זהו החוזה הכתוב בין המדינה לבין האזרח. השמירה על זכותו ויכולתו לגור בביתו בבטחה, מבלי שמישהו הרוצה ברעתו יעשה בו שפטים ויחטוף אותו אל מעבר לגבול. עלינו להכיר בכך שזה היה האסון הגדול ' עת הופר האמון הבסיסי 48 ביותר מאז במדינה שחבה לאזרח את ההגנה הראויה. דם אזרחים הנמים את שנתם וחיילים שלא שמעו לקולם היה הפקר. ואכן, בשבוע הראשון, עת הוקם המטה, התייצבתי בפני המשפחות וזעקתי שאין ברירה בידינו, כמדינה, כריבון, אלא לרדת על הברכיים ולבקש סליחה מהם, ולהבטיח שדבר ראשון, לפני כל מיטוט, הריבון, המדינה, יהיו מוכנים לדבר עם השטן ולהציע מחיר גבוה מאוד עבור הבטחת שובם של החטופים בעדיפות ראשונה, ללא שום גמגום. אסטרטגיה של כושר הרתעה, של תחושת נקמה (שהיא טבעית), אינה גדולה מהחשיבות של חוסן לאומי, של השבת האמון, של חובת המדינה אל מול אחריותה למה שקרה כלפי כל החטופים והחטופות. וזהו הביטחון הלאומי שלנו. זה הייחוד שלנו. להציל את החיים בעדיפות ראשונה, ולהילחם אחר כך. זו החמלה גם במלחמה. "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים". אלו דבריו של דוד בן גוריון. נילחם על מדינתנו. ראו עד כמה חיילינו טובים, מסורים ומוכנים להקרבה. היום בישראל בשנות השבעים שלה. להם ולמשפחותיהם מגיע הביטחון שאם ייחטפו או יפלו בשבי, לעולם לא נשאיר אותם מאחור. זהו מקור הכוח האמיתי של הנוהגים והנוהגות בטנק, במטוס ובנמר. וזהו מקור הביטחון של האזרח שחי בביתו. כאמור החוזה הופר! אמנם הצלחנו באיחור להשיב חלק מהחטופים והחטופות. נכון שעצרנו לרגע. ותודה לביידן המבוגר האחראי באזורנו. אך לא ניקינו עצמנו מהפצע. בכל יום שחולף אנחנו אחראים לשלום החטופים והחטופות לא פחות מהמחזיקים בהם. כולנו שומעים מהו הסבל שהם עוברים. מראשית הטלתי ספק באמירה שככל שנלחץ ונהרוג נקדם את עסקת החטופים. אני מבקש להעלות את הטענה המוכחת היום, שמרגע שיצאנו ל"תמרון" סיכנו ואנחנו מסכנים את שלום החטופים, ואולי חלילה מוותרים עליהם. שאלת החטופים היא מבחינתי שאלה קיומית של ישראל. לא כמות ההרוגים מהחמאס ולא השטחים הנכבשים. ככל שאלו מטרות חשובות, חייבים להעמיד את שאלת החטופים בעדיפות ראשונה. ושתי המטרות אינן חיות בכפיפה אחת זו עם זו. הגיע הזמן לומר את האמת ולא להוליך את הציבור שולל. ערך חיי האדם הוא מה שעושה אותנו שונים במרחב. ולכל ערך הסיכון שלו. שומה עלינו לגלות את שאר הרוח ואת מנת הכוח הטמונה בסיכון שאנו לוקחים עבור הערך המחייב אותנו, ו"לשלם מחיר". יחד עם זאת עלינו לעשות אחר כך את כל הנדרש שחלילה לא ניתפס שוב בבושתנו, כפי שנתפשנו ביום הארור ההוא. ככתוב בשולחן ערוך: "כל רגע שמאחר לפדות השבויים... הוי כאילו שופך דמים". ומהתלמוד: "חרב קשה ממוות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם". שמשון ליבמן במהלך הפגנה למען שחרור החטופים בשבוע הראשון, עת הוקם המטה, התייצבתי בפני המשפחות וזעקתי שאין ברירה בידינו, אלא לרדת על הברכיים ולבקש סליחה מהם, ולהבטיח שדבר ראשון, לפני כל מיטוט, המדינה תהיה מוכנה לדבר עם השטן ולהציע מחיר גבוה מאוד עבור שובם של החטופים הכותב הוא תושב מצפה הילה, איש חינוך וניהול, בעבר ניהל את המטה הציבורי להשבת גלעד שליט 2024 ינואר 357 גיליון | 11 |
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=