3 רח' לוחמי הגטאות חניה בנהריה – צמוד לתחנת הרכבת חניון הרכבת נהריה 050-2332752 ׀ 04-9000834 להרשמה: www.na-p.co.il ץ נוח ומתאים לטסים לחו"ל צמוד לתחנת הרכבת נהריה. (בימים א-ה) 14:00 ועד 07:00 פתוח לכניסה והרשמה מהחניה אפשרית אך ורק לנרשמים מראש והינה חד-פעמית ₪ 12 שעת חניה ראשונה לכל שעה נוספת ₪ 8 ₪ 2 ד' נוס' 15 כל ₪ 40 תשלום מכסימלי ליממה התשלום הינו אך ורק בכרטיס אשראי 24/7 חניון אוטונומי חניון חכם מקורה תת קרקעי ₪ 400 שוברים וירטואלים 10 ברכישת שוברי כניסה נוספים 2 בונוס אולי כוח עליון ליווה אותו בחיבוק והבטחה שישמרו עליו בשמים? חשתי שכעת אוכל לנוח מעט. הצבתי את הציור לפני וישבתי על הכורסא להנות מן המראה. אבל שוד ושבר. אני קולטת שיש טעות גדולה. למה התחושה הזו? הרי ציירתי בהתאם לצילום! במה שגיתי? השינוי היחיד הוא צבע הפנים, במקום בשחור לבן, ציירתי בצבע העור. הדמות מדהימה. מי יאמין שיכולה להיות תחושה פנימית קשה ממבט על ציור? צילמתי את הדיוקן ופיתחתי לתמונה גדולה. ˆ ˆ ˆ משהו קורה. אינני יכולה לשמוח. הוא משדר לי... אני חייבת לנסות לברר מה היה צבע עיניו ושערותיו. בעזרת חברים הגעתי לגברת תל שגדלה בדמשק, ומכירה את 90 אביבית בת בוקעי מילדות. מתברר כי עיניו היו ירוקות ושערו אדמוני. שיניתי את גון פניו. נדמה לי שמילאתי בשמחה את דמותו. אני יודעת שזה נשמע הזוי. אבל שקטה נפשי. התקשרתי ליחידת המל"מ, ולמרות סדר היום העמוס נקבעה פגישה בהקדם. לקחתי את הציור ואת מה שכתבתי, כדי להכניס לאלבום בארונית אשר בבית הכנסת. תמצית מהסיפור הצמדתי לפס עץ שיוצג מתחת לדיוקן. כעת, חשבתי, כל הפוקד בן משפחה, יפקוד תחילה את יעקב בוקעי. הגעתי ליחידה. בפסיעה הראשונה אל לשכת המפקד, הרגשתי שהסוללה במכשיר השמיעה שבאוזני שבקה חיים. כעת אני חרשת. נבהלתי ופלטתי "לכל הרוחות". המפקד הביט בי במבט מוזר. סליחה, סליחה, מלמלתי והסברתי את מצבי. הוא חייך: זה בסדר, גם לי יש בעיות שמיעה. הקרח נשבר. קראתי את הסיפור שכתבתי. המפקד, המזכירה ומפקד נוסף שהיה בחדר התרגשו. ביקשתי להציג את דיוקנו של יעקב בבית הכנסת ליד ארון האלבומים של הנופלים. לא, אמר המפקד. יש לי מקום הרבה יותר מתאים. באתר קיימת ספרייה גדולה מאוד שפוקדים אותה אנשים רבים. בין השאר יש בה פינת הנצחה לאלי כהן. שם מקומו של יעקב, לידו. הייתי נסערת. אולי זה יעקב בוקעי שדאג שינציחו אותו? אותי שלח לצייר והקפיד שאמלא את משאלת ליבו ובגוונים הנכונים? ˆ ˆ ˆ כמה הייתי רוצה ללטף את פניו ולספר לו שבזכותו אנחנו כאן בארץ הנהדרת הזו. כאשר אני מתרכזת בתווי פניו אני יודעת מה עלי לעשות. כאשר אפגוש את המפקד, אבקש שירשמו אותי כאדם הקרוב ליעקב בוקעי ויודיעו לי על יום הזיכרון לחללי המודיעין. אני לא אדם צעיר, אבל אעשה כל מאמץ להגיע ולעמוד ליד האנדרטה שלו. אספר לו שהוא אינו לבד אחרי מותו. כעת נדמה לי שאני רואה חיוך על פניו. תפילתי שלא יישכח לעולם! מגזין g יעקב בוקעי ואני מביטים האחד על השני. מעולם לא חשתי סערה נפשית עם כל נגיעה של המכחול. נדמה לי שהוא מחייך כשאני מציירת את התום והעצב בעיניו. הציור אינו רק על הבד, אלא, גם בנפשי פנימה רחל פולס והדיוקן 2022 יולי 341 גיליון | | 14
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=