מגזין שלנו. הפסיפס האנושי שקיים פה הוא אחר, וגם התרבות". הלקוחות באלומה או בבוזה שואלים אותך על הנושא? "באחת המערכות בעזה התקשר מישהו לבוזה ושאל אם אפשר להיכנס לתרשיחא ואם יש מהומות. עניתי לו שאין, ושהוא יכול להיכנס. הוא הגיע, אכל גלידה, וכשהגיע לקופה שאל 'איתך דיברתי בטלפון?', עניתי לו שכן. אחרי זה ביקש לשמוע קצת על בוזה, על הגלידות, ואז שאל אותי 'איפה אפשר עוד לטייל פה?'. התחלתי להסביר לו על האזור ולאן הוא יכול לנסוע, ואז הוא אמר לי 'לא לא, אני רוצה לטייל בתוך הכפר, בתרשיחא'. תוך דקה וחצי הצלחתי לשנות לבן אדם את הדעה שלו, מבן אדם שפחד להיכנס לתוך כפר ערבי, לבן אדם שרוצה עכשיו להסתובב בו ולהכיר את המקום והאוכלוסייה. הרגשתי שעשיתי את שלי". אבל לא הכל ורוד גם באזור שלנו. עדיין קיימים משקעים, וכשיש מתיחויות הקונפליקטים תמיד צצים. איך אתה במצבים האלה? "אני אוהב לדבר על זה, לשכנע ולהבין את הצד השני. לא צריכים להכליל, צריך פשוט לדבר. אם יש קומץ קטן משני הצדדים שבאמת לא עושה את זה נכון, הם לא המייצגים. המייצגים הם אנחנו. ואני חושב שדווקא היום צריך לדבר על זה יותר. אני מוכן להיות הראשון שמדבר בכל פעם כשיש מתיחות במדינה, להסביר את הדעה שלי, ומה אני חושב בתור ערבי שגר פה". זה לא מייאש לפעמים? "אז נארוז את הדברים ונלך?", הוא צוחק. "לא. זה מה שמיוחד במדינה הזאת. יש לי ילד בן ארבע וחצי, דור המשך. וגם הוא, כמוני, יגור פה בעתיד. חשוב לי שימשיך לגור פה, בסביבה הזאת, ושיעשה מה שהוא רוצה. אני ממש לא רואה את עצמי אורז מזוודה ועוזב או משהו כזה. לא עולה בדעתי". בגליל צריך לתמרן מי שמכיר את עולם העסקים בפריפריה, ואת עולם המסעדנות במיוחד, יודע שהאתגר באזור גדול. דלילות האוכלוסייה ביחס לשטח, ההסתמכות על תיירות, המרחק מחלק מהספקים ואי הוודאות הביטחונית יוצרים אקלים עסקי שונה לגמרי. אני שואלת את עלאא אם זה נכון שבגליל קשה יותר לפתוח מסעדה מאשר במרכז הארץ, והוא עונה בחצי חיוך: "בגליל צריך להתנהג כמו בגליל, ובמרכז צריך להתנהג כמו במרכז". למה הכוונה? "לדוגמה, באמצע שבוע יכולים להיות לך 120 איש, ובשישי 20 כמה זוגות, בחמישי איש. צריך לדעת לתמרן עם כל האלמנטים – עובדים, ספקים, לקוחות, הפרונט, המטבח. כשיש יחסית מעט אנשים במסעדה זה בסדר איש במסעדה זה בסדר 200 מבחינתי, וכשיש מבחינתי. לא להתעצבן כשיש מעט, לא להתעצבן כשיש הרבה. להיות מוכן כשצריך. זה דבר שלמדתי עם הזמן, וכמו שסיפרתי, אני יכול להחליף כל עמדה במסעדה ולעבוד בה. לפני כמה שנים לדוגמה, בערב ראש השנה, המסעדה הייתה מפוצצת, ושוטפת הכלים התותחית שלי לא יכלה להגיע מסיבות אישיות. אז נכנסתי למטבח, שטפתי כלים, וכולם עזרו ונרתמו למשימה כדי שהערב יעבור כמו שצריך. איך שאני מתנהל ומתנהג, משפיע על האווירה של כולם". איך הקשר שלך עם קולגות באזור? "אני מכיר את כולם באיזור ואנחנו חברים טובים, אוכלים אחד אצל השני". יש עוד תכניות עתידיות באלומה? "אלומה תמשיך איתי, כרגע זה בעיקר המעבר למקום החדש וההתאקלמות, ובהמשך מלון הבוטיק. יש לי הרבה השראות מהעולם, שילבתי בין המון דברים שאני אוהב, ואין פיפס במסעדה שאני לא מכיר. אני רוצה להביא לידי ביטוי את כל הרעיון הזה שהתגבש עם הזמן, ולקחתי את אנשי המקצוע הטובים ביותר. את המקום החדש עיצבתי מאפס, והוא ידבר את השפה שלי ואת החדשנות שלי, כמו גם דברים אחרים שחשובים לי כמו רוגע, אינטימיות ושקט". g "אני נשאל על שיתוף הפעולה היהודי ערבי מידי יום. אני גם ספק של תגלית, זה נושא שמעניין אותם השותפות בין ערבים ליהודים. מבחינתי לעבוד עם יהודי אף פעם לא היה אישיו" מתוך אתר אינטרנט של המסעדההמסעדה במקומה ההמקורי על כביש תרשיחא כפר ורדים • במהדורה דיגיטלית www.alakfar.co.il לקבלת העיתון לדוא"ל כתבו ל: info@eshkol.media 2023 יולי 353 גיליון | | 14
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=