זמן היערכות להנחתות. החקלאי זקוק לכך שתוכנית ממשלתית תהיה עבורו הסכם ארוך טווח. הוא לא יותר על 40% נטע את המטע השנה במחשבה שישלם ההשקיה בשנה הבאה. החקלאי שלנו אינו בדווי המפזר גרעינים על קוצים ובאדמות הלס בנגב ומתפלל לחסדי שמים, הוא דומה יותר לחקלאי נבטי, שניהל תשתיות הולכת מים, איגום, סכרים ומדרגות חקלאיות, שהוכשרו כפרויקט ממלכתי מאורגן וסיפקו חקלאות מדברית כפלא עולמי, כל עוד התקיימה בממלכתו תחזוקה להולכת מים או תנאי ביטחון. אם משרד החקלאות לא יספק מערך של תכנון ופיתוח תשתיות, ישלב את החקלאי במו"פ, בהשבחה, בהגדלת התוצר במערכת של גידול דמוגרפי, בתנאי שינוי אקלים ומחסור, החקלאי יחזור למעדר ולטוריה, היכן שהיו החלוצים לפני מאה שנה. לא נולד החקלאי שמסוגל לקדם פרויקטים, תשתיות, מחקר פיתוח ושיווק בינ"ל בכוחות עצמו. גם אם ברשותו יכולת וידע, עדין חסר לו הון במימוש טכנולוגיות חדשות, אבל הוא שם כדי לממש את המשאב. הוא שם ועדיין ואין לצפות ממנו לזהות שינויים בזירה בין לאומית ולהיערך לכך לבדו, כמו שאכן קרה בשנות המלחמה באוקראינה. בשביל זה קיים משרד החקלאות, שהיה עליו להבין ששתי מדינות, צרכניות גדולות של תוצר ישראלי, נמצאות במצב מלחמה, והביקוש שלהן יקטן - כך גם היבוא שלנו המתבסס על אותן מדינות יקטן. על משרד החקלאות היה להיערך בדפי מצב, המלצות והנחיות להחזרת החקלאים מחממות הפלפל ליצוא לשדות הדגן לשוק מקומי. הם יודעים לעשות זאת, ובכל זאת נתקעו עם מלאי ללא דורש, היות שהסתמכו על ענף אחד מבוקש ומצליח. מנגד, היה מחסור בקמח, אותו הזמינה המדינה מברזיל במחיר גבוה. משרד החקלאות משקף את הבעייתיות של מחסור נואש בחזון בשנים האחרונות: מתפלל לעבור את הקיץ ולא מתכנן את העשור. הכלכלנים קובעים, הפוליטיקאים מבטיחים, אבל המחירים עולים והחקלאות קורסת. הפרדוכס הוא שהחקלאי מוצא עצמו בודד במצוקתו והפתרון טמון בהתייעלות נרכשת שאין בכוחו לבצע כחקלאי בודד. הוא שיכול לספק כנגזרת 'התנופה' כחקלאי בודד והוא 'נטל' של ניהול משאבים אמיתי ויעיל. החקלאי שלנו הוא חייל, הוא עולה כסף והוא ינצח אם המפקד ראוי. בינתיים מצמצמים גם את הצבא שעולה הרבה. הוא רופא שמקדם בריאות שעולה הרבה כסף במערכת המהווה נטל כבד על הבריאים. הוא מורה שאמור לעצב את פניו של הדור ע"פ צרכי הקידמה והלאום במערכת יקרה ונחשלת. הציבור הוא לובי חברתי שיעמיד בריקדות אם יסגרו לו את בתי הספר אבל מוכן לשלם יותר ברשתות. החקלאי הוא זה שמקטין את תלות המדינה בגורמי חוץ, הוא יציב יותר מכל תחום ישראלי אחר ומספק את חלקו גם בשעות קשות של עפיפונים, קורונה וקורנט. הבריאות עולה הרבה וגם החינוך והתרבות. לכל ענף יש מאזן פיננסי של רווח והפסד שיכול להביא לכריתתו ואז המשוואה תסתדר לצד החיובי. רק מנהיג אמיתי מסוגל לחבר ענפים ולראות עץ, בלעדיו לא רואים יער. אם הוא כלכלן ואינו מנהיג, יתכן שלא יראה זאת. המדיניות, בתנאים של חוסר יציבות ותחלופת שלטון תדירה היא זאת שצריכה להיבחן, ולא הבורג האחרון במערכת. היות שאני לא חקלאי ולא כלכלן, רק גיאוגרף, אסביר בשפתו של הנסיך הקטן את הבעייתיות של דמוקרטיות מתבלגנות המאבדות שליטה על רשתות, ארגונים, דעת קהל, מדיה וכל דבר חוצה גבולות ומוצאות שנבחריה משרתים אדונים אחרים, כפי שקרה גם במשרד החקלאות. - אנו משתייכים למשפחת טורפי-על, ממוקדי מטרה ממטר, מתגודדים כעדות תנים יללנים בכל צד של וואדי, שולפים ציפורנים חדות, קולמוסים כתער, מסתערים קדימה על כותרת ופוזלים מיד לרייטינג. מקדשים בריאליטי את הפוליטיקלי קורקט, ושוחטים את פרי ההרבעה שהפחידו את הילדים. כך בכל תחום, לא רק בחקלאות, שהיא בסיס שרשרת המזון. גם היער זקוק לשליט חזק, שומר חוק וסדר, אבל האריה מלך היער הוא חיה נכחדת. שוקי ברנדווין משולחנו של גיאוגרף / >> מורה לפיתוח קולטל מלכינסון זמרת אופרה ושירה פופולרית, בוגרת האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים מלמדת את כל הרמות והגילאים סגנונות וטכניקות שירה 052-6770292 עצמון וקריית טבעון tal.malkinson@gmail.com נשימה נכונה• עוצמה קולית • הרחבת המנעד • הגשת שיר והכנה להופעות ולאודישנים• חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 ביולי 20 34
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=