"מה? השתגעת? את נכנסת לטמרה?? את יודעת שהיה שם "?'לינץ ? מתי? לאחרונה? 'לינץ "בהתפרעויות שהיו לפני שנה" אהה, כן, טוב, אתם יודעים שככה זה כאן. אני מלמדת גם בבית ספר בכאבול. "בכאבול?? יורים שם!" כך בערך מתחילה שיחה אופיינית עם "יודעי דבר" ששומעים שאני מלמדת בבתי ספר ביישובים ערביים. אחרי שמורידים את מפלס הפחד והבהלה, אפשר להתפנות ולספר על השיעורים הללו, שמיועדים לאפשר לתלמידים דוברי ערבית - לדבר בעברית. אמנם הם לומדים עברית כבר מהכיתות הראשונות של בית הספר היסודי, עם זאת רוב התלמידים הערבים מסיימים י"ב שנים מבלי שהם יודעים באמת לדבר בעברית, ואם היישוב שבו הם מתגוררים גדול מספיק – יש סיכוי טוב שיוכלו להעביר בו את מרבית חייהם, בלי צורך לדבר בעברית, או בכלל - לפגוש יהודים. לפני דור אחד בלבד זה דבר שלא היה אפשרי, מפני שרוב התושבים עבדו מחוץ ליישוב והיו חייבים לדבר עברית. התושבים הללו הם כיום דור ההורים, שמבין היטב את הקושי ואת הצורך הדחוף: פעם היו שולחים את הילדים ללמוד בחו"ל, אבל בשנים האחרונות זה משתנה ואי ידיעת העברית מהווה מחסום בלתי עביר לרכישת השכלה גבוהה בארץ, ללימודים שמתנהלים בעברית. ולא רק לימודים גבוהים: איך עושים קניות בקניון, איך עוברים בהצלחה ראיון קבלה לעבודה, איך להסביר לרופא בקופת חולים? כך הגעתי ללמד בבתי הספר בטמרה, בכאבול ובשעב, לדבר עם תלמידים -י"א בעברית, אחת לשבוע. 'בכיתות י השיעור בנוי כך שהתלמידים ידברו בו כמה שיותר עברית, על נושאים שונים ומגוונים, כגון: הכרות, קניות, אופניים חשמליים, הצלחה וכישלון, מונדיאל, ועוד. יש גם נושאים קצת "יוצאי דופן" 3 יחסית למסגרת של בית ספר: הדתות (העיקריות), בחירות, בעלי חיים, טיולים, מודעות אקולוגית ועוד. מערכי השיעור כוללים בתוכם המון מתודולוגיות, במטרה ליצור עניין ושיחה: משחקים, חידונים, סרטונים, הכל. זהו, נשאר רק להגיע לבית הספר. זה הרגע בו מתחילות ההתמודדויות: בתי הספר נמצאים עמוק בתוך היישוב, ויש לעבור דרך רחובות צרים וצפופים, כבישים לא סלולים, בורות, עליות וירידות בזוויות בלתי אפשריות. סוף סוף הגעתי לכיתה: הנושא שלנו היום הוא "מקצועות העתיד". למה הכוונה לדעתכם? עדיין לא מספיקה להסתובב מהלוח וכבר מצביעים בהתלהבות: "סימה, סימה, סימה!" איזה תלמידים מוצלחים יש לי! כן? "מתי ההפסקה?" נושמת עמוק – עוד שעה וחצי. טוב, אז מה זה לדעתכם "מקצועות העתיד"? אתם מבינים את המילים? "סימה, סימה, סימה!" נו, יפה, נשמע שהם מנסים לפצות. כן? "באיזה שעה מסיימים את השיעור?" אהה... בדיוק כמו בכל שבוע בחודשים האחרונים. עכשיו הם – ואני, קצת מתוסכלים. אני מנסה לחזור לנושא, שואלת שאלה מזווית אחרת. שוב: "סימה, סימה" מאבדת סבלנות: מה??! "אנחנו מתגעגעים אלייך ואוהבים את השיעור שלך". נו, מה אגיד? מקסימים! גם אני התגעגעתי אליכם. עכשיו אפשר להתחיל. טוב, לא בדיוק: "אנחנו רוצים משחק". יהיה משחק בתחילת השיעור הבא. "לא, הכיתה השנייה כל הזמן משחקת. והם יוצאים להפסקה עכשיו. גם אנחנו רוצים". וכך זה ממשיך. מגזין - סימה שי - שערים של חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 באפריל 20 26
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=