מנת שתוכל להמשיך ולשחק. "אני מתאמנת כמעט כל יום, ואבי לוקח אותי לכל מקום. מדובר בספורט די יקר, עם ציוד מיוחד ומעט מתקנים". פנינה מצהירה שאחת המטרות הגדולות שלה היא לקדם את תחום ההוקי נשים בארץ. "בהתחלה זה קשה, כשנכנסים לנבחרת. לפעמים לוקח קצת זמן להתחבר ולעבוד על הכימייה בקבוצה. אבל בסופו של דבר אם עובדים קשה מגיעים רחוק". בסוב מחוברת מאוד לנבחרת הנשים בארץ, ומספרת שלקראת המכביה הן התאמנו הרבה ונהנו מאוד לשחק ביחד. "אנחנו מרגישות שאנחנו משתפרות ממשחק למשחק. נכון שזו עדיין ההתחלה והיא קשה. להפסיד זה לא קל, אבל זה לא אומר לוותר. אנחנו מוכרחות להמשיך ואנחנו מסורות למשחק". בסוב היא תלמידת תיכון, אבל גם הקושי הזה לא עוצר אותה. החלום הגדול שלה, היא מצהירה, הוא לשחק בחו"ל כשחקנית מקצוענית. מה כל כך הדליק אותך בהוקי קרח? "מדובר במשחק קבוצתי, המלמד לחשוב מהר ולקבל החלטות. את לומדת איך לא לוותר. זה מדהים לראות את הבנות נלחמות עד הסוף". תארי את השער שהבקעת. "זה היה השער היחיד שלנו במשחק וזכיתי להבקיע אותו. כשהכדור נכנס, ישר הסתכלתי על אבא שלי ביציע. אבא הוא המודל לחיקוי שלי. זה רגע שבחיים לא אשכח". אין תרבות הוקי קרח הוא ענף ספורט חדש יחסית בארץ. "אין כאן תרבות של ממש בהוקי", אומרת סילבר. "בקנדה כמעט כל ילד משחק הוקי כבר מגיל קטן. אני התחלתי לשחק בגיל די מתקדם, אבל יש שם הוקי לנשים מבוגרות, ולבני כל הגילאים. נשים משחקות בהנאה לצד כל העיסוקים האחרים שלהן". למה בעצם? "כי זו חוויה, ולא רק ספורטיבית, אלא גם חברתית. יש מפגשים מחוץ למגרש, בירה אחרי משחק, קשרים חברתיים שנמשכים שנים. יש נשים שהכרתי בהוקי בקנדה, שנה". 35 ואנחנו חברות כבר מה האתגרים? "הרצון הוא להמשיך ולקדם את ההוקי בארץ, אבל כרגע אין לנו תמיכה של ממש. המזל הגדול הוא שהשגרירות הקנדית עוזרת לנו, עם מעורבות של השגרירה עצמה. היא תרמה לנו המון זמן קרח, ציוד ובגדים, ואף הייתה במכביה. אנחנו מאוד מעריכים את זה". "זמן קרח", כלומר שעות בהן הנבחרת יכולה להתאמן במגרש הוקי, הוא אולי המצרך היקר ביותר. בארץ אין הרבה מגרשי קרח, ואלו הקיימים עמוסים לעייפה. "העניין הוא שיהיה בסיס מקצועי, ואת התנאים לשחק", אומרת סילבר. "הבנות שלנו מתאמנות בעיקר במטולה, ירכא, תנובות (ליד נתניה), חולון, ואפילו אילת. גם במעלות קיים מגרש, ועכשיו בונים בנוף הגליל. לרוב צריך להילחם כדי לקבל זמן קרח לבנות". נשים צעירות מכל 25- הנבחרת מונה כ בנות צעירות 10-15 הארץ. ויש לפחות עוד , המתאמנות גם הן 15 יותר, מתחת לגיל במטרה להצטרף בעתיד. מפאת נהלים ומגבלות גיל בטורנירים, רק מי שמעל גיל יכולה להשתתף. "יש יותר ויותר נשים 15 צעירות שמעוניינות להצטרף", אומרת סילבר, "ויש גם חיילות בנבחרת, המוכרות כספורטאיות מצטיינות בצבא". מה את מוצאת בהוקי קרח? "בתור שוערת את רואה את כל השחקנים, ואיך שהם מגיבים לסיטואציה, פיזית או רגשית. זה משחק מאתגר, חכם, שמשלב יכולות פיזיות עם שכליות. את צריכה לדעת להשתמש בגוף שלך בחוכמה. לדוגמה, לא לתת מכות על המגרש. אחת הטכניקות שלימדו אותנו הייתה להרים את המקל של השחקנית שמולך, להישען על הגוף שלה וכך לנטרל אותה תוך כדי תנועה. זה דורש לא מעט אומץ, והבנות שלי לגמרי עשו את זה. "יש ביטוי בהוקי, 'לראות את הקרח'. הכוונה היא לפתח את היכולת לצפות כמה מהלכים קדימה, בדיוק כמו בשחמט. ויין גרצקי, שחקן ההוקי הטוב ביותר שהיה אי .'you need to see the ice' : פעם, אמר הוא חשב כמו מתמטיקאי, וידע לצפות את מהלך הדסקית מראש". סילבר ממליצה בחום לראות משחק הוקי חי, כדי לנסות קצת לחוות מכל אלו. ולמי שתבחר לשחק, היא מדגישה שהדבר גם מפתח את האישיות. "בחורות בגיל צעיר מפתחות אסרטיביות חכמה, אמונה בעצמן ויכולת להשתפר מיום ליום. לי ההוקי שינה את החיים, והוא ממשיך לתרום לי מידי יום". מגזין g פנינה בסוב (משמאל) עם חברה לנבחרת וגביע השחקנית המצטינת נציגות גם בטניס ושחייה בתחרויות המכביה התחרו עוד שתי נציגות מהכפר: ניקי ברק וד"ר רותי אבידר. , השתתפה במשחקי הגרנד מאסטרס בטניס. זו הפעם השניה בה היא 70 , ניקי ברק שנים גם זכתה במדליה. ברק משתפת 5 משתתפת במכביה. בפעם הראשונה, לפני שספורט הוא חלק משמעותי בחייה, ושחוויית המשחקים במכביה הייתה יוצאת דופן. "היה כיף להכיר אנשים מכל העולם. איתנו שיחקו גם יחידים, גם זוגות מעורבים. אני שיחקתי עם שחקן אמריקאי. נהניתי מאוד". , השתתפה במשחקי המאסטרס בשחייה. היא זכתה במקום השני 54 , ד"ר רותי אבידר , ובמקום השלישי במקצה מים 50-54 מ' בשחיית חזה לגילאי 200- מ' ו 100 במקצי ק"מ בכנרת. 1.5 פתוחים למרחק של בנוסף על היותה שחיינית מקצועית המתאמנת קבוע בקאנטרי בכפר, אבידר שוחה בקבוצת "עולם המים" (שחייה במים פתוחים), חברה בקבוצת "רצי כפר ורדים" למעלה מעשור, ומרצה בכירה בחוגים לתקשורת ומנהל מערכות בריאות במכללת עמק יזרעאל. היא נשואה לעמרי (מורה דרך ובעל טור בעיתון זה), ואמא לאיתי, גל, עדי ואלון. אבידר שחיינית מגיל צעיר, גדלה בנהריה, והייתה שחיינית פעילה לאורך שנים. אבידר: "היה אירוע מאוד מרשים עם אלפי משתתפים ממדינות שונות. טקס הפתיחה באיצטדיון טדי היה ססגוני ושמח, עם אלפי משתתפים. כמארחת, הנבחרת הישראלית נכנסה אחרונה ועבורי זה היה החלק המרגש ביותר. תחרויות השחייה התקיימו בוינגייט, וזכיתי להכיר נשים מעיינות מנבחרות זרות. היה מרגש לראות גברים ומעלה, שנכנסו 75-80 ונשים בקטגוריות גיל של לבריכה עם אש בעיניים במטרה לעלות על הפודיום ולחזור הביתה עם מדליה". 2022 אוגוסט 342 גיליון | | 14
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=