א-לה כפר - גיליון 330

20021 אוגוסט 330 גיליון | | 12 מגזין במהלך חודש יולי, במשך ארבעה ימים, התקיים בבית משפחת דרכי בכפר ורדים "אירוע מכונן" המתקיים פעמיים בשנה: עד 21 נופשון לבעלי צרכים מיוחדים בבני .34 מבוגרים שעבורם 15 בנופשון השתתפו התקיימה הפעילות. כל אחד מהם הגיע עם חונך צמוד, ואל החונכים הצטרפו מתנדבים מכפר ורדים בגילאים שונים, כשאת כל המבצע מנהלים בני משפחת דרכי – קובי, .20 עד 7 מירי ווששת ילדיהם בגילים בית המשפחה הפך להיות אכסניה שבה גרים, אוכלים, מתרחצים, ישנים ופועלים איש המשתלבים בארגון וסיוע. 50- כ המטרה המרכזית היא לאפשר למשפחות החניכים קצת אוויר לנשימה, זמן לעצמם ולילדים האחרים שבבית, וכמובן זמן איכות וכיף לחניכים המשתתפים בנופשון. מדובר בחוויה מכוננת עבור כל השותפים. : "אני 17- לדבריו של שובהאל דרכי, בן ה רואה אנשים אחרים שונים ממני, אני עוזר להם ולומד מהם, בעיקר על מידת השמחה. כיף לשבת לדבר איתם ולצחוק יחד , והם שמחים באמת למרות כל הקשיים. אני מוותר אמנם על הפרטיות שלי למשך כמה ימים, אבל עבורנו זה הפנינג משפחתי, ימי כיף ממש". הקלידן שריגש כתושבים ותיקים בכפר ורדים, נחשפנו להרבה מיזמים קהילתיים, ובחלקם אף נטלנו חלק פעיל. ההתרגשות שחווינו במיזם הזה היא באמת מיוחדת במינה, אולי בגלל ההתלהבות, ההירתמות וההנאה של כל מי שהשתתף בו: בני המשפחה, הקייטנים בעלי המוגבלויות, המדריכים שלהם, ועשרות תושבי הסביבה שבאו לתרום בהתנדבות מכל הלב. אחד המשתתפים שריגש אותנו במיוחד הוא גיא ממן, הקלידן מלהקת "שלווה". הוא העביר צמרמורת אצל כל מי שנכח במפגש. גיא הוא נגן וזמר עיוור, שסיפר על ילדותו הקשה, על האירועים והחרמות שעבר, ועל כאב שחווה לאור מגבלותיו. הוא סיפר כיצד למרות השונות והמוגבלות שלו הצליח להתגבר ולפתח קריירה. הוא דיבר על התחושות הנפלאות שחווה בהופעתו באירוויזיון ובהופעה בפני נשיא ארצות הברית. המסר שהעביר היה: "חייבים לקבל את השונה, להבין אותו, לחבר אותו ולתמוך. אנחנו שונים מאחרים, אולם אנחנו בני אדם עם רגשות והבנה. המטרה שלי במפגש היא לחזק אתכם, לחבק אתכם, ולהדגיש בפניכם לא לפחד, להתמודד מול כל העומדים בפניכם ולהראות להם, כפי שאני מראה לכם, שלמוגבלויות אין משמעות. הרגשות שלנו כבני אדם זה המפתח להצלחה והכרה בנו כשווים בין שווים". הקהל לא נותר אדיש. "חשתי עוצמות אדירות, ולכולנו היו דמעות בעיניים", סיפר אחד המתנדבים. "גיא הצליח להביא אותי להזדהות חזקה ועמוקה, ונתן לכולנו כוח ונכונות להמשיך ולהתמודד עם כל הסובב אותנו ביום יום. כל אחד עם הקשיים שלו". בנם הקטן של קובי ומירי דרכי, מבשר אמר: "כיף לי שהם באים. אנחנו 7 שלום, בן עושים כיף ביחד ונהנים. עזרתי להכין את האוכל, עזרתי לאחד החניכים, דיברתי אתו, ונהננו ביחד". ההתחלה הרעיון נולד עוד במקום מגוריהם הקודם של בני הזוג. מירי יצאה להליכה לילית ופגשה אמא שמנסה בקושי רב לטייל עם שני ילדיה. הסתבר ששני הילדים מאובחנים כבעלי פיגור בינוני-גבוה. מירי חזרה לביתה נסערת ואמרה לקובי שחייבים לסייע להורי הילדים. יום למחרת, הם דפקו על דלת ביתם ושאלו אם אפשר לעזור. להפתעתם נענו מיד בשמחה. במשך שנה וחצי לקחו בני הזוג דרכי את שני הילדים לפעילות בימי שישי, בשיתוף כל המשפחה שלהם. הורי הילדים קיבלו אפשרות "לנשום" פעם בשבוע, להקדיש מעט יותר זמן לשתי הבנות הקטנות ולהיכנס לשבת קצת יותר בנחת. "הם מאוד הודו לנו ואמרו שזה משמעותי עבורם, כמו חמצן לנשימה", מספרים מירי וקובי. "מאוחר יותר שמחנו לגלות שאם המשפחה אפילו הצליחה לחזור ולחשוב גם על עצמה וחזרה למעגל העבודה אחרי שנים". כשהמשפחה עברה לכפר ורדים, ביקשה בתם הבכורה ראשית, לקראת חגיגת בת המצווה, להמשיך בהתנדבות דומה. הם פנו למחלקה לשירותים חברתיים שבכפר ואלו הציעו להם לסייע לשני ילדים, אחים על הרצף האוטיסטי, אותם אירחו בביתם בשבתות. עם סטיגמה בעקבות מוגבלות קשה להתמודד. והסטיגמה הזו, אומר קובי דרכי גורמת לנו כחברה לייצר את האומללות. "זה שלאדם יש ילד עם צרכים מיוחדים זה לא אומר שחייו צריכים להסתיים עכשיו", הוא קובע. משפחת דרכי לקחו את הכוחות שיש עתליה ובן עמי מוסק בני משפחת דרכי יזמו נופשון מיוחד למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, המתקיים בביתם הפרטי פעמיים בשנה. הפרויקט מספק הנאה למשתתפים בו וקצת חופש להוריהם, ומעבר לכך – סחף עשרות אנשים להתנדבות, נתינה ותחושה של התרוממות רוח אמיתית. בני הזוג עתליה ובן עמי מוסק בדיווח לגמרי לא אובייקטיבי צילום: אוראבן חן פעילות בקייטנה. אווירה של שיתוף וצחוק • של צרכים מיוחדים קהילה שלמה