א-לה כפר - גיליון 327

| 24 אייל כץ חסימת ידע כללי מילדים ונוער והדרת נשים מתפקידים ציבוריים הם שני נושאים שקשה לי לקבל בחברה החרדית. בדרך לגשר שכולם מדברים עליו, צריך לחשוב גם על זה האסון הטרגי במירון חידד את הדיון על הקשר המורכב בין החברה החרדית למוסדות המדינה ולחברה הכללית, והציפה את האנומליה הקיצונית שבקשר הזה. למורכבות הזו אבות רבים וסיבות רבות, אך דומני שבליבה שני מרכיבי יסוד. האחד הוא קיומם של שני ציבורים שונים מהותית בתפיסת עולמם, שמתקשים להבין זה את אורח חייו של זה, לא כל שכן לקבל אותו. אלו רואים באלו מתפקרים חסרי אמונה וערכים, חוטאים המתכחשים למוצאם, מוציאים את ילדיהם לתרבות רעה ומסכנים את עצם קיומו של עמם; והללו רואים בציבור השני אנשים מוזרים, שנתקעו אי שם בעבר, אמונתם מביאה אותם להליכה עיוורת אחרי רבנים בשר ודם ומנהגיהם פוגעים לעתים בערכי יסוד של חירות האדם. המרכיב הבסיסי השני הוא האוטונטמיה ממנה נהנית החברה החרדית על זרמיה וחצרותיה, תולדה של משחקי כוח פוליטים מראשית הציונות ועד היום. האוטונומיה הזו עובדת במקביל לעובדה שרבים בציבור החרדי ומנהיגיו מסרבים להכיר במוסדות המדינה, להתנהג כאזרחים שומרי חוק, שלא לדבר על לתרום לה בשירות לאומי או צבאי כלשהו, אך בד בבד סמוכים אל שולחנה ונהנים ממשאביה. יש האומרים כי הם נהנים ממשאביה באופן יחסי גדול יותר מאשר הציבור הכללי. ‰ ‰ ‰ הקורונה חידדה את המורכבות והבעייתיות של הקשר הזה. האסון במירון, לצד הזעזוע והצער על אובדן חיים, המחיש עד כמה מדובר בקשר חולה, רקוב ומסוכן, שחייב להשתנות מהיסוד. את הצורך בשינוי מבינים בשני הצדדים. בצד הכללי הקולות המרכזיים הם לחקר יסודי ומעמיק של מה שקרה וקורה במתחם הר מירון, ולצדו קולות להעמקת המעורבות של מוסדות המדינה במקומות שצריכים להיות ממלכתיים. בצד החרדי ישנם קולות רבים ל"חשבון נפש", שעיקרו במהות הקשר בינם לבין המדינה ושינוי בהנהגה המעשית שלהם. ככל שעקבתי בתקשורת, הקולות לערעור על ההנהגה הרוחנית הם רפים עד בלתי קיימים. בשני הציבורים יש קולות רבים מאוד ל"גשר", הבנה, קבלה ואפילו אהבה. "הרי אחים אנחנו", אומרים רבים. אני לגמרי בעד גשר שכזה, רק שבעיניי הוא לא יכול להסתכם בשינויים מבניים והצהרות אהבה וקבלה. גם אם אחים אנחנו, הרי שהתרחקנו זה מזה עד מאוד. לגשר צריכים להיות יסודות איתנים משני צדדיו, אחרת הוא יקרוס. ולי, הקטן, נראה שדווקא בחברה החרדית מתקשים אפילו להבין את ערכי היסוד שלי, שהם ערכיה של החברה הכללית. נכון, ערכים אלו לא ניתנו בהר סיני והם אינם מפי הגבורה. אלו ערכים שהתגבשו במשך מאות שנים, בתהליכים איטיים של הגות ומחשבה על ידי עשרות פילוסופים, הוגי דעות, מנהיגים כריזמטיים וענקי רוח, כולם בשר ודם, רבים מהם אתאיסטיים גמורים. אבל האמונה שלי באותם ערכים יוקדת לא פחות מהאמונה שלכם, וההתעקשות שלי עליהם חשובה. ואגב, בזכות אותה התעקשות על ערכים אלו, אני גוזר על עצמי לאפשר לכם את אורחות חייכם המוזרים והמופרכים בעיניי. כי אני מבין שלא הכל אני יכול להבין, ובטח שלא להסכים, אבל עליי לאפשר לכל אדם וקהילה להתנהל על פי אמונתם, גם אם חלק ממנהגיהם נראים לי כעוול של ממש. ‰ ‰ ‰ כחומר למחשבה, אמנה שתי נקודות מהותיות בחברה החרדית, שבעיניי נראות כחטא בל יכופר, קודם כל כלפיי הציבור שלכם. חטאים שאינם ברי השוואה בכלל לחילול שבת או אכילת שרצים למשל. הנקודה הראשונה היא הסתרת מידע וחסימתו מילדים ובני נוער. זה לא רק לימודי הליבה הכל כך חשובים שדיברו עליהם פעם עד שהתייאשו. זו גם ההתנזרות ממכשירים כמו טלוויזיה, מחשבים וטלפונים חכמים, מספרות מדעית ועוד. אני מכיר את הטענה שבישיבות ובכוללים מפתחים כישורי למידה, ועובדה שישנם חרדים המשתלבים בסופו של דבר בעולם האקדמי והמדעי, כמו גם בעולמות מקצועיים הדורשים לימוד רב. אלא שעל פי מחקרים, מדובר במעטים שבכלל מנסים, וגם מכלל אלו שפונים לכיוונים הללו שיעור הנשירה והכישלונות גבוה מאוד. אני רואה בסרבנות שלכם לפתוח את עולמם של ילדיכם לתחומי דעת ומדע נוספים, כעוול כבד כלפיהם, חטא שלא ניתן לתקן בעתיד. אני בטוח שאם באמת תרצו, תוכלו לפתח מערכת חינוך שהיא אמונית למהדרין, ובמקביל משלבת יותר לימודי מדעים ותרבויות, כדי לפתוח בפני ילדיכם אפשרויות רחבות יותר בהגיעם לבגרות, ולהעניק להם את זכות הבחירה החופשית, מהרעיונות היסודיים של היהדות. הנקודה השנייה היא מעמדן של הנשים. בעיקר אני מדבר על שלילת הזכות שלהן לבחירה חופשית, וחסימת תפקידי מפתח בפניהן. כל עוד אישה לא יכולה לכהן כחברת מועצת עיר, חברת כנסת או שרה, גם אם היא מאוד רוצה בכך – מבחינתי זהו עוול נוראי כלפיי מחצית מהאוכלוסייה שלכם. על פי תפיסתי אישה יכולה להוות גם סמכות רוחנית, אלא שכאן ברור לי שלא אזכה בחיי לראות רבה העומדת בראש אחת החצרות. אבל תפקידים ציבוריים אחרים? מה ההבדל בין זה לבין נשים שמנהלות עסק או מכהנות כמנכ"ליות בחברות מסחריות? הלא התופעה המעודדת הזו הולכת ומתרחבת בחברה החרדית, אז למה שלא תהיה גם חברת כנסת? אני ער למורכבות של שינוי בשתי נקודות אלו, ואולי הן נראות לי כעוול רק מתוך השוני התהומי בתפיסות העולם. ועדיין, אלו שתי נקודות שקשה לי מאוד לקבל גם במסגרת החופש שאני רוצה לתת לכל אחד לחיות על פי דרכו ואמונתו. וגם עם הידע הבאמת מוגבל שלי בהלכות החרדים, נראה לי שרפורמות בחינוך החרדי ובמעמד הנשים איננו מופרך, ואולי אף יש להן ניצנים. ואגב, אני הרבה יותר מבין ומוכן לקבל, למשל, את ההימנעות של החרדים משירות בצה"ל, גשר? קודם כל