. אבל לתפיסת עולמי, השאלה הפלשתינית היא לא מהשאלות או מהסוגיות המעניינות ביותר את הציבור הישראלי". הציבור אולי איבד עניין, אבל הסוגייה הפלשתינית לא קריטית לאיך שאנחנו נראים? "היא חשובה. קריטית? אני לא יודעת מה זה קריטית". למשל התפיסה שאומרת שהגורם שהכי משפיע על פני החברה בישראל זה העובדה שאנחנו עם כובש. "אתה דוחק אותי פה לפינה. אני בסוף מסתכלת על השכנים שלי בגעתון, בכפר ורדים, בנהריה ובמקומות אחרים בארץ, ואני מודה שבאף שיחת סלון, שיחת זום, או מפגש בשנה האחרונה, לא עלו השאלות האלו. צריך לתת להן את המקום המכובד, אבל אני פשוט לא חושבת שזה הדבר שיעניין את הציבור בישראל". מה כן? "אני חושבת שהשסע בחברה היום בישראל הוא איום הרבה יותר קריטי על המשך תפקודה של המדינה". ואיך צריך לטפל בשסע הזה? "התפיסה שלי היא תפיסה של שיח, של הידברות, של גשר, של הבלטת המכנה המשותף הרחב, שבעיני הוא באמת הרבה יותר רחב ממה שמנסים לצייר לנו בתקשורת או גורמים אחרים שמרוויחים מהשסע. אני יכולה לתת את אשכול גליל מערבי כדוגמה לזה, מהשטח. זו תפיסה שאני מנהלת על פיה בכל השנים האחרונות: אנחנו גרים פה ביחד וצריך למצוא את המכנה המשותף הרחב ביותר, ודברים בהם אנחנו יכולים לחוות הצלחות יחד. לא כי זה מטאטא מתחת לשטיח את המחלוקות, אלא כי זה מסייע בפיתרונן". באמת? בואי נדבר על חרדים לעומת חילונים. יש בישראל קהילות, שהנחיה של רב היא שתופסת ולא הנחיה של הממשלה. וזו תפיסת העולם הבסיסית שלהם. ומנהיגי הציבור הזה, הרבנים, מרשים לעצמם לתת הנחיות מנוגדות להנחיות הממשלה. זה פער שניתן בכלל לגישור? "עדיין כן. אבל אם לא נפעל בכיוון, אז המספרים פשוט ינצחו, הדמוגרפיה. יש קהילות בישראל שהן בשוליים בשלב זה. הם לא במספרים גדולים. זה לא כל החברה החרדית, יש בחברה הזו הרבה מאוד גוונים. יש בשוליים חצרות קיצוניות, ושם קיימת הבעיה שאתה מתאר. גם במגזר הערבי, לא תמיד הריבון הוא שקובע, ויש שם קודים אחרים, וגם בזה צריך לטפל. "אבל הטיפול בהם לא יכול להיות ממקום של פטרונות, ולא ממקום של מעכשיו כולם ינהגו כפי שאותי לימדו בקיבוץ או בנהריה. הפיתרון צריך להיות ממקום של כבוד, מתוך הבנה שכולם כאן חיים ביחד. וכנראה שכולנו נצטרך להתפשר באיזשהו אופן. אני חושבת שהקורונה מאוד מאוד הציפה את זה".