זה מעסיק ביום יום? "שיתוף הפעולה הזה הוא משהו שאני מתעסק בו ביום יום שלי, נשאל עליו מידי יום. אני גם ספק של תגלית, וזה נושא שמעניין אותם, השותפות בין ערבים ליהודים על רקע כל המתיחות פה בארץ. לעבוד עם יהודי אף פעם לא היה אישיו מבחינתי, כי נולדתי וגדלתי פה בגליל המערבי. כולנו חיים וגדלים פה ביחד ומבחינתי אין הבדל. כל גיל ההתבגרות שלי, כשעבדתי באלומה, זה היה אצל משפחה יהודיה. וגם עכשיו, כל היום אני מדבר בעברית. אני חושב שכולם צריכים לבוא ללמוד מהגליל המערבי ומהאיזור הספציפי שלנו. הפסיפס האנושי שקיים פה הוא אחר, וגם התרבות". הלקוחות באלומה או בבוזה שואלים אותך על הנושא? "באחת המערכות בעזה התקשר מישהו לבוזה ושאל אם אפשר להיכנס לתרשיחא ואם יש מהומות. עניתי לו שאין, ושהוא יכול להיכנס. הוא הגיע, אכל גלידה, וכשהגיע ,'איתך דיברתי בטלפון?'לקופה שאל עניתי לו שכן. אחרי זה ביקש לשמוע קצת על בוזה, על הגלידות, ואז שאל .'איפה אפשר עוד לטייל פה?' אותי התחלתי להסביר לו על האזור ולאן הוא יכול לנסוע, ואז הוא אמר לי לא לא, אני רוצה לטייל בתוך הכפר, ' . תוך דקה וחצי הצלחתי 'בתרשיחא לשנות לבן אדם את הדעה שלו, מבן אדם שפחד להיכנס לתוך כפר ערבי, לבן אדם שרוצה עכשיו להסתובב בו ולהכיר את המקום והאוכלוסייה. הרגשתי שעשיתי את שלי". אבל לא הכל ורוד גם באזור שלנו. עדיין קיימים משקעים, וכשיש מתיחויות הקונפליקטים תמיד צצים. איך אתה במצבים האלה? "אני אוהב לדבר על זה, לשכנע ולהבין את הצד השני. לא צריכים להכליל, צריך פשוט לדבר. אם יש קומץ קטן משני הצדדים שבאמת לא עושה את זה נכון, הם לא המייצגים. המייצגים הם אנחנו. ואני חושב שדווקא היום צריך לדבר על זה יותר. אני מוכן להיות הראשון שמדבר בכל פעם כשיש מתיחות במדינה, להסביר את הדעה שלי, ומה אני חושב בתור ערבי שגר פה". זה לא מייאש לפעמים? "אז נארוז את הדברים ונלך?", הוא צוחק. "לא. זה מה שמיוחד במדינה הזאת. יש לי ילד בן ארבע וחצי, דור המשך. וגם הוא, כמוני, יגור פה בעתיד. חשוב לי שימשיך לגור פה, בסביבה הזאת, ושיעשה מה שהוא רוצה. אני ממש לא רואה את עצמי אורז מזוודה ועוזב או משהו כזה. לא עולה בדעתי". בגליל צריך לתמרן מי שמכיר את עולם העסקים בפריפריה, ואת עולם המסעדנות במיוחד, יודע שהאתגר באזור גדול. דלילות האוכלוסייה ביחס לשטח, ההסתמכות על תיירות, המרחק מחלק מהספקים ואי הוודאות הביטחונית יוצרים אקלים עסקי שונה לגמרי. אני שואלת את עלאא אם זה נכון שבגליל קשה יותר לפתוח מסעדה מאשר במרכז הארץ, והוא עונה בחצי חיוך: "בגליל צריך להתנהג כמו בגליל, ובמרכז צריך להתנהג כמו במרכז". למה הכוונה? "לדוגמה, באמצע שבוע יכולים להיות איש, 20 לך כמה זוגות, בחמישי איש. צריך לדעת לתמרן 120 ובשישי עם כל האלמנטים – עובדים, ספקים, לקוחות, הפרונט, המטבח. כשיש יחסית מעט אנשים במסעדה זה בסדר איש במסעדה 200 מבחינתי, וכשיש זה בסדר מבחינתי. לא להתעצבן כשיש מעט, לא להתעצבן כשיש הרבה. להיות מוכן כשצריך. זה דבר שלמדתי עם הזמן, וכמו שסיפרתי, אני יכול להחליף כל עמדה במסעדה ולעבוד בה. לפני כמה שנים לדוגמה, בערב ראש השנה, המסעדה הייתה מפוצצת, ושוטפת הכלים התותחית שלי לא יכלה להגיע מסיבות אישיות. אז נכנסתי למטבח, שטפתי כלים, וכולם עזרו ונרתמו למשימה כדי שהערב יעבור כמו שצריך. איך שאני מתנהל ומתנהג, משפיע על האווירה של כולם". איך הקשר שלך עם קולגות באזור? "אני מכיר את כולם באיזור ואנחנו חברים טובים, אוכלים אחד אצל השני". יש עוד תכניות עתידיות באלומה? "אלומה תמשיך איתי, כרגע זה בעיקר המעבר למקום החדש וההתאקלמות, ובהמשך מלון הבוטיק. יש לי הרבה השראות מהעולם, שילבתי בין המון דברים שאני אוהב, ואין פיפס במסעדה שאני לא מכיר. אני רוצה להביא לידי ביטוי את כל הרעיון הזה שהתגבש עם הזמן, ולקחתי את אנשי המקצוע הטובים ביותר. את המקום החדש עיצבתי מאפס, והוא ידבר את השפה שלי ואת החדשנות שלי, כמו גם דברים אחרים שחשובים לי כמו רוגע, אינטימיות ושקט". המסעדה במקומה ההמקורי על כביש תרשיחא כפר ורדים • מתוך אתר אינטרנט של המסעדה 2023 ביולי 20 חושבים ירוק למען איכות הסביבה 39
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=