לידיה גרינפלד אמן מקומי , והיא 1953 ריה אושפיז נולדה בארץ בשנת דור שני לשואה. אימה, ילידת וץ שבהונגריה, . אבא שלה נולד 1948 עלתה לארץ בשנת בטרנסילבניה ונשלח למחנה עבודה ידוע לשמצה, טרנסניצריה. רבים מבני משפחתה נספו בשואה. אמה רצתה שתלמד שפות ורשמה אותה לבית הספר של הכנסייה הסקוטית ביפו, שהיה מוסד חינוכי קוסמופוליטי, והלימודים בו התקיימו באנגלית. כשריה התגייסה, לא שלטה בשפה העברית. היא למדה אמנויות במדרשה ברמת השרון, בבית ספר לאמנות הציור קלישר בתל אביב, ופיסול בבית ברל. התחתנה עם גבי. ״הביאו לי 1977 בשנת אותו בדרך עקיפה", היא מספרת. "השם הביא לי אותו". גבי הוא איש לוגיסטיקה שעבד שנים רבות בממ״ן. היום הוא נהג אוטובוס בכפר. לבני הזוג שני ילדים, בן ובת, ושלושה ועד היום הם 2006 נכדים. לכפר עברו בשנת מתגוררים באותו בית, אותו תכננה ריה. לפני השיחה ביקשה ריה שנסתובב קודם בבית, שהרי ״הבית הוא הפנימיות של האדם". חדר האורחים הוא מקדש לאמנות. יש גם מטר מרובע בקומת הקרקע, שם 90 גלריה של היא מקבלת קבוצות מבקרים. דבריה מתובלים בפתגמים לרוב ובביטויים פילוסופיים, שהיא שוחה בהם בטבעיות גמורה. בכלל, יש לה ראיית עולם מגובשת, שמשלבת עשייה אמנותית יחד עם אמונה בבורא. ציוריה עוסקים בנושאים ברומו של עולם, והם עמוסים סמלים שריה מוכנה לפרשם. העבודות שלה אינן פיגורטיביות, למרות שבחלקן מופיעות יונים ודמויות אנושיות. "אלה עבודות ׳אזוטריות׳", אומרת ריה. אזוטרי פירושו יודעי ח״ן, בקיאים בקבלה ובתורת הנסתר. אבל גם כאן ריה סוטה מן המקובל ולדבריה, הציורים שלה הם ציורי חזון. ניכר שיש לה חזון, ולדבריה אפילו חזיונות וגם חלומות, שבהם היא עשויה לראות את הציור בחלקו או בשלמותו לפני שמתחילה לצייר אותו. אין בציורים זכר לשואה. ״אני דור שני לניצולי שואה, והיה לי חשוב לשנות את כיוון הטראומה. לא רוצה לחזור אחורה. שהגלגל ינוע קדימה, זו תמצית הבחירה שלי. בשואה יש חולי ומוות. אני בחרתי בחיים". חייה כאמן נסמכים על לימוד עצמי בנושאים הקרובים ללבה. ״הלימוד שלי הוא לימוד של החיים. לא למדתי באוניברסיטה. אני לא סוחבת רזומה כזה על גבי ואני מסתדרת עם זה. אוטודידקטית בכל תחום, כולל קבלה". אם נדמה לעתים שיש איזו אמונה זרה שמכוונת את מכחולה, היא אומרת: ״העבודות שלי נטולות דת. למדתי מהנצרות, מהקוראן, וגם מהיהדות, כאשר היהדות בשליטה מלאה. אבל הבחירה היא שכולם שווים בעיני אלוהים, אין לו הבדל של דת, גזע ומין. הוא אוהב כל אחד. הוא נתן בחירה לאברהם". ריה ציירה מגיל צעיר, בעיקר נופים, , בעקבות 1988 דומם ופיגורטיבי. בשנת האינתיפאדה הראשונה והשריפות ביערות הכרמל, שינתה כיוון ועברה לשלב השני של חייה. ״מאז השריפות התחלתי לצייר אחרת. ביקשתי מהיקום והיקום נענה לי. נהיו לי ציורי חזון, אזוטריים. בדרך כלל משולשים, מרובעים, עיגולים. זהו אבסטרקט רוחני. מי שהכי השפיע עליי היה לאונרדו דה וינצי, שהיה מחלק את הקנבס מתימטית, לפי הפרספקטיבה. לפני שאני ניגשת לציור, אני מחלקת את הקנבס למקטעים באופן אינטואיטיבי. יש בציור איזון: גם אם ייתלה הפוך, הוא יישאר שלם". -את מציירת הרבה מנדלות. איך הגעת לזה? ״המנדלות הגיעו אליי. השתתפתי בכל מיני קבוצות שעסקו ברוחניות, עשו מדיטציה. המנדלות היו חלק מזה. גרתי ברעננה ורציתי לעשות שינוי. ובשביל לעשות שינוי צריך לנוע. אי אפשר לעשות שינוי במצב סטטי. המנדלות מסמלות את הרצון לתזוזה, מין מאוורר שמסובבים אותו, או פרח. השאיפה היא לרוח חדשה, לא של מריבה, אלא של פיוס. ההשראה שלי באה מן הקבלה, שם מצאתי את התשובות הכי שלמות". כדוגמה לעבודה סימבולית ריה מראה לי ציור ענק תלוי על הקיר כשהוא סדוק. ״הציור נשבר בדרך לתערוכה. השאלה הראשונה שלי הייתה: איפה השבר? השבר היה כמעט באמצע, לרוחב, עולם של סמלים ריה אושפיז מציירת מתוך אמונה וחזון, ובוחרת בשלם ובחיים אש התמיד סדרת גשרים עוף החול ריה פורטרט השתקפות 2022 יוני 640 גיליון | | 26
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=