למוטט אותו. בביטוח הלאומי עוד עובדים עם פקסים? אל תיתפסו לזוטות, אנחנו אומת ההיי-טק. ויש כמובן עוד אינספור דוגמאות לכשלים משמעותיים שאיש אינו מטפל בהם באמת, כי במקום בו אנחנו רואים פקקים, מי שקובע רואה מחלפים. התרבות הזו בגדול, כולנו אשמים. מחלחלת מלמעלה למטה ולהפך. גם אנחנו, האזרחים הפשוטים, לוקים (בעידוד הרשתות החברתיות ותאגידי הטלוויזיה) בתעופה עצמית ממאירה. כל תובנה בשנקל היא "מעוררת השראה", מנה טעימה עם שילוב קצת יוצא דופן היא כבר "יצירת אמנות", ספורטאי שנותן שניים שלושה משחקים טובים בליגה מקצוענית בחו"ל הופך להיות העתיד של קבוצתו, ושחקנית קולנוע סבירה שחיה בלוס אנג'לס היא כוכבת הוליוודית וגאווה ישראלית. ואלו, לפחות בחלקם, זכו לפרסום בזכות. הם באמת מקצוענים, עבדו קשה והגיעו לאנשהו. ההאדרה הריקה הזו עובדת גם על כוכבי אינסטנט, שלרגע אחד או שניים שירתו את מכונת הרייטינג. וכולנו מצווים להיות לא שיפוטיים, מכילים, מבינים, מקבלים, מעצימים ומועצמים, מעריכים את זולתנו ומלאים מעצמנו. כל אחד מאיתנו הוא פתית שלג גאוני שאם רק יקבל את "המרחב" שלו יוכל "להביא את האיכויות שיש בו", ואו אז יתפתח ויעלה ויפרח. אל תבלבלו אותנו עם הצורך לתקן, לשפר, לבחון, לעבוד קשה, לבחון עוד אופציות. הבעיה היא בביקורת עצמה. הצהרתית, כולם מוכנים לקבל ביקורת, בתנאי שהיא "ביקורת בונה". יסלחו לי כולם, ביקורת בונה היא סוג של אוקסימורון. נפלנו כולנו לתרבות של רדידות ובינוניות, שלא לומר ריקנות. מחדלי השבעה באוקטובר הם ייצוג השיא של התרבות הזו, שמצויה בכל חלק ונים בחברה הישראלית. זו לא רק המערכת הביטחונית והפוליטית שצריכה שידוד מערכות. כולנו זקוקים לאישזהו כיול מחדש בעקבות האירועים. נדמה לי שקצת פחות שם למלחמה. מתעסקים בזה, ונדמה לי שיש כאן בכל זאת שאלה מעניינת. האם הדבר הזה שמחפשים עבורו שם הוא "מלחמה"? עוד אחת מיני רבות, כמו העצמאות, סיני, ששת הימים, יום כיפור, לבנון, המפרץ, לבנון השנייה וצוק איתן? (אגב, השמות הרשמיים של שתי הראשונות הם הקוממיות ומבצע קדש, ושל אחרות הם מלחמת יום הדין, ושלום הגליל). מה שמתרחש לנגד עינינו מאז השבעה באוקטובר הוא הרבה יותר ממלחמה. השילוב של הטבח ההמוני, החטופים, הלחימה בעזה, המחאה ההמונית שקדמה לטבח, השבר החברתי שנמשך גם היום, המצב הפוליטי הייחודי וההתנהלות בנושא החטופים הם מכלול רחב ודרמטי יותר אפילו מאירוע מאז'ורי כמו מלחמה. יקראו לתקופה הזו כפי שיקראו לה, אני מאוד מקווה שהיא מהווה נקודת מפנה לשיקום וצמיחה, ולא תחילת הסוף שלנו כעם חופשי בארצו. גשר ר' דב, זירת האסון בהר . חלק 2021 מירון בספטמבר מכישלון גדול יותר צילום: חפץ בחיים• הפגנה נגד הרפורמה המשפטית בצומת קפלן בתל אביב. חלק בלתי נפרד מהאירוע שכולל את צילום: אורן רוזןהטבח, המלחמה וההתנהלות בנושא החטופים • האסון הנוראי שנגרם לנו מצטרף לשבר ולפילוג בחברה הישראלית, לאסון המירון, למערכת הבריאות המשוועת לתקציבים, למערכת החינוך הסטגנטית, לתחבורה המפגרת, לתרבות המקרטעת, החקלאות המדשדשת ועוד ועוד 2024 ינואר 357 גיליון | 15 |
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=