>> סיפורי מסע >> בשיחה הראשונה שלי עם ד"ר איגור ) הוא אמר לי: "לך בעקבות מה 28( שהלב שלך אומר לך לעשות פה", וזה מה שאכן עשיתי ובגדול. חשוב לי חופש ומרחב, כך שדבריו היו בינגו מבחינתי. בימים הראשונים המשכתי למפות את העיסוקים והצרכים שיש במקום על מנת לבחון כיצד אוכל לתרום בצורה הטובה ביותר. השתתפתי בפגישות הבוקר של עובדי המרפאה, שמתקיימות לאחר תפילת הבוקר הנוצרית של כל העובדים במתחם שלנו: בשלנים, אחיות, עובדי מרפאה, נהגים, אנשי בנייה ותחזוקה, , בדרך כלל בניצוחו של 'פקידים וכו ד"ר סאמבו, הרופא המקומי. למרות שלא הבנתי את הנאמר, לא החמצתי אף מפגש תפילה, בגלל המוזיקה והאנרגיה הטובה. לאחר התכנסות התפילה מתפזרים האנשים לעיסוקיהם השונים. לרוב הצטרפתי למפגש הבוקר של עובדי המרפאה, שבסיומו הם פוצחים בשירת הודיה. באחד הימים נסענו למשתלה להביא עצים, קבוצה של אנשים בטנדר פתוח. המקומיים ישר קפצו לארגז. אמרתי להם שאני אשב בארגז, ושחלקם ישבו בתוך הרכב. המתורגמן הצטרף אלי. אספנו שתילים מהמשתלה הממשלתית, שסובלת ממחסור במים ולכן שתילים מתים רבים שם. עזרתי להעמיס את ארגז השתילים הגדול. העברתי בהצלחה מסר למקומיים שאנחנו שווים ואין הבדל מעמדות. בשלב זה הייתי בתקן של מדריך חקלאי ותרמתי מניסיוני. כיום אני מגלגל ובוחן רעיונות לפיתוח בנושא. עשיתי סיור עם בחור נחמד שהמקומיים רואים בו מומחה לגינון. בהמשך הוא הזמין אותי להקשיב לנגינה שלו על מנדולינה שבנה בעצמו. הוא אוהב לנגן ליד צמח הצבר. הוא ניגן ואני רקדתי עם כמה מקומיים ששמעו את הנגינה והצטרפו. כשביקרתי לראשונה בכפר שהקימה העמותה, שנמצא קרוב למקום שבו התגוררתי, ראיתי כפר שהוא שיפור ביחס לדלות של המקומיים. רוב הבתים בנויים מפח ועץ על משטח חדרים כל אחד בערך 2 בטון וכוללים 6-10 מטר. בבית כזה חיים כ- 3X3 אנשים, מבוגרים וילדים, שישנים על מיטה אחת או שתיים, ועל מחצלות הרצפה. כשיש רוחות חזקות או גשמים, מבשלים בתוך הבית על פחמים, כך שחלל הבית מתמלא בעשן. במדגסקר יש שיעור ילודה גבוה מאוד, הפוליגמיה נפוצה וישנן גם פלוס שהן כבר 14 נערות בנות בהריון. ככלל באזורים העניים, שזה רוב המדינה, אין ממש ילדות ,3,4 במושגים שלנו. כבר מגיל ילדים עוזרים למשפחה לסחוב מים, . זה 'לשמור על הילדים הקטנים וכו מחזה שגרתי לראות ילדות בנות סוחבות על גבם את האח או את 6 האחות צעירים. באחד הימים, כשחזרתי למתחם הארגון, שמעתי מוזיקה מרחוק. 20 ניגשתי לראות: קבוצה של כנשים רקדה ושרה שם, חלקן עם תינוקות קשורים לגב. לא עמדתי בפיתוי האנרגטי והצטרפתי אליהן. היה כיף. בערב לפני האוכל, על פי הנוהל 40 הברזילאי משוחחים במשך כדקות, בעיקר על נושאים רוחניים, ונושאים תפילות הודיה ספונטניות. גם אני דיברתי בעברית או באנגלית, מידי פעם ניגנתי מהנייד שיר בעברית ואף הראיתי להם תרגום לפורטוגזית בעזרתו האדיבה של הגוגל טרנסלייט, שעבד אצלי קשה. הידרולוגים ברזיליים חפרו בכפר מטר שהגיעה 150 שלנו באר בעומק חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 במרץ 23 28
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=