אייל כץ אילנה סעיד מעריכה שלפחות חמישים אחוז מתושבי כפר ורדים סעדו פעם במסעדה שלה "חומוסיית הנוף" בינוח או לפחות מכירים אותה. אמנם אינני סטטיסטיקאי דגול, אבל להערכתי המספר האמיתי גבוה בהרבה. קרוב כנראה למאה אחוז. ומי שמגיע, בא בשביל החומוס המשובח, התבשילים הטעימים והממולאים הטריים, ולא פחות מידי בשביל החיוך המפורסם של אילנה, אישה דרוזית צעירה וחייכנית, שמנהלת את המסעדה ביד רמה. אני מוכרח להתחיל מהשם. איך לאישה דרוזית קוראים אילנה? "כשהדוד שלי למד בטכניון בחיפה הוא התאהב באישה בשם אילנה. זו הייתה אהבה בלתי אפשרית. גם אצל היהודים וגם אצל הדרוזים אי אפשר לקיים את האהבה הזו ולהתחתן. באותו זמן אמא שלי הייתה בהריון איתי, והדוד ביקש שאם תיוולד ילדה יקראו לה אילנה. וכך קיבלתי את השם, על שם אהבתו של הדוד שלי". והסיפור ידוע, מדובר? אם זו אהבה בלי חתונה זה בסדר? "גם האהבה כשלעצמה אסורה, אבל קורה... בינתיים הדוד התחתן, יש לו ילדים והסיפור ידוע. גם אילנה התחתנה, ויש לה כבר נכדים". שני שולחנות במטבח , הקטנה מבין 1980 היא נולדה בינוח בשנת שישה אחים (שלושה בנים ושלוש בנות) במשפחת אג'מיה. חלק נכבד מילדותה בילתה בקיבוץ מצובה. "אבא שלי היה רכז בנייה במצובה, ומכיוון שהייתי הקטנה הוא אהב לפנק אותי ולבלות איתי. בכל הזדמנות לקח אותי לקיבוץ, וגדלתי כמעט כמו ילדת קיבוץ". ממש היית שם במוסדות, בגנים בכיתות? "זה לא, אבל הייתי מגיעה בחופשים ובחגים ובימי שישי, כשאצלנו אין לימודים. לפעמים ביליתי שם גם על חשבון בית ספר. כל יום שישי הייתי שם, מגיל שלוש עד כיתה י"ב, וזו תקופה ארוכה". היא למדה בבית הספר היסודי בינוח, וחטיבת ביניים ותיכון בסמיע (כיום כבר יש חט"ב , מיד לאחר הלימודים, 18 ותיכון בינוח). בגיל התחתנה עם נאהי סעיד, ולבני הזוג חמישה בנים. "כן, רק בנים", היא מבהירה בחיוך. "בעלי לא יודע לעשות שמאלה, רק ימינה". השתחרר לאחר שירות 22 תאמר הגדול בן חייל בסדיר, ואחריהם 20 משמעותי, באסל בן . גם על שמותיהם 11 ורונן 15 , ניל 17.5 אייהם של שני הבנים הצעירים יש סיפור. "עובדת בתחנת הדלק הייתה ממש ידידת המשפחה. חברה מאוד קרובה של נאהי ושלי. כשהייתי בחודש התשיעי להריון היא נסעה לתאילנד. גם משם היא דאגה לצלצל מידי יום. פעם אחת התקשרה ופשוט ידעה שאני בדיוק יולדת. באמת הייתי באמצע הלידה והיא הבהירה בטלפון: השם של הילד יהיה ניל! אז לפי בקשתה נתנו לו את השם ניל, שם ששמעה בתאילנד. רונן היה המנהל של בעלי שגם אני הייתי מאוד מיודדת איתו, והבן הצעיר קיבל שמו כמחוות הוקרה". נאהי מנהל את תחנת הדלק, ולצד עבודתו הוא גם עוזר לאילנה בניהול המסעדה ותפעולה. אז את בעצם הבוסית של בעלך. איך זה עובד? "יש פעמים שקשה לו לקבל ממני הוראות, אבל לרוב הוא אומר כמה הוא שמח שאני אישה חזקה ויודעת איך לנהל את הדברים". את המסעדה פתחה לפני עשר שנים, באוגוסט , ואפשר לומר שהיא הלכה בעקבות הלב. 2014 גם במובן הספרותי של הביטוי, אבל במקרה שלה גם במובן המילולי. "לפני המסעדה הייתה לי חברת כוח אדם. העסקתי נשים שעבדו בניקיון בתים, ושירתנו עשרות מתושבי כפר ורדים". איך הגעת לניהול חברת ניקיון? "בשנים הראשונות אחרי החתונה הייתי בבית. נאהי לא נתן לי לצאת לעבוד. אבל אז הגיעו קשיים כלכליים והייתי צריכה לצאת לעבוד. התחלתי בישקר במטבחים. זה היה היום הראשון שלי מחוץ לבית, הרגשתי איך מאתיים איש מסתכלים מי זאת החדשה ואיך היא עובדת, ומרוב התרגשות שפכתי חלב על אחד העובדים. אמרתי לעצמי שדי, אני לא רוצה לעבוד. אבל הצורך נותר, והתחלתי לעבוד בניקיון בתים. בהתחלה אצל אנשי קיבוץ מצובה שעברו לכפר ורדים, ולאט לאט אצל עוד אנשים. בהתחלה עבדתי בעצמי, אבל מהר מאוד הפכתי את זה לחברת ניקיון. כנראה שיש לי אופי של יזמית. קיבלתי עוד בית ועוד בית, עוד מפעל קטן ועוד משרד, והתחלתי להפעיל צוות של בנות בעבודות ניקיון. בשיא נשים שעובדות בניקיון 25 הגעתי לצוות של ועשיתי את זה במשך שבע שנים. זו הייתה עבודה מאוד מלחיצה, עד שבפסח אחד חליתי והתאשפזתי בבית חולים לשבוע". מה זה חליתי? "היה לי התקף לב. מה שנקרא אירוע לבבי קטן. אבל זה אמר לי תעצרי רגע ותראי איך את ממשיכה". ואז פתחת מסעדה?? זה אמור להיות מלחיץ לפחות באותה מידה. "תיאורטית כן. אבל הכיף במסעדה זה שהלקוחות שלי מאוד נחמדים. הם אוהבים אותי אישית, וכשהם באים יש חיבור אישי. גם כשאני בלחץ וקשה לי, אני יכולה לצאת, להגיד להם שיש קצת עומס וצריך סבלנות, ואפילו לבקש עזרה. הם לוקחים צלחות, משרתים את עצמם, אני נותנת להם להרגיש בבית. כשזה קורה, ובמיוחד כשאני מקבלת חיוך מלקוח או לקוחה, את החיבוק הזה, זה משחרר. "זה הפך להיות משפחתי. בחברת הניקיון הקשר נעשה בטלפונים, כולם היו לחוצים, וחלק מהלקוחות היו משוכנעים שאם יש תקלה, זה כי שלחתי עובדת למישהו שמשלם יותר. אנשים לא הבינו, ולי היה מאוד קשה. פה זה אוכל. אם האוכל טוב הלקוח מאושר, ואז גם את מאושרת. ואם חסר משהו, אפשר להחליף מגזין אילנה סעיד מינוח, בעלת "חומוסיית הנוף", על החזון שלה לגבי המסעדה, הפעילות הציבורית שלא באוקטובר 7- כולם מכירים, ועל הסיבה לכך שמאז ה סועדים במדים לא צריכים לשלם על האוכל הרבה מעבר לחומוס 2024 מרץ 359 גיליון | | 10
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=