נפגשתי עם הנהלת היישוב מעלה צביה, ועם תושבים ונציגי ציבור מדמיידה, חוסנייה, סלאמה, מורשת, שכניה, עצמון, קורנית, יודפת והר חלוץ. התרגשתי מאוד לייצג את ״תושבי הצפון״ בטקס לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה במעמד משפחות שכולות, נציגי צה׳ל ובנוכחות תלמידים מבית ספר קציר מקמפוס משגב. הטקס נערך במצפור הר אדיר ממנו נשקף כל דרום לבנון. בשבת קראנו את פרשת ״שלח״. מרגלים, אחד מכל שבט (חוץ משבט לוי) תרים בארץ 12 >> וחוזרים לדווח. בני ישראל פוחדים ורוצים למרוד במשה רבינו ולחזור למצרים. ה׳ מתערב ומתכנן להשמיד את כל העם. משה מבקש מחילה בשם העם נָא לַעֲון הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּך….. וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי ־״סְלַֽח כִּדְבָרֶךָ.״ (במדבר יד', יט'-כ') בעקבות ״חטא המרגלים״ בני ישראל נדדו ארבעים שנה במדבר, עד שמתו כל ״דור המדבר״. שנה של נדודים עבור כל יום שתרו המרגלים את הארץ. מעניין שבסמיכות אנו מצווים במצוות קרבן מיוחד ״וְכִי תִשְּׁגּו וְֹלא תַעֲׂשּו אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה …..״ - קרבן למקרה של שגיאה/ טעות. מעניין שהפרשה מסתיימת בפירוט מצוות ציצית. ״לְמַעַן תִּזְכְּרּו… וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים…״ (שם טו', מ') אותה פסקה שאנו מדקלמים ״פעמיים ביום באהבה״. הרב יונתן זקס מצטט בהקשר לפרשת ציצית את הפילוסוף לודוויג וויטגנשטיין בעניין חשיבות ה״תזכורת״. התזכורת היא חשובה תמיד, במיוחד ברגעים של היסח הדעת, תאווה ופחד. אנו זקוקים להיזכר שהמוסר מצווה לנו שהתנהגותינו ״תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד תתאים לערכים מסויימים - למשל אני מאחל לכולנו יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם.״ (שם טו', טז'). שנזכור ושנזכר ושנפעל בהשתדלות, בהיזכרות ומתוך כבוד לזכרון. שבוע טוב! 18062023 כ"ט בסיון תשפ"ג כשהכרתי את יודפת הרגשתי שאדמת הגליל קוראת לי. רציתי לחיות בטבע ולהסתפק במועט. רציתי לחיות בקהילה שסדרי העדיפויות שלה אינם חומריים ובורגנים. הזדהיתי עם תורתו של דר׳ יוסף שכטר שבעיניי הדגישה את הצד הרוחני העמוק של היהדות. התרשמתי מהחיים המשולבים והמשותפים עם הבדואים ועם כאוכב. רציתי לעבוד בגידול בעלי חיים במרעה ובטבע. רציתי לעבוד. רציתי להגשים חלום. עברו הרבה שנים והרבה דברים השתנו. בתוכי, ביודפת, בגליל, בישראל ובעולם. אבל אני עדיין מאמין שהאדמה קוראת לי. אני עדיין רוצה לעבוד. אני עדיין רוצה להגשים חלום. אני מקיים דיאלוג עם האדמה. אני מנסה לצמצם את ״עקבת הפחמן״ שלי. אני מנסה ללכת על אדמת הגליל בכבוד ולזכור שאני לא שואף לנכס לעצמי את האדמה, אלא את עצמי אליה. אני מנסה להקשיב לאדמה ולכל מי ומה שמתהלך עליה. הציונות היא תנועה ואידאה שבמרכזה ובמהותה שיבת בני העם היהודי למולדתם. להגירה אנו קוראים ״עלייה״. להקמת יישובים חדשים אנו קוראים ״התיישבות״. פעם גם קראנו לה ״הגשמה״. לשילוב וחיים בהרמוניה עם בני הארץ שאינם יהודים אנו קוראים ״חיים משותפים״. אלו אינם ״מילים מכובסות״. אלו מילים של בעלי חלומות. במובן הכי 2023 ביוני 22 חושבים ירוק למען איכות הסביבה 19
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=