ובשילוב העובדה שהיא ממשפחה מאוד ענייה, היא כמעט ולא אכלה במשך תקופה ארוכה. לבקשתי 30.4 שקלו אותה, ומשקלה היה 41 ק"ג בלבד. כיום היא שוקלת במשקל. היא 35% ק"ג, עליה של כערנית וחייכנית. החלטתי "לאמץ" אותה ואת משפחתה, ולדאוג לה למזון משופר ולתשומת לב מיוחדת. הוריה נטשו אותה ומי שמשגיח עליה ). הבאתי לה מעודפי 20 זאת אחותה ( המזון שהוכן במטבח שלנו וגם קניתי לה אוכל מכספי. בימים שלא היה לי זמן לקנות אוכל עבורה ועבור משפחתה, נתתי מזומן לאחותה כדי שתקנה אוכל. עודכנתי שהיא אמורה לעבור ניתוח בשתי הרגליים ע"מ לנסות לשקם אותן, נדנדתי להקדים את הניתוח, ואף נסעתי איתה לבית החולים כדי שהמנתח יראה את מצב הרגליים. בבית החולים ביקרתי את המשפחה כמעט בכל יום ולפעמים פעמיים ביום. הניתוח היה מוצלח והרגל השתחררה, אבל לצערי לאחר מכן הייתה נסיגה, מכיוון שפיזיותרפיה כלל לא קיימת בבית החולים. הבאתי לבית החולים חומרי חבישה מהמרפאה שלנו ודאגתי שיעשה בהם שימוש. Haova vonjiasie הכרתי ילדה בשם . היא כבת Sitrapoo ממשפחתה של שנים, אין רישום לגבי גילה. ילדה 8 מקסימה, שכל דבר שנתתי לה מיד שיתפה עם אחרים. החלטתי "לאמץ" גם אותה, כשהמשפחה עברה לבית החולים. כך נהוג, שעם החולה מגיעה משפחתו. לקחתי אותה לשוק וקניתי לה שני זוגות מכנסיים ושתי חולצות, במקום הבגדים הקרועים והמטונפים שלה. נעניתי לבקשתה וקניתי לה גם כפכפים. עלה לי רעיון לרשום אותה לבית ספר, שבו מעולם לא ביקרה. שאלתי אותה והיא מאוד שמחה. למרות ששנת הלימודים כבר החלה ניגשתי לבית הספר, ובאמצעות מתורגמן שוחחתי עם המנהלת. שילמתי מכספי את שכר הלימוד וגם עבור חולצת בית הספר. קניתי לה תיק לבית הספר, תלבושת אחידה ואת הציוד הנדרש ע"פ רשימה שקיבלתי מהמנהלת. הילדה הייתה מאושרת. הכרתי לילדה מרכז הזנה לתלמידים שנמצא לא רחוק מבית הספר, והסברתי לה שכל יום היא יכולה לאכול שם. גם המרכז הזה מופעל על ידי הארגון הברזילאי. יצאתי לעוד יום עם ד"ר איגור ליום מרפאת שטח לכפר הסמוך, במרחק כשלושה ק"מ מהמרפאה. שקלנו ומדדנו את התינוקות ואת הילדים הקטנים. התפקיד שלי היה לעודד כל אחד מהם ללעוס כדור נגד תולעת טפילית הנפוצה באזור ופגיעתה קשה. הכנסתי את הכדור ליותר ממאה פיות. לכל ילד אמרתי בונבון בונבון ...mitsako mitsako ) (סוכריה ללעוס ללעוס. כשעזבנו, לאחר שעות, הילדים כבר קראו לי mitsako mitsako בשם באחד הימים יצאתי בלוויית פרנסין אחיות מהמרפאה, 2 ובריטין, לשלוש שעות של ביקורים בכפר משפחות, 15 סמוך, בצריפים של כשבהשגחת הארגון שלנו. הצריפים .3×3 מורכבים משני חדרים בגודל בכל צריף משפחה או משפחה אנשים. בצריף 6-8 מורחבת, לפחות יש תנאים מינימליסטים. עושים מדורה ומבשלים בצריף. מטרת הביקור עבורי הייתה לראות את התנאים וכיצד עובדות המרפאה מסבירות להן על שמירה מינימלית של סניטציה וכדי שלא ישאירו מים עומדים, במטרה להקטין סיכון למלריה. בצהריים נסענו, ולנטין המתנדבת מגרמניה ואני, ליומולדת של סיריל, אחד המתורגמנים. הוא גם מורה לצרפתית בכיתה רב גילית. הייתה חגיגה אמיתית של מוזיקה וריקודים מלגזים. נהניתי מאוד. הזמנתי גם אישה נכה עם קביים לרקוד והיה כיף לראות אותה מורידה את התינוק מהגב, מניחה את הקביים ורוקדת בהתלהבות, כשהיא מניחה רגל אחת על הספסל תוך כדי ריקוד, בשל הנכות שלה. מספר פעמים בשבוע יצאתי לריצת בוקר, בדרך החולית העוברת ליד המגורים שלנו. כמעט בכל הפעמים שרצתי הצטרפו לקטע מהריצה מקומיים שליוו אותי. הרכב הרצים היה מגוון: ילדים, אישה עם תינוק על הגב ועוד. בסיום כל ריצה, בכניסה לאזור המרפאה, קניתי מעין קציצות אורז מטוגנות שהיוו את ארוחת הבוקר שלי. קניתי תמיד כמות שאפשרה לי לחלק לכמה ילדים שעמדו בסביבה וגם לילדים שהקדימו להמתין בכניסה למרפאה. באחת השיחות עם ד"ר איגור עלה באזור HIV הנושא של התגברות השלנו. לכן התחלנו ביוזמה שלי, שלשמחתי >> סיפורי מסע >> חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 במרץ 23 30
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=