הן ממשיכות להתפשט ברחבי הארץ ולפגוע ביער ובחורש הישראלי. גופים כגון מרכז וולקני, משרד החקלאות, רט"ג וקק"ל עוסקים בנושא במטרה לבחון את היקף התפשטות המחלה והתרבותה של אוכלוסיית החיפושיות המזיקות. ישנם כבר מערכים ותכניות מחקר הנבדקים על מנת לנסות לצמצם את הפגיעה והנזקים שנוצרו ואת אלו העתידים להיווצר. כאמור, החיפושית המזיקה אוכלת פטריות, כשהעצים מלכתחילה מהווים מצע פורה עבור הפטריה. החיפושית נושאת את הפטריות ומאכלסת את העצים בפטריה, כאשר היא והצאצאים שלה ניזונים מהפטריות. בדרך כלל שינויי אקלים וטמפרטורות נוחות מסייעות גם הן להתפשטות. גם האלונים בסכנה "הפטריות לא מתפשטות בכוחות עצמן, אלא נמצאות במקומות שהחיפושית מגדלת אותן", מסביר פרופ' צביקה מנדל, חוקר במכון להגנת הצומח במרכז וולקני. "חלק מהעצים רגישים יותר מאחרים לפטריות, ושם הן גם יודעות לשגשג בצורה היעילה ביותר. במקרה כזה גם החיפושית משגשגת, ואז יש לה נטייה לחזור ולתקוף את אותם עצים. לצערנו הרב החיפושית הזו משגשגת בכל מיני החורש המקומיים". איך ניתן לזהות חרוב בסכנה? "זה לרוב יבוא לידי ביטוי בהתייבשות של הענפים, במיוחד הענפונים (ענפים צעירים ודקים). אנחנו מבחינים בענפים שהם חצי ירוקים חצי יבשים, כאשר החלק התחתון ירוק והעליון יבש. זה סימן מובהק לתקיפה. היובש מתפשט בנקודה שבה החיפושית נכנסת, בתוך הענפון בחלק העליון של העץ. מבין עצי החורש, החרוב נחשב לרגיש במיוחד, ולכן כבר נחשף לפגיעות שונות. משערים שהסיבה לכך היא אחוז העמילן הגבוה שיש בו, דבר המאפיין את משפחת העצים שהוא שייך לה. זה מאפשר לפטריות לשגשג יותר, ולכן הוא מתאים יותר להתפתחותן". מהי מידת הסכנה לשרידותו של החרוב? "ללא התערבות או ממשק מתאים, עלול להיגרם נזק קשה", מדגיש פרופ' מנדל. "בנוסף יש עצים אחרים הרגישים לא פחות שגם נפגעים – כמו אלונים, או כליל החורש. אנו עוסקים במחקר שתפקידו לנסות למתן את התופעה או להשתמש באמצעים ביולוגיים כדי להקשות את החיים של החיפושית. המטרה היא לצמצם את הנזק ככל שניתן". גיבור תרבות מוצאו של עץ החרוב במזרח אפריקה. לארץ הובא לכאן בתקופות יחסית קדומות, והיה אחד מהמינים הראשונים שתורבתו. מדובר בעץ מיוחד מאחר שאין לו "קרובי משפחה" של ממש בטבע, כלומר מינים קרובים אחרים. בישראל החרוב משמש כעץ יער, עץ מטע ועץ נוי. הוא סוג של עץ פרי, וכך מתייחסים אליו. החרוב מוזכר במקורות מתקופת המשנה והתלמוד, אך לא בתנ"ך. לפירותיו יש משמעות במסורת היהודית, והם היו חלק מהפירות היבשים שנהגו לאכול בארץ ובגולה במיוחד בט"ו בשבט. אגדות ומיתוסים רבים קשורים לחרוב, ובהם סיפורים על הרשב"י ועץ החרוב שלו בפקיעין, חוני המעגל, רבי אלעזר ועוד. בדת הדרוזים קיימים עצי חרוב שזכו למעמד של "עץ מבורך" או "עץ מקודש". עצים כאלו מצויים גם בסביבתנו הקרובה כמו כסרא, סמיע, ג'וליס ופקיעין. במאמר בנושא שכתבו אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב באתר "צמח השדה" של הקק"ל, הם כותבים כי גם במגזר הערבי ניתן למצוא פה ושם עצי חרוב מבורכים. גם בנצרות יש לעץ החרוב מעמד, ועל פי אחת הסברות הארבה שאכל יוחנן המטביל היו בעצם חרובים, ומכאן כינויו של הפרי "לחם יוחנן". לפי האגדה המפורסמת 70( החרוב ידוע כעץ שמניב פרי לאחר שנים ארוכות על חוני המעגל), והבשלת הפרי על העץ נמשכת כשנה. לפירות כושר עמידות גבוה והם נשמרים זמן רב. לזרעי החרוב יש ערך כלכלי גדול בתעשייה, בתחומי המזון, הקוסמטיקה ועוד. משקלם של הזרעים קבוע, והם המקור ליחידת המשקל "קראט". בימי קדם שימשו הזרעים כמשקולות לחפצי ערך קטנים כמו חפצי זהב או יהלומים. ברפואה העממית מייחסים לחרוב סגולות מרפא שונות, ובין השאר רוקחים ממנו תרופות ומשחות לטיפול בשלשול, פצעים בפה בחניכיים ובשיניים, סוכרת, מחלות כלי הנשימה, שיעול חריף ולמניעת דימומים פנימיים. מייחסים לחרוב גם סגולות של חיזוק המערכת החיסונית ונוגד דיכאון. מהחרוב מכינים גם מאכלים רבים, ובקרב הדרוזים מפורסם במיוחד הרובחרוב, דבש חרובים, הידוע אף הוא בסגולותיו. מתכונים נוספים שניתן למצוא באינטרנט: סחלב חרובים, דייסה מזרעי חרובים ועוד. פרופ' צביקה מנדל. עלול להיגרם נזק קשה חרוב נגוע בבית משפחת כרמונה בכברי, ואחת הפטריות שמגדלת החיפושית המזיקה • צילום: בנצי כרמונה 2023 בספטמבר 7 חושבים ירוק למען איכות הסביבה 33
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=