את זה בחיוך". או באוכל אחר. "בדיוק. אם אין אורז יש צ'ולבטו". איך בדיוק נולדה המסעדה? "המטבח שימש אז כמשרד של חמי. הוא בדיוק העביר את תחנת הדלק מבעלות פרטית לרשות חברת 'דלק', וביקש ממני לנקות את המשרד ולעשות סדר בקלסרים. באחת מהפסקות הקפה ראיתי את הנוף, הבנתי את הפוטנציאל. אמרתי לו 'אני רוצה לפתוח פה מסעדה'. הוא לא האמין שאני יכולה לעשות את זה. 'את לא תצליחי', אמר לי. 'אף אחד לא יבוא לאכול בתחנת דלק'. התעקשתי. אמרתי לו 'תאמין בי, אני פותחת', וזה מה שקרה. בהתחלה זה היה שני שולחנות בתוך המטבח. אנשים ישבו איתי ממש בתוך המטבח. לאט לאט הרחבנו וגדלנו. כל פעם בנינו עוד תוספת". אני יודע שאת לא האישה הדרוזית היחידה שמנהלת עסק עצמאי. אבל נשים בעלות עסקים זה עניין די חדש בחברה הדרוזית. "פעם זה באמת היה קשה יותר. התפיסה הייתה שהאישה צריכה להיות בבית, לנקות, לבשל לבעלה ולחכות לילדים. אבל יוקר המחיה וגם ההתקדמות בתפיסות הביאו להבנה שהאישה חייבת לעזור. ומה שקרה זה שנשים התחילו להוביל. הן יוצאות ללמוד, מוציאות תארים, וגם פותחות עסקים עצמאיים. הגברים למדו לקבל את זה וגם להתגאות בנשים שיוזמות ועושות. נאהי, למשל, תמיד מפרגן". צוות העובדים מבוסס על בני המשפחה וצעירות מהסביבה שעובדות כמלצריות. הבן הגדול חזר לעבוד במסעדה לאחר השחרור, אם כי פניו לשירות משמעותי במשטרה. בינתיים הוא במסעדה "וטוב שיש לי את העיניים שלו כשאני עסוקה במטבח", אומרת אילנה. היא גאה מאוד בקשרים שנוצרים בקרב הנערות שעובדות במסעדה: "המלצריות תמיד הגיעו מכפר ורדים ומינוח. המשימה שלי במסעדה, חוץ מהפרנסה, היא ליצור ביחד. שבנות יהודיות וערביות יהפכו לחברות, שילמדו זו מזו את השפה ואת אורחות החיים. וזה קורה כל הזמן. אתה צריך להיכנס למטבח לשמוע. זה מדליק אותי, ממש מעיף אותי לראות איך הן לומדות זו את התרבות של חברתה. אני גם רואה איך הן דואגות אחת לשנייה. כשמישהי לא מגיעה חברותיה מתעניינות איפה היא, מה קרה. נוצרות חברויות של ממש, כולל ביקורים בבתים ויציאה משותפת לבתי קפה ובילויים אחרים. בימי שני, כשהמסעדה סגורה, הן נפגשות. יש למשל מישהי מכיתה י' שמתמודדת עם קשיים בבית ומחלה של אביה. היא מקבלת מחברה המון תמיכה וחיזוק". גם רוב הלקוחות מגיעים מכפר ורדים, מיעוטם מינוח ומיעוט נוסף מיישובי הסביבה ותיירים מזדמנים. יש לך תפקיד בחיים אילנה סעיד גם פעילה בעמותת מעגלי חיכאיאת שמפעילה דורית קראוס גבאי מכפר ורדים. העמותה מחברת נשים בנות כל הדתות, ומקיימת מגוון פעילויות. במהלך המלחמה אילנה התרחקה לתקופה מהפעילות, ולאחרונה שבה אליה. "כשדורית סיפרה לי על מטרת המעגל, חיבור בין יהודיות לערביות, להוכיח שאפשר גם אחרת, מיד התחברתי. אני מאמינה ברעיון שאנחנו יכולות לבנות עולם יותר טוב והאמנתי גם במעגל. התחלתי לנסוע כל יום שני עם דורית וזה היה נהדר. בכל פעם היה למעגל מנחה אחר והוא עסק בנושא אחר. הייתה גם את הפעילות של סיפורים אישיים, ומאוד התחברתי לרעיון ולפעילות. לאחר שפרצה המלחמה עלו במעגלים כמה דעות שמאוד הכעיסו אותי. יום אחד הייתה מישהי שדיברה על האנשים בעזה שלא יכולים לסבול יותר את הכיבוש, שהחיילים שלנו הם האשמים. באותו חודש נהרגו שני שכנים שלנו מינוח – עלים עבדאללה בגבול לבנון, וסלמאן חבקה שנהרג בעזה. שניהם שכנים שלנו". אבל בטח יש בקרב הנשים מגוון של דעות. "זה נכון. בתחילת אותו מפגש כל אחת דיברה על הכאב שלה. נשים יהודיות דיברו על הסבים שלהן שעברו את השואה, קרובי משפחה שעברו את מלחמת יום כיפור ועכשיו האירועים בעוטף עזה. היה בכי, ראיתי כאב עצום, וגם אני חשתי כאב גדול. ואז קמה אותה אישה ובעצם אמרה שמי שאשם זה 'אתם'. היא לא ראתה את הכאב של שני הצדדים, רק צד אחד. והמטרה של המעגל היא לראות את הכאב של כולם. "גם אחת המנחות הזדהתה כישראלית פלסטינאית, והיה לי קשה עם זה. עד אוקטובר האמנתי מאוד בפעילות. גם כשהייתי עמוסה מאוד ועייפה מאוד הייתי עוזבת הכל ומגיעה לפעילות. אבל באותו יום הכאיבו לי שתיים. אחת שהאשימה את החיילים ואת ישראל באוקטובר, ואחת 7- באחריות למה שקרה ב שהזדהתה כפלסטינאית". לאחר הפסקה של כמה חודשים, אילנה שבה לפעילות בעמותה. הטריגר היה סוכן של מכונות קפה שהגיע למסעדה. "הוא 7- שיתף אותי בטראומה שלו מה באוקטובר, כשהיה בצימר עם שלושה ילדים קטנים. הוא שמע את הכל g ניהלתי חברת ניקיון עם צוות של נשים. זו הייתה עבודה מאוד 25 מלחיצה, עד שבפסח אחד חליתי והתאשפזתי אחרי אירוע לבבי. זה אמר לי תעצרי רגע". ואז פתחת מסעדה?? זה אמור להיות מלחיץ לפחות באותה מידה. "תיאורטית כן. אבל הכיף במסעדה זה שהלקוחות שלי מאוד נחמדים אילנה סעיד במסעדה. נותנת ללקוחות להרגיש כמו בבית 2024 מרץ 359 גיליון | 11 |
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=