פרופ' אסף אברהמי פיתוח עסקי במשגב / הכותב תושב גילון, חבר מליאה, חבר הנהלת המועצה ויו"ר הועדה לפיתוח עיסקי במשגב, ד"ר בהנדסת תעשיה וניהול, פרופ' אורח בטכניון ומנכ"ל חברת תוכנה עם השנים פיתח הציבור הישראלי ספקנות לגבי הדרישות שהמפלגות השונות מציבות במהלך המו"מ הקואליציוני לטובת תושבי הפריפריה. בין השאר משום שהממשלות לדורותיהן לא מנהלות מעקב ביצוע ויישום החלטות. הפריפריה מככבת גם בהסכמים שנחתמו עם . היישום שלהן הוא האינטרס של 37 הקמת הממשלה הכולנו במשגב. , מדינת ישראל עדיין לא פתרה סוגיה 75 בשנתה השמלווה אותה כצל כבד מאז היווסדה: מצבה העגום של הפריפריה. בכל מדד שהוא – שירותים לתושב, אפשרויות תעסוקה, – ישראל לא מצליחה להשוות בין היישובים 'חינוך וכו והמועצות בפריפריה לבין "גדרה עד חדרה". הם משתרכים הרחק מאחור. הממשלות לדורותיהן ניסו בעבר שיטות כמו מענקי איזון, ואחר כך זיהו גם כי עליהן "לגמול" את הרשויות בפריפריה מתלות במענקים אלה, על ידי שינוי הקריטריונים לחלוקה או משיכת תושבים חדשים שמחפשים דיור זול יותר ואיכות חיים טובה, אך המצב נותר בעינו. עם זאת יש נקודת אור, כי לפחות בנושא אחד תושבי הצפון והדרום מקבלים בדיוק מה שמקבלים תושבי המרכז: פתק אחד בקלפי לכל אדם. ביחד, כוחם הפוליטי גדול יותר מזה של תושבי המרכז - הם אלה שמכריעים בחירות. ולכן, אך טבעי הוא שהמפלגות ייפנו אל תושבי הפריפריה, יבטיחו להם כי הם אלה שייצגו את האינטרסים שלהם באופן המיטבי, יציגו בפניהם תוכניות ויבקשו את קולותיהם. ואחרי הבחירות, כאשר המפלגות יפנו אל המשאים ומתנים הקואליציוניים – יציגו דרישות שמתייחסות לפריפריה ולתושביה. למרות שאנחנו הישראלים רגילים להיות ציניקנים כלפי החיים הפוליטיים ולראות בדרישות קואליציונית של מפלגות "סחטנות", או אפילו לסנן בבוז "הם ובים", למעשה הדרישות האלה אינן 'מסדרים לעצמם ג בהכרח דבר רע. במקור, זוהי תופעה טבעית ורצויה, מה שמכונה בתרבות הפוליטית האמריקאית "שורשי הדשא": בבסיס החיים הפוליטיים עומד הרצון של האנשים שבחרו בפוליטיקה כקריירה, לשפר את מצבו של קהל המצביעים שלהם. זוהי בדיוק דוגמה "להעצמת האזרח". תופעה זו בולטת עוד יותר במדינות שבהן יש שיטת בחירות אזורית, למשל בבריטניה, שבה כל חבר פרלמנט מתמודד על מושב על סמך ההבטחות וההישגים שהוא מביא למחוז שממנו הוא מגיע. העיקרון חיובי: הבוחרים שלחו אותך לבית המחוקקים כי הם סמכו עליך, ומכאן - החלק שלך הוא למלא את ההבטחות ולטפל באינטרסים שלהם, אחרת, לא בטוח שתיבחר בפעם הבאה. כאמור, הפריפריה בהחלט הייתה על המפה במו"מ , ממשלתו 37 הקואליציוני על הקמת הממשלה ההשישית של רוה"מ בנימין נתניהו, וכיכבה בדרישות של כל המפלגות וגם לבסוף בהסכמים שנחתמו. כך, למשל, בהסכם עם סיעת הציונות הדתית בראשון השר , נכלל נספח שעוסק בהגדלת מוטת השליטה 'סמוטריץ שלו ברשות מקרקעי ישראל, כך שמועצת רמ"י תוכל להגדיל את ההנחות על חכירת מגרשים באזורי עדיפות לאומית, וביישובים כפריים בגליל יוכלו להיבנות בתים בצפיפות גדולה יותר. מופיע גם קידום "חוק תשתיות 'בהסכם עם סמוטריץ פרויקטים לאומיים עליהם יחולו 10 לאומיות", שיגדיר מנגנונים רגולטוריים וביורוקרטיים מיוחדים, על מנת לקצר משמעותית את לוחות הזמנים. וכן נזכר "פיתוח מנועי צמיחה לנגב ולגליל", למשל פתיחת אוניברסיטה נוספת בגליל ופקולטה לרפואה בצפת. בהסכם עם ש"ס, נקבע כי הממשלה תפנה תקציב לחלוקת כרטיסים נטענים לרכישת מזון, וכי הממשלה תגדיל את התמיכה בארגוני רווחה שעוסקים בחלוקת סלי מזון - זהו סעיף שמכוון גם לאוכלוסיות מוחלשות בפריפריה. ש"ס גם דרשה – וקיבלה, תקציבים לטיפול בנוער חרדי נושר ובהכשרתו המקצועית, וכן הכשרה טכנולוגית ללוחמים משוחררים (ולפריפריה יש ייצוג יתר בקרב יחידות שדה). כמו כן, ההסכמים הקואליציוניים מתייחסים לנושאים כמו חקלאות, תשתיות ופתרונות תחבורתיים אל ומהפריפריה. אבל האם כל הסעיפים שמבטיחים חקיקה, שחרור חסמים ברגולציה ובביורוקרטיה ובעיקר תקציבים מוגדלים, אכן יתממשו בסופו של דבר? במערכת הפוליטית הסוערת של ישראל, שבאופן מסורתי מתקשה לגבש קואליציות יציבות, הספקנות של האזרח הישראלי לא תלושה לחלוטין מהמציאות. פעם אחר פעם נחתמים ברוב רושם הסכמים קואליציוניים שבהם מפורטות דרישות מרשימות לטיפול בבעיות הכרוניות של הפריפריה, רק כדי לא להישכח. בין אם כי הקואליציה פשוט לא החזיקה מספיק זמן, ובין אם משום שבישראל שבה אירוע ביטחוני רודף אירוע מדיני, הזיכרון הציבורי קצר מאוד. לעתים די בהחלטת ממשלה או בהצהרה על הישג, כדי שתוכל להציג אותן כהישג. לא פעם הסכמים קואליציוניים מתארים במילים הפריפריה כיכבה בהסכמים הקואליציוניים - האם היא תהיה על מפת המציאות? >> חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 במרץ 23 38
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=