דודי שבי / ספורט - זה לא רק ספורט דודי שבי, תושב אשחר, מנכ״ל ספורט סקילס. מורה לחנ״ג בתיכון עודד, מחנך להעצמה בספורט באסיף וקציר. מרכז את תוכנית ההתנדבות ״ שפה משותפת ״ לימוד השפה עברית מדוברת בכפרים במשגב. www.sportskills.co.il עשרת הדברות להתנהגות? לא בבית ספרנו עשרת הדיברות התנ"כיות הן אמנה למבוגרים בלבד. לא ניתן להתעלם מחשיבותם הערכית של עשרת הדיברות, אבל אלו חוקים שרובם אינם מתאימים לתלמידים באף מוסד, אלו חוקים שמיועדים 10 ותלמידות עד גיל לאוכלוסייה הבוגרת - על כל המשתמע מכך, ולראייה היחס בעונשין המיוחסים לאותה העבירה בהתאמה לכל גיל. תלמידים ותלמידות בישראל חיים ללא גבולות וכללים אחידים. בכנס חינוך גופני צפון, בו השתתפתי בסוף אוגוסט, פגשתי מורה ותיקה לחנ”ג, שמכירה את המאמרים שלי למניעת אלימות. שאלתי אותה האם יש במוסד שלה חוקים וגבולות לגבי מה מותר ומה אסור לעשות בהפסקה או בין השיעורים, בכיתה, בהסעות. “חוקים?“ היא שאלה, “למה אתה מתכוון?“ עשיתי צעד לקראתה ושאלתי: “מותר לי לגעת בך?" למה, מה? לא! אבל מותר לילדים בתופסת …“ היא ענתה. וזו בדיוק הנקודה: ילדים צריכים לשמוע מהו הגבול המותר בהפסקה, מתי מותר לגעת בחבר ומתי לא. הכלל הנכון הוא: מותר לגעת אחד בשנייה אך ורק במקרה שכולם מסכימים על הפעילות. כל נגיעה בגופו של ילד זו כניסה למרחב הפרטי שלו וזו אלימות לכל דבר. כל נגיעה בגופי זו חדירה לפרטיות שלי כתלמיד.ה. ברגע שמורה מרגישה שהיא יכולה לקחת חפץ מידו של ילד ללא רשותו, או להזיז אותו, זו התחלה של התנהגות אלימה. כדי למנוע אלימות עלינו לבקש מ שאנחנו רוצים, ולא לקחת מבלי לשאול. גופם של תלמיד ושל תלמידה זה רכושם הפרטי. לאף גורם חינוכי או עובד מוסד, תלמיד או תלמידה, אין רשות לגעת באדם אחר שהוא לא עצמם - אלא אם ביקשו רשות. אם נחנך כך את התלמידים והתלמידות זו תהיה התחלה של שינוי קטן בתפיסה. אנו חווים במערכת החינוך שינויים בתוכניות הלימוד ובחינות המיצ”ב, אבל התקדמות ומצוינות חברתית לא מלווים במדדים קולקטיביים ובשיטה, אלא בציון לשבח של יחידי.ות סגולה מקומיים. מהם הכלים שיש כיום למחנכת ולמנהלת, להתמודדות מול התפרעויות והתנהגות אלימה של תלמידים ובריונות של הורים? האם מעבר למזונות האסורים בכניסה לבית הספר נתקלתם בחוקים ובכללים כתובים? האם התלמידים והתלמידות נחשפים לכללי ההתנהגות של בית הספר, ויש זמן קבוע לדון בהם? כיום אין למנהלות כלים להתמודדות מול ההורים מסיבה פשוטה מאוד: אין להן תקנון התנהגות שמתאים לגיל , תקנון שמחולק לכל ההורים, וכל התלמידים 3-10 הרך והתלמידות עומדים מאחורי הכללים שבו. חסר למנהלת מידע מדויק מה קרה בחצר. כל ילד אומר משהו אחר. בחוז”ר מנכ”ל, אין התייחסות מפורטת למניעת אלימות . תקנוני התנהגות המצויים מדברים אמנם 3-12 בגיל הרך על שיח מכבד וסובלנות, אך אלו אינם כללים ברורים מספיק לילדים. בגדול, המטרה של הילדים היא פריצת גבולות ופתיחת אפיקים חדשים לקבלת יחס ומשמעות. לכן, אם לא נאמר להם בצורה חד משמעית שמותר להם לגעת רק בעצמם, הם ימשיכו להציק ולהטריד את כל מי שמסביב. המנהלות נשארות לבד מול ההורים. משרד החינוך בעצמו היה צריך להוציא מזמן כללים ברורים לכל בתי הספר באופן אחיד: מה מותר ומה אסור לעשות בבית הספר ובכל מוסד חינוכי, בכל מגזר ללא הבדל בין המינים. זו לא אמנה שבונים יחד עם התלמידים והתלמידות - זה הבסיס! על מנת להיות חלק מהמוסד החינוכי שלנו, יש להציג את הכללים אותם יש לבצע כבסיס להשתתפות – כאשר כל התלמידים והתלמידות חתומים על המסמך וגם כל ההורים - בלי זה לא מתחילים. ברגע שמנהלת מחזיקה בידה מסמך ובו הכללים המפורטים והמותאמים לגיל הרך, על כל המשתמע מכך, וההורים חתומים וגם הילד חתום, אנחנו כבר בסרט אחר לגמרי: התלמידים יצטרכו לקחת אחריות והם כבר ידעו את עוונם לפני שהם מגיעים למנהלת ולהורים. יתכן גם שהם כבר יפתרו את הבעיה בעצמם. תלמידים ותלמידות רוצים לדעת מה מותר ומה אסור כשאין מורה בסביבה, וכשהם מבודדים חברתית, חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 בספטמבר 7 42
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=