א-לה כפר - גיליון 328

20021 יוני 328 גיליון | | 12 מגזין "סבא יוסף דיבר איתי עם העיניים שלו. אני ראיתי בפנים שלו שני יהלומים. הבנתי שזה המקום בשבילי". הדובר הוא עמית דיסניאקה, עובד זר מסרילנקה, שמתאר את פגישתו הראשונה עם יוסף קפל ז"ל, ניצול שואה מכפר ורדים. עמית התגורר עם יוסף במשך שש שנים וחצי, עד למותו בחודש מאי האחרון בגיל . בין השניים נרקם קשר מיוחד במינו, 95 ולאחר מותו קעקע עמית על זרועו את המספר שהוטבע ביוסף כשהיה כלוא במחנה בירקנאו. ‰ ‰ ‰ עמית (פירוש שמו: מקסימום, מיטבי) הגיע ליווה 2014 ועד לשנת 2012 לארץ בשנת את "סבתא ברוריה" מכפר גדעון. "הייתי כמו נכד שלה", הוא מספר. לפני שהלכה לעולמה הבטיחה לו ברוריה: "אני אעזור לך מלמעלה למצוא עבודה עם אדם שמתאים בדיוק עבורך!". מתברר, שלקח לה קצת זמן. לאחר פטירתה חיפש עמית עבודה בכל רחבי הארץ, ואף התחיל לעבוד כמה ימים, אבל הרגיש שזה לא מתאים. יוסף קפל היה ניצול שואה שהתגורר בכפר ורדים. ליוסף ארבעה ילדים בוגרים - אלון, ענת ניצן ואורנה, כולם מתגוררים קיבל עמית 2015 מחוץ לכפר. בתחילת שנת טלפון מטלי, אשתו של אלון קפל, שקיבלה את הפרטים מבתה של סבתא ברוריה. "טלי הזמינה אותי לפגוש את יוסף. אמרו לי שהוא מתאים לי וגר בכפר ורדים. חשבתי שזה רחוק, כמעט בלבנון, סוף העולם. וקר מאוד שם...". עמית הגיע בכל זאת למפגש, והקליק היה מיידי. עוד באותו לילה, בחודש ינואר , התחיל הקשר החברי האמיץ שבין 2015 עמית לסבא יוסף. "סבא היה אומר לי: יש לך פה גדול. לפעמים הוא היה כועס על סבתא ברוריה, 'איזה בנדיט היא שלחה אלי'", עמית מחייך, בעברית המרשימה שלו. עמית עשה את כל מה שנדרש למען רווחתו ובריאותו של יוסף. שום דבר לא היה קשה עבורו: בישל אוכל בריא, הלך איתו לבדיקות ולרופאים, חקר ודאג למיצוי זכויות מקסימלי. "אהבתי אותו. זה סבא ראשון שלי. הוא עבר חיים קשים, היה לי הכי חשוב שלא יכאב לו". הקשר בין השניים לא התמצה בכך, והתפתח למקומות עמוקים יותר. "היינו שני משוגעים. לא יכולים להיות בבית. טיילנו בכל הארץ, חופשיים כמו שני ציפורים. ראינו גם הרבה סרטים בקולנוע. לפעמים הגיעו המשפחה, הייתי אומר 'עכשיו יהיה לי קצת שקט', וסבא קורא לי כל הזמן: 'עמית, עמית'. לא יכול לבד. היה לי חוזה (העסקה ס.ש.), אבל אני עובד מהלב. לא עשיתי חשבון. לא עבדתי עם סבא, גרתי איתו". ‰ ‰ ‰ עמית ידע שיוסף הוא ניצול שואה, אבל לא לגמרי הבין מה זה אומר. בעקבות סרט , התוודע עמית 12 על השואה ששודר בערוץ לחייו של יוסף. ביחד עם המשפחה הם נסעו לטיול שורשים בפולין. בזמנו, כשהיה אסיר במחנות, סייע יוסף לבחור צ'כי, יארוש שמו, שבתורו פרש על יוסף את חסותו. במשפחה מספרים שבמלחמת העצמאות שלחו הצ'כים מטוסי קרב לישראל בזכותו של יארוש, שהיה אז בעמדת מפתח וזכר את החסד שעשה איתו יוסף. עמית התעניין מאוד, חקר ובדק לעומק, ונסע עוד כחמש פעמים לאירופה להתחקות על עקבותיו של יוסף במלחמה. "אני כותב ספר על החיים של סבא", הוא מגלה. האהבה נחרטה סימה שי יוסף קפל, ניצול שואה מכפר ורדים, הלך לעולמו . עמית דיסניאקה, 95 בגיל העובד הזר שליווה אותו בשנותיו האחרונות, קעקע על זרועו את המספר שהוטבע ביוסף באושוויץ עמית ויוסף באחד מטיוליהם המשותפים. "היינו כמו שני משוגעים" אמצו את המלווה והיו נדיבים הקשר האמיץ בין עמית ליוסף קפל הוא אמנם ייחודי, אך איננו סיפור יחיד. במקרים רבים מאוד נרקם קשר חם ואמיץ בין המטפל, "העובד הזר", לבין הקשיש. לעתים קרובות הופך המלווה לחבר קרוב, ואף לסוג של קרוב משפחה. לדברי בנו של יוסף, אלון קפל, היחס לזקנים והטיפול בהם עדיין לוקה מאוד בחסר: "אני לא יודע אם זה בגלל שאין כלים או שלא רוצים. היו אומרים לנו: 'מה אתם רוצים, הוא '. היחס לקשישים בישראל מאוד בעייתי". 95 כבר בן על המשולש שנוצר בין הקשיש, המלווה שלו ובני המשפחה, אומר אלון: "היה לנו מזל גדול. עבורנו עמית תמיד יהיה חלק מהמשפחה. העובדים הזרים באים לעבוד. זו עבודה שהסוף שלה ידוע מראש והיא דורשת הרבה כוחות נפש. ככל שהמלווה יטפל טוב יותר, חייו של הקשיש יתארכו. אם הוא ייצור קשר טוב יהיה לו גם עניין, כך שזה אינטרס הדדי". לאלון שתי עצות חשובות למשפחה המתקשרת עם עובד זר: הראשונה: קבלו את העובד כבר בהתחלה כאילו זה הבן שלכם. אל תהיו חשדנים ולא נעימים, זה פוגע מאוד ביחסים. אם המטפל לא מתאים – אתם מיד תראו. והעצה השנייה: אל תתקמצנו. תגדירו גבולות ברורים עם הכסף, והיו נדיבים בתוכם. זה משתלם מאוד".