שוקי ברנדוויןמשולחנו של גיאוגרף / הכותב הוא תושב שורשים, גיאוגרף, עוסק בגיאוגרפיה פיסית (קרקע, מים) וכללית, ושמאי מקרקעין. חקלאות ישראלית ואנחנו - חלק ב' "ניר לכם ניר ועל קוצים אל תזרעו." היסטוריה ועתיד של החקלאות הישראלית לעם ישראל יש היסטוריה חקלאית, אלא שחורבן וגלות ניתקו בין האדם לאדמתו. ועדיין, היהדות על כל פזורותיה מתפללת לטל ומטר וגשמי ברכה. החיים היהודים סובבים מועדי שנה, חגי האסיף, הקציר, ימי העומר, ט"ו בשבט, שנת שמיטה. הפסטיבל הגדול של העם היהודי הוא חג השבועות, חג הביכורים. החקלאות בישראל משתלבת בהיסטוריה שלה. היכן שעומד החקלאי יימצא הקשר התנ"כי, הארכיאולוגי, ההיסטורי והנופי. לצד כל תל עומד מושב או קיבוץ, בשדותיו או שנמצא פסיפס או שהתרחש אירוע היסטורי. אין עוד עם כזה, אין ארץ כזאת. ההיסטוריה המודרנית של החקלאות היא הציונות. קק"ל, ייבוש ביצות, גאולת קרקע, הפרחת שממות, חלוצים, מדינה, הגשמה ו-פוסט הגשמה. אז מה קרה לנו? הגשמנו. ההגשמה אינה הגבול שהתייצב מעבר לתלם האחרון. מי שחושב כך מתדרדר בעלייה. ההגשמה העניקה בסיס, הציבה קו הזינוק לתחרות, לניהול כלכלי, לקיימות. הוא 'פוסט הגשמה' ההגשמה אינה מצב שנשארים בו. ניהול יומיומי של השטחים הפתוחים במדינת ישראל בתנאים משתנים של טכנולוגיה, שווקים, שינויי אקלים, טרור חקלאי. כל אלו מחייבים אבולוציה ואיזון. איזון הוא ההבנה שהחקלאי אינו חמוש במעדר, כי אחרת יישאר מאחור. איזון הוא ההבנה שהחקלאי לא חייב לגדל את ילדיו בבית הילדים, שהקואופרציה היא כלי ולא מטרה, שההשקעה גדולה וכבדה על החקלאי אבל התוצר מקדם את כלכלת המדינה ואת ביטחונה. האיזון הוא דינאמי, זוהי המהות של הדמעה והרינה, הזריעה והקציר בספר תהילים. איזון הוא ההבנה שמרחב הפיתוח והידע, כמו מכון וויצמן, לא יכול להתקיים ללא חקלאים, כי הם המשווקים הטובים ביותר שלו. איזון הוא הבנה של מהות הקרקע, כי שינוי יעוד קרקע חקלאית הוא חד כיווני. קרקע חקלאית היא משאב במחסור וגם זכות הדורות הבאים ליהנות ממנו. פוסט הגשמה הוא מימוש הנבואה של ספר מלכים ושל מיכה: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו..." האיש אינו זה שנטע את הגפן והתאנה וישב לנוח בצילן. הוא נכדו של הנוטע, הוא זה ששומר על האיזון. הנבואה לא הבטיחה מנוחה, אלא ביטחון ופרנסה. כלכלה מורכבת ממערכות פיננסיות במרחב אסטרטגי של יעדים ומטרות. אם הגשמה היא אקזיט, כלכלה נכונה היא . אם הגשמה היא זכות הצרכן 'קיימות'פוסט הגשמה, היא לקנות יבוא בזול, פוסט הגשמה היא רווחה ובטחון אמיתי לציבור בבחינה ארוכת טווח. למעשה הגדרתי כרגע את מהותה האוטופית של הכלכלה. כל קו יצור במפעל הוא קואופרציה של כוח אדם, אמצעים ותשומות. הטייקון בוחן מלמעלה מאזן פיננסי, המשקף את כל מרכיבי המפעל, וחוזר לשולחן התכנון. גם המבנה מחלקות ' הכלכלי הקפיטליסטי של מדינת ישראל כולל כמו חינוך, בריאות וביטחון, אך האוצר 'קואופרטיביות דורש מהחקלאי להתנהג בראייה עסקית פיננסית של מעגל סגור, כמו דרישת האפנדי בעל הקרקע מהצמיתים שלו. החקלאי יכול לנהל את התלם האחרון, אך אינו יכול לממן את עלות צינור המים לשם, ועלות הכשרת הקרקע במעגל הקטן שלו. הוא לא בעל חנות מכולת. ברגע זה ניתקנו את החקלאי מאפשרויות של פוסט הגשמה והחזרנו אותו למעדר ולטוריה. החקלאות היא שימוש קרקע שנועד לשמור על השטחים הפתוחים של המדינה. הקרקע הופקדה בידיו של החקלאי ובעל הקרקע הוא המדינה, אלא שלפעמים בעל הבית משתגע, הניהול נשחק, המטרות התערפלו והאיזון הופר. המדינה צריכה לחדש מערך של יעדים ומטרות, לנהל, לספק כלים לחקלאי שאמור לשמור על הקרקע. השטחים הירוקים שרואים מהכביש הם של כולנו, והקומביין שנע בשדה מוכיח ריבונות. המחיר לא נמדד בעגבניות אלא בחסכון של אוגדות צבא על הגבול. חישבו על קיימות כמעגל שיכול להרוויח בגדול, לכן יש צורך לסייע לחקלאים לאזן את המעגלים הקטנים שלהם. חקלאים רבים מעוניינים לפזר סיכונים ולפתח ענפי פרנסה נוספים. על המדינה לוודא שהחקלאי מתנהל נכון על הקרקע שהופקדה בידיו. ניהול החקלאות יכול להיות קואופרטיבי תוך ניצול יתרון הגודל והשיתוף, גם אם אינו רווחי, ואת כלכלת המשק ישלימו עסקים פרטיים או שיתוף. אסטרטגיה מסוג זה קיימת בעמק החולה, ששודרג משדות אבק שוממים לאגמון בלב עמק ירוק. התשתית ניתנה בידי מדינת ישראל בביצוע קק"ל, החקלאים נושאים בעלות תפעולית שתמורתה הישירה היא בהכרח הפסד, אך הם מרוויחים מכלכלה של קיימות. כמה הייתם משלמים על בקתה בלב אגם ושיט רומנטי לאור ירח? בכך תכסו את עלויות ניהול ושימור הקרקע בעמק החולה. זאת קיימות. בפריפריה החקלאית לא תמיד מוביל הטרקטור חציר מהשדה לרפת, לפעמים יש להוביל חציר מהמחסן לשדה למראית עין, למען העירוני 'מרעה' ולקיים בו שפותח בבוקר את חלון הצימר. זאת השלווה >> חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 בספטמבר 7 34
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=