מגזין מאיה רביב סיגלית כהן תמיד שאלה את עצמה איך שחקנים מצליחים לשחק בטבעיות, ובמקביל לזכור כמויות אדירות של טקסט. עד שיום אחד החליטה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולנסות את זה על הבמה בעצמה. "רציתי לשחק את סיפור חיי על הבמה", היא מסבירה. שום דבר לא עצר אותה, גם לא שיתוק המוחין עמו היא מתמודדת מלידה. , תושבת נוה זיו, נשואה לשמוליק 53 , כהן ואם לשלוש בנות ובן, גדלה בעכו. מגיל שש ועד היום היא מתאמנת בשחייה, ולאורך שנים רבות השתתפה בתחרויות ואליפויות אף השתתפה בתחרות 17 שונות בארץ, ובגיל בינלאומית בבלגיה. "גדלתי באיל"ן, שם למדתי לשחות. כל התחרויות בהן השתתפתי היו דרך העמותה". באוקטובר האחרון מטעם 67- השתתפה בצליחת הכנרת ה שנה 30 איל"ן, חוויה שלא תשכח: "לפני השתתפתי בצליחת הכנרת, ובאוקטובר זו הייתה הפעם הראשונה מאז. התכוננתי לזה חודשיים, הכנה מסיבית, כי צריך להגיע בכושר טוב. נהניתי מאוד". את שירותה הצבאי עשתה בחיל הים בחיפה ונהנתה מהתפקיד ומהאנשים. "אני זוכרת במיוחד את היום של מסיבת השחרור שלי, אליה הגיע מפקד הבסיס והודה לי באופן אישי על השירות שלי. זה היה מרגש", היא מספרת. לאחר השחרור למדה אבחון וטיפול פסיכומוטורי אצל ד"ר אורלי יזדי עוגב והתמחתה במוטוריקה עדינה לילדי גן ובית ספר יסודי. "הפכתי את המגבלה שלי למקצוע", היא מתגאה. את הלימודים בתחום האבחון והטיפול סיימה בהצטיינות. לאחר מכן הוסמכה על ידי מכון אדלר להדרכת קבוצות הורים ומשפחה. בנוסף מעבירה כהן הרצאות אודות סיפורה אישי. לדעת להיכשל "נחשפתי אל עולם התיאטרון מתוך עניין אישי", מתארת כהן את המשיכה שלה לתיאטרון. "אני אוהבת את הבמה. הייתי מסתכלת על שחקנים ואומרת לעצמי, גם אני רוצה. וככה הגעתי אל התיאטרון הקהילתי של מעלות תרשיחא". התיאטרון פועל תחת מתנ"ס גרס במעלות. שיחקה כהן בהצגה "בראי החיים" 2019 ביולי (הנחייה ובימוי: פאניה גרינשפון וקרן טהור), הופיעה במונולוג אישי 2021 ובדצמבר כחלק מערב מונולוגים (בימוי ודרמטורגיה: יהורם אור). "במונולוג דיברתי על המקום שלי כמאבחנת פסיכומוטורית, אל מול הורה המבקש שירותי טיפול לילד. תחילה ההורה מהסס, מתלבט, ומעט נרתע כשהוא שומע על המגבלה שלי. אבל בסופו של דבר הוא מחליט להגיע אליי ומבין שאני האדם הנכון לטפל בילד שלו, בגלל הניסיון הפרטי שלי וההתמודדות שלי. אין לזה תחליף". בחודש אוגוסט האחרון השתתפה בתפקיד הראשי בהצגה "סבתו'ש" שהעלה התיאטרון (מחזה: יוסי הניג. בימוי, עיבוד ודרמטורגיה: יהורם אור). כהן: "ההצגה מתארת משפחה הסובלת 78 נורמטיבית עם סבתא בגיל מאלצהיימר, ואני שיחקתי בתפקיד הסבתא. ההצגה מציגה את ההתמודדות של המשפחה מול המחלה, הסבתא עצמה והכסף שלה. בניגוד למה שעלול להשתמע, מדובר בקומדיית מצבים שהרבה יכולים להזדהות איתה. ההצגה משקפת את החיים בצורה ביקורתית אותנטית, ועם מוסר השכל". איך הרגשת בתפקיד? "לדעתי התפקיד מאוד התאים לי. אהבתי לשחק אותו והרגשתי אותנטית על הבמה. נתתי את המאה אחוז שלי, ובעיני מיציתי את מיטב היכולות שלי בתפקיד. היו איתי שחקנים נפלאים ואהבתי את שיתוף הפעולה של כולנו. כולם מאוד מוכשרים, ועבדנו כקבוצה". במה מתבטאת ההתמודדות עם המגבלה? "לחיות לצד מגבלה זה לא פשוט. הקשיים משנים את ההתנהלות היומיומית. הריון, לדוגמה, וכל הדברים הנלווים אליו, הם מורכבים מהרגיל. הרמת התינוק, החתלות, מקלחות, גני שעשועים. זה קשה, אבל מתמודדים. וברוך השם היו לי ארבעה סבבים כאלו. החוכמה היא לא להתבייש לבקש עזרה. אנחנו צריכים לנהל את החיים ולא לתת לחיים לנהל אותנו. מותר ואפילו רצוי להיכשל. אנחנו נופלים המון, ואין מה לעשות. צריך לקום, ומתוך הניסיון שלי זה לא פשוט. יש הרבה מצבים בהם היכולת לקום יכולה להגיע למלחמה של ממש עם עצמך. אבל זה תהליך, ולפעמים צריך לנסות ולהרים את עצמך מעל למים. באופי שלי אני נחושה ולא מוותרת לכל קושי באשר הוא". בהצגהשלהתיאטרון הקהילתי היאשיחקהסבתאשלקתה באלצהיימר. בחייםעצמםהיא נולדהעםשיתוקמוחין, מהשלאהפריעלהלפתחקריירהכמטפלת, ללדת ולגדל ארבעה ילדים ולהתחרותכשחייניתפעילה. סיגליתכהן מנוה זיו מסבירהלמההיאבעצםלאכל כךמיוחדת תפקיד חייה עם הבעל שמוליק בערב ההצגה. "הרגשתי אותנטית על הבמה" 2022 ספטמבר 343 גיליון | | 20
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=