שוקי ברנדוויןמשולחנו של גיאוגרף / הכותב הוא תושב שורשים, גיאוגרף, עוסק בגיאוגרפיה פיסית (קרקע, מים) וכללית, ושמאי מקרקעין. חקלאות ישראלית ואנחנו - חלק א' "ותבלענה השיבולים הרזות..." הקרב על המים בשנותיה הראשונות של המדינה, בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, נערך 'הקרב על המים' בין מדינת ישראל לסוריה. בשנים האחרונות מתנהל קרב על המים בין מדינת ישראל לחקלאים, במסגרת המערכה על עתיד החקלאות. מאבק גורלי בין האוצר, שטוען כי החקלאות תתאים עצמה לתעריף המים, ובין החקלאים שדורשים שתעריף המים יתאים לחקלאות. והשאלה חוזרת על עצמה: מי אמור לסבסד את המים, הכפר את העיר, או להיפך? לוי אשכול קבע עיקרון לפיו על העיר לסבסד את המים לחקלאי. אם כן, האם החקלאות היא נכס או נטל? כאשר השווקים הם הכלכלה והצרכן עירוני, הצרכן יכול לפנטז על מחיר זול יותר. הוא מוכן לשלם את מחיר התוצר אך אינו מוכן לשלם עבור סבסוד החקלאות. הצרכן העירוני רואה רק חלק מפאזל, לפני הרכבתו - מזהה את המדף ואת המחיר. אין לו בעיה לדפדף לעמוד אחר שמצייר היצע בוורוד, יוצר תחרות ומוזיל מחיר. בחשיבה פיננסית כזאת נותר החקלאי לבדו. כך לא בונים אימפריה, לא בונים חומה, גם לא אמת מים. אף אחד לא התנדב לבנות אמת מים בתקופה הרומית, אך עיר שהייתה לה אמת מים הייתה מבוססת כלכלית, למרות שמחיר המים לצרכן הרומאי לא כלל את עלויות הקמת אקוודוקט. את זה ידע לוי אשכול ולצידו ניצבו ענקים כמו שמחה בלאס. הוא קבע שהמגזר העירוני צריך לשלם עבור פיתוח מקורות המים לחקלאות, ויסבסד עלויות השקעה ופיתוח שהחקלאי אינו מסוגל לממן ולבצע בעצמו. כך התנהל גם פרויקט הקמת המוביל הארצי למען הפריפריה. העירוני, שלא מחה כאשר חיברו תאגיד מים לארנקו, יישא גם בעלויות שמאפשרות לחקלאי להישאר על הקרקע. את התמורה הוא מוצא על המדף. מי קולחין לחקלאות הן סוגיה נוספת. המדינה מיליון ש"ח טיפול במי קולחין (מתוכם 700 מסבסדת ב מים מושבים). מדוע לסבסד? אם החקלאות צורכת, החקלאות תשלם - עבור מי הקולחין העירוניים בשימוש לחקלאות. ואם לא? המדינה תשפוך את השפד"ן לים, הים ישלם? מה תעשה המדינה עם כמויות אדירות של מים מושבים? במשוואה שלי, מי שמייצר שופכין משלם עליהם, כמו שמשלמים על הטמנת פסולת, ואז ניתן לסבסד מים לחקלאי. החקלאי יישא בעלות השולית של הפקה והובלה, בעזרת אגודות המים שלו, מרגע זה חובתו של החקלאי להצליח. הקרב על המחיר לצרכן הקרב השני במערכה שמתמודדים בה החקלאים, הוא ביטול מכסים על יבוא תוצרת חקלאית טרייה של ירקות, פירות וביצים, ואולי גם חלב. הסרת מכסי מגן אינה עיתון 'יבול שיא'הבטחה להוזלת מחיר לצרכן. עיינתי ב החקלאים, הפותח צוהר להישגים מדהימים ולמצוקות קשות. שם עולה כי יבוא בשר במכסות נטולות מכסי מגן לא הוריד את המחיר לצרכן, וכך גם במוצרי מזון אחרים. מגדלי השום איבדו את מטה לחמם, לא אספו את היבול ופשטו רגל. אין שום סיבה לגדל שום, כי התנאים לא מאפשרים את המשך גידולו. לא כדאי ליצור חומר ריבוי ממגדלי 70% . לעונה הבאה, כך שאין את העונה הבאה הבצל נטשו את הענף, כאשר החקלאי הישראלי הרוויח ₪ 6 לק"ג ומחיר הבצל המיובא קפץ ל- ₪ 1.80 עליו .1 לק"ג (בגלל המלחמה באוקראינה) על העגבניות דיברנו בעבר - האם מחירם ברשתות ירד? התוצרת טובה יותר? לא יבוא שום, שטעמו כקש ומחירו גבוה לק"ג בשליש ממחיר השום הישראלי, ולא דגים מסין שחלק ממשקלם הקפוא הוא מים, וודאי לא ביצים מוברחות מפלסטין. בכל ממשלה יש מרכיב ימני, שרואה חשיבות עליונה באחיזה בקרקע, מרכיב שמאלי, שרואה חשיבות באדם המעבד את הקרקע. כמה אירוני זה שהחקלאי, שגם שומר על הקרקע וגם מעבד אותה, הוא החוליה החשובה בשרשרת המזון וגם החוליה החלשה ביותר. הממשלה קידמה רפורמה המעניקה את סמכות ניהול ענף המזון בידי רשתות השיווק, שהן גם סיטונאיות, גם יבואניות וגם קובעות את המחיר לצרכן. ברגע שהחקלאי הישראלי קורס, נעלמת התחרות והמחירים עולים, למרות ההבטחות. זעקת החקלאים לא נשמעת כאשר התקשורת מקדמת מסרים לפיהם החקלאות הישראלית היא גורם כושל ברווחת הצרכן. גול עצמי. הקרב על התודעה "ותבלענה השיבולים הרזות..." הכלכלנים קובעים כי בעולם של הסרת מכסים ויבוא זול, החקלאות היא נטל על הכלכלה, ואף אינה משתלמת לחקלאים עצמם - עובדה שהם נוטשים את הענף. דורשים מהחקלאי התייעלות, ומגלים שנותרו בשדות בממוצע. התייעלות בדרך כלל 63 רק חקלאים מעל גיל היא פרי של תכנון ולא עקב גזרות כלכליות שמייבשות את המטע. ענף החקלאות אינו מזגזג בין הנתיבים במהירות שבה מתחלפים השרים והממשלות. ענף החקלאות רץ למרחקים ארוכים וצריך >> חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 ביולי 20 32
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=