מגזין השיפי ר נתגוין שנה פעלה המסעדה המיתולוגית ב הריה. והיא עשתה 82 זאת בלי לפספס אף יום, כולל מלחמת עולם, מלחמת עצ ־ מאות, קטיושות וקורונה. עד שבתחילת החודש סגרה את דל ־ תותיה לצמיתות. שיחת סיכום עם אילן אופנהיימר, דור שלישי השנה האחרונות 50- למייסדים ומי שניהל את המסעדה ב מאיה רביב זה שיר פרידה ממסעדה שהייתה פתוחה כל שנה. "פינגוין" המיתולוגית, 82 יום במשך מהמסעדות הוותיקות והידועות בארץ, סגרה את שעריה בתחילת החודש. בכך הגיע לסוף דרכו מוסד משמעותי ואייקוני בחיי הגליל המערבי והעיר נהריה בפרט. הבעלים הנוכחי, אילן אופנהיימר, קיבל את ההחלטה בעקבות מיזם נדל"ני המתוכנן במקום. התגובות, אולי כצפוי, רבות עוצמה. די לעמוד במשך דקות ספורות בלבד מחוץ למקום המסעדה ולהאזין למה שאומרים עוברי אורח לנוכח המסעדה המתפנה. "איפה ניפגש עכשיו?", תוהה אחד, וחברו מנסה להרגיע ש"אולי זה זמני". אחרים פשוט ניגשים אל דלתות הזכוכית, מקרבים את העין, מציצים, משתהים ומזכירים זה לזה מה מהווה מסעדת פינגוין עבורם. אני פוגשת את אילן אופנהיימר בתוך חלל המסעדה ימים אחדים לפני הסגירה. שמסביבנו ארגונים, קיפולים, ומכונת קפה שעדיין עבדה. אתה יכול בכלל לתאר את התחושה? "בואי נאמר שאני מרגיש כאילו ששמתי איזו חליפת מגן. והאמת היא שאני מוצא את עצמי מתרגש מאוד דווקא ממחוות קטנות. הגיע לכאן הבוקר עובד של חברת שתייה קלה. הוא ניגש אליי ואמר 'אילן, אתם המקום הכי כיף שהיה לי לעבוד איתו. אני עובד עם מליון מקומות, מספק סחורה להמון אנשים. אתם תמיד קיבלתם אותנו בחיוך, לא נתתם לנו לחכות, עזרתם לנו עם הבקבוקים'. אנחנו שנים איתם, והבחור ממש התרגש. כמובן שהתרגשתי ביחד איתו. לקבל מחמאה מאנשים כאלו זה משהו שבאמת מדגדג לי בלב. היום במיוחד, כשאנחנו נמצאים במדינה שאחד אוכל את השני, עם המון אלימות ושנאה". היו עוד מחוות כאלו? "אנשים יקרים כתבו לי מילים שריגשו אותי. חבר כתב לי 'מצדיע לכולכם על המסע שעשיתם, זאת ארץ ישראל היפה והאמיתית: לראות איך אבא ארנסט היה דואג שהבריטים ישתו בירה עם הבנות בה בשעה שהורידו מעפילים בחוף נהריה בעלייה הבלתי לגאלית'. חבר אחר שהגיע לביקור בארץ כתב 'לסיומו של מסע ארוך ומוצלח צריך צעד אחד מושכל ונבון, ולמרות הכאב בליבך התחלת כעת מסע חדש. אני יודע שעמוק בפנים אתה עושה את הצעד הנכון במקום הנכון. הבאת כבוד רב לשושלת אופנהיימר הנהריינית לדורותיה'. זה ריגש אותי באמת. בנוסף יש את העובדים עובדים. אחותה של אשתי, שרון, 40 , שלנו שגם מנהלת, הציעה שנעשה להם טיול. הזמנו אוטובוס ועשינו להם טיול בצפון, עם המון פעילויות, כשלבסוף כולם הגיעו ל'אדלינה', המסעדה שלנו בקיבוץ כברי. שם הודיתי להם על העשייה הרבה וכמה שהיה לי טוב איתם. אחרי זה באו אליי כמה עובדים ואמרו לי 'אם הטיול הזה היה קורה לפני שנה, זה היה ברור, אתה צריך אותנו. אבל הגענו לסיומת, אתה לא רואה אותנו יותר. עשית פה משהו מיוחד, זה מעבר לטיול'. וזה בעצם סיכם את כל הרעיון שלנו, הביחד הזה". מה זאת אומרת ביחד? "עבדו כאן ערבים, נוצרים, מוסלמים, יהודים, אתיופים ועוד. זה הדגל של המשפחה שלי, במיוחד של אשתי מיכל שבאה מקיבוץ. ערכים זה האלף-בית שלנו. ואני בטוח שגם לזה היה חלק בהצלחה, במודע או לא במודע. כולם היו עובדים פה מהיום הראשון". אנשים בכו , נשוי למיכל ואב 75 , אילן אופנהיימר לחמישה, הוא בנו של ארנסט אופנהיימר ונכדו של הוגו אופנהיימר, השניים שהקימו את . התקופה היא שנותיה 1940 המסעדה בשנת הראשונות של נהריה. היישוב בן החמש, שנוסד כיישוב המתבסס על משקים חקלאיים, משנה את פניו והופך ליישוב שמבוסס על תיירות. ומה שהתחיל כקיוסק שמכר גלידות קסטה, צמח וגדל למקום בעל שם. כילד נהג אילן להגיע לפינגוין כל יום אחרי בית הספר לסייע בניקוי הגינה ובעבודות נוספות. "נולדתי וגדלתי בפינגוין", הוא , לאחר שחזר מלימודי 1972 אומר. בשנת מסעדנות בגרמניה, קיבל על עצמו את ניהול המסעדה, ומאז ועד היום הוא עוסק בכך. בשנים האחרונות עבר הניהול אל בנו אמיר, , דור רביעי למייסדי המקום, שושלת 41 נדירה ואולי יחידה בישראל. כאמור, בבעלות המשפחה גם מסעדת "אדלינה" בקיבוץ כברי, שנה, והיא ממשיכה 19 אותה פתחו לפני לפעול כרגיל תחת ניהולו של אמיר. במרוצת השנים יזם אילן וניהל עסקים רבים, בטיילת נהריה, בעיר ומחוצה לה. אך לב העשייה, הוא מעיד, תמיד היה פינגוין. אביו של אילן, ארנסט, עלה מגרמניה במסגרת מה שמכונה העלייה החמישית. "הוא סבל וחטף מהמשטר הנאצי", מתאר אילן. 2023 ינואר 347 גיליון | | 12
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=