א-לה כפר - גיליון 327

20021 מאי 327 גיליון | | 16 לוותר". הפורמט הוא מחזמר. קצת מיושן. "להפך. המחזה הספציפי הזה, שהוא . זה 2015 אמריקאי במקור, נכתב ב נדיר מאוד שמעלים בארץ הצגות חדשות. לרוב עושים מחזות קלאסיים. בית צבי לקחו עלינו ריזיקה: לתת לסטודנטים כזה מקום ליצירה אישית, ליוזמה. זו הזדמנות מדהימה עבורנו". איפה את רואה את סוד הקסם של "תרגיע"? "הוא מושך קהל שבדרך כלל לא שש לראות מיוזיקל. כי בסוף זה סיפור פשוט בתקופה המורכבת הזו, סיפור על מערכות יחסים, על התבגרות. הסיפור יוצר הזדהות, וכולם, גם מבוגרים, יכולים למצוא בו את עצמם. השפה יומיומית ולא תיאטרלית. המוסיקה קצבית, קצת רוקיסטית. יש היענות מדהימה גם של קהל צעיר. אנשים מגיעים בהמוניהם, יש ביקורות טובות. מדברים על זה ברשתות החברתיות ויש גם שיח חיובי של אנשי מקצוע מתחום התיאטרון". קודם כל שחקנית בניגוד לאחרים, עמית היא לא "שחקנית מלידה", והחיבור לעולם התיאטרון הגיע בהדרגה. היא נולדה בנהריה לענת ושי מינסטר, וכשהייתה בת שנה עברה המשפחה לכפר ורדים, אותו היא מגדירה היום כבית. רק לקראת סיום היסודי נחשף העולם ליכולות המשחק שלה. "הפעם הראשונה ששיחקתי הייתה בכיתה ו' בהצגת פורים בבית ספר", היא נזכרת. "זה היה מהנה מאוד. בתיכון למדתי במגמת תיאטרון ומאוד נהניתי. התחום מאוד מגוון ומאפשר לי להיות כל מה שבא לי. אבל עדיין לא חשבתי שזה 'הדבר'. רק אחרי הצבא, כשנסעתי לטייל בהודו, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים: משהו שאני נהנית ממנו, ושנותן משמעות". מהודו עולם התיאטרון באמת נראה כמו חופש ליצור ולהופיע, אבל בעולם האמיתי יש המון כבלים. "נכון, בסוף זה מקצוע מאוד תובעני, שדורש המון מקצועיות. הקהל שילם כרטיס ואת צריכה לספק את הסחורה. המקצוע הזה דורש גם הרבה יזמות, כלום לא נופל לך מהשמיים. את חייבת ליצור ולעשות כל הזמן. אבל זה משהו שאני מאוד אוהבת. אני בהחלט רואה את עצמי בסיום הלימודים ובעוד כמה שנים ממשיכה במשחק וגם מופיעה עם חומרים שאני כותבת בעצמי. זה לגמרי הכיוון". מה אומרים בבית? "ההורים שלי מדהימים, מושלמים. הם מאפשרים ותומכים, כל מה שהייתי יכולה לבקש. יש לי אחות שגדולה ממני בשלוש שנים, ליאור, ואחות תאומה, דנה, וכל אחת מאיתנו עושה משהו שונה לגמרי. אבל כולם מגיעים להצגות ומפרגנים מאוד". איך את מסכמת את לימודי המשחק? "הלימודים בבית צבי היו מאתגרים במיוחד. עברתי תהליך ארוך של אודישנים וראיון אישי. התקבלתי, אבל לא ידעתי באמת מה זה ללמוד משחק. וזה היה קשה. לומדים מתשע בבוקר עד אחת עשרה בלילה, כל יום. יש נפילות מתח, יש משברים, ואת שואלת את עצמך שוב אם זה באמת מה שאת רוצה לעשות, והאם את בכלל טובה בזה. אבל הלימודים הקנו לי הרבה מאוד כלים מקצועיים וגם חברים טובים. שנה ג' היא השנה האחרונה ללימודים, והיא קצת דומה לסטאז' בלימודים אחרים. כל השנה אנחנו משחקים ועושים הצגות. הסך הכל הוא חוויה מדהימה". איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים? "אני מאוד מקווה שאהיה שחקנית בתיאטרון רפרטוארי, ושגם אכתוב חומרים לעצמי, ואולי אמשיך לתרגם דברים. בגדול, עוסקת בתחום". יותר כשחקנית או יותר מהצד של כתיבה, הפקה ויזמות? "הייתי רוצה לשלב בין כל העולמות הללו, אבל האהבה הגדולה שלי היא משחק. להופיע ולהיות על במה". g מגזין מעמד אישי 077-3181085 , פקס 054-452-6872 נייד | office@Danihay.com כפר ורדים, משרד עו"ד בכפר ורדים דני חי • תביעות בריאות, סיעוד, ביטוחי חיים ואובדן כושר עבודה • קצבאות פנסיה ושארים • מיצוי זכויות בפרישה ייצוג, ייעוץ וליווי משפטי בנושאים האישיים והמשפחתיים • יפוי כוח מתמשך (חבר ועדה בלשכת עורכי הדין): - לבני הגיל השלישי - התאמה מיוחדת לבעלי עסקים וחברות • אפוטרופסות • צוואות, ירושות, איתור כספים • הסכמי ממון וחיים משותפים ייצוג מול חברות הביטוח וקרנות הפנסיה המפיק האמריקאי התלהב אחד ממפיקי העל של המחזמר בברודווי הוא יהודי בשם דיויד טריטמן. בימים אלה הוא טייל בישראל, וביקש לצפות בגרסה העברית. בסיום המופע דיבר טריטמן עם השחקנים ועם המתרגמים עמית ואסף. הוא סיפר כי התרגש ונהנה מאוד, ואמר כי הוא צופה עתיד גדול לגרסה העברית. בצילום: טריטמן (במרכז, בחולצת אפורה) והקאסט. צילום: נטע בן אהרון ארתור קוגן, המנהל האומנותי-פדגוגי של בית : "היה לנו אתגר לא צבי פשוט להביא את המחזה לבמה ולקבל עליו את זכויות היוצרים, בין השאר מכיוון שמדובר בפעם הראשונה שהמחזה הזה עולה במקום כלשהו בעולם שלא בשפה האנגלית"