א-לה כפר - גיליון 329

20021 יולי 329 גיליון | | 12 מגזין הרבהשמחה הייתה במצעד הגאווהשהתקיים .)1.7 בכפר ורדים בתחילת החודש (חמישי צעירה אחת נראתה קורנת במיוחד. קוראים לה יולי קייט גרינשפון, או בקיצור יולי. בעבר הלא רחוק הכירו אותה בשם כפיר גרינשפון. כששאלתי על השם המקורי, יולי מעדכנת אותי על המינוח המקובל: "נהוג לומר 'השם המת', ולא השם המקורי". לפאניה 2002- היא נולדה בכפר ורדים ב ושי גרינשפון. האם פאניה היא בימאית ומורה לתיאטרון, והאב מורה להיסטוריה ואזרחות. ליולי אחות גדולה, ריבי. היא גדלה בכפר, וכבר מילדות הרגישה לא שייכת: "עברתי מערכות חינוך שונות, כולל חינוך ביתי, כי כבר מהכיתות הנמוכות הרגשתי לא מתאימה לתפיסה החברתית המגדרית של מערכת החינוך. בסוף כיתה ח' ותחילת ט' הרגשתי שיש לי בעיה עם ההגדרה 'גבר'. באותה תקופה הגדרתי את עצמי כא-ג'נדר. בסוף כיתה י' התחלתי להגדיר את עצמי כגבר בי- סקסואל, כי הרגשתי ש'א-ג'נדר' לא מבטא אותי, ושאולי זה לא עניין של מגדר אלא של מיניות. לבסוף, באמצע שנת שרות, הגעתי למסקנה שאני טראנסית. עכשיו, לאחר חשיבה מעמיקה, כשאני שלמה עם ההגדרה העצמית שלי, אני בטיפול הורמונלי להתאמה מגדרית וגם שיניתי את שמי ליולי קייט גרינשפון". כשאת אומרת לא שלמה עם ההגדרה 'גבר', איך בדיוק זה בא לידי ביטוי? "אין לי ממש דוגמאות. אבל בכל פעם שבבית הספר או בתנועה ביקשו להתחלק לבנים ולבנות... זה לא שלא הבנתי לאן ללכת או הרגשתי שזה לא נכון, החשבתי את עצמי כבן, אבל תמיד הייתי עצובה קצת. ובכל פעם שהתייחסו אליי כ'בן' הרגשתי שמשהו לא נכון שם". השוק הראשוני של ההורים בימים אלה היא מתגוררת בבית הוריה בכפר, לאחר שנת שרות שעשתה בקרית ים. היא החלה בתהליכים של קבלת פטור משרות צבאי וכניסה לשרות אזרחי אלטרנטיבי. את הזמן היא מנצלת לעיסוק בתחום האהוב עליה, מוזיקה. היא כותבת, שרה, מנגנת ומתקלטת בסגנונות שונים, מפופ ורוק ועד אינדי ומוזיקה אלקטרונית. התוכנית הגדולה היא ללמוד ברימון ולהתפרנס ממוזיקה. כשאני מנסה לדייק בעזרתה את הרגע בו "נפל האסימון", היא חוזרת לתקופת הקורונה: "זה קרה באמצע שנת השרות, בזמן ששהיתי בבית. הקומונה שלי פוזרה לבתים בגלל חשד להדבקה. בבית, במהלך הבידוד, היה לי הרבה מאוד זמן לשבת עם עצמי ולחשוב. הגעתי לשתי מסקנות: הראשונה היא שאני טראנסית, והשנייה – שאני לא יכולה לחיות בארון. מיהרתי לחלוק זאת עם חבריי הקרובים". איך היו התגובות? "חבריי הקרובים היו הראשונים לדעת והגיבו בצורה מקבלת ותומכת. זמן קצר אחריהם סיפרתי גם להוריי. לאחר יומיים שלושה של שוק ראשוני גם הם קיבלו את זה מצוין. לאחר מכן שיתפתי את אנשים במעגלים חברתיים הולכים ומתרחבים, כולל הקומונה שלי. לבסוף יצאתי מהארון באופן פומבי ורשמי במצעד הגאווה. בשלב זה עדיין לא סיפרתי לסבא וסבתא הגרים ביחידת הדיור בביתנו, כי סבא חולה במחלה סופנית ואני לא מעוניינת להוסיף עוד טלטלה לחייהם". מה זאת אומרת יומיים שלושה של שוק ראשוני מבחינת ההורים? "האמת היא שלא עשיתי להם חיים קלים. הייתי לחוצה שהם לא לגמרי יאמינו לי, ולכן עשיתי את היציאה מהארון מולם בדרך מאוד פרפורמטיבית. הגעתי לבושה בחצאית, והצגתי את עצמי בצורה בועטת. גם דאגתי שילוו אותי כמה חברים לכל מקרה... "הם נבהלו, התעורר ויכוח, ואני הלכתי לישון לילה או שניים אצל חברים. אבל אז הם נרגעו, כשגם אחותי ריבי עזרה מאוד בשיח". מה בעצם הפריע להם? "לדעתי הייתה שם בהלה, ואני גרמתי לה באופן שבו יצאתי מולם. הויכוח היה אם הדרך הייתה נכונה". רגע, למה הם ציפו, עם אמא שהיא אשת תיאטרון... "כן", היא מחייכת, "כנראה ציפיתי שיחמיאו לי על כישרון המשחק וההופעה... וברצינות, היום אני מבינה שהבהלה נבעה מדאגה כלפיי. אמא בעיקר דואגת לגבי החיים שלי, שמא יהיו כרוכים בהרבה קשיים וסבל. וגם סביב השינויים הפיזיים. לאמא יש בעיה עם כל שינוי בגוף, ואפילו כשריבי רצתה לעשות קעקוע היא מאוד התנגדה". היו אנשים קרובים שניסו לשכנע אותך לבחור בדרך אחרת? "לא, למזלם". תסבירי למזלם. "אין לי הרבה מאוד סובלנות כלפיי אלו שלא מקבלים אותי כפי שאני. מבחינתי אלו לא אנשים שבאמת אוהבים אותי. אולי הם אוהבים איזשהו רעיון לגביי שיש להם בראש". עכשיו אני שלמה אייל כץ יולי קייט גרינשפון, טראנסית מכפר ורדים, מספרת 19 בת על הלבטים והקשיים בנעורים, הדרך להכרה במי שהיא, היציאה מהארון מול המשפחה והחברים והחשיפה הפומבית במצעד הגאווה. "הדרך לאושר אמיתי היא בעזרת שלמות בין הגוף לנפש, והנפש היא לא הדבר שיכול להשתנות" יולי עלהטנדר במהלךמצעדהגאווה. אושרשלממש