חנוכה מעֵבר לפינה. הרבה מאוד חושך לגרש. כבר בגן הייתי מאוהבת ברקיעות הרגליים של כל הילדים ביחד. הרעשה של אור: בְּיָדֵינּו אֹור וָא ֵׁש! כָּל אֶחָד הּוא אֹור קָטָן, וְכֻלָּנּו אֹור אֵיתָן. וביחד עושים תנועת גירוש דרמטית עם היד, וממשיכים לשיר חזק: סּורָה חֹשְֶך! הָלְאָה שְׁחֹור! סּורָה מִפְּנֵי הָאֹור! חושך ואור בהורדת ידיים ארוכה ומתישה. אלוהים שבשמיים, אֱלוהֵי המַּכַבים, אנחנו זקוקים לניסים! עכשיו. אתמול. נֵס אחד גדול ועצום או הרבה ניסים קטנים. מה שתחליט. בְּכִסְלֵו נַרְקִיס הוֹפִיע לוח השנה מתקדם. ּכִסלֵו כבר כאן והחורף גם. שום דבר לא כרגיל. אין פריבילגיה להתענג על כוס תה ועוגיות קינמון ולהסתכל על טִי ּפְ-טִי ּפ ֹות ה ַּג ֶׁשֶם מהחלון. הגשמים הם עוד מקום לדאגה. כל כך הרבה קטנות וקטנים לא מּוגַנים מהקור, מהרוע. עדיין לא יכולים לחבק את הדובי ולהתכרבל במיטה החמה. ומה עם הנשים והגברים הצעירים והיותר מבוגרים? עשרות פנים ושמות לדאוג להם. ניגשת לקחת עט וחוזרת בלי. הולכת שוב. הפעם עושה משהו בדרך, ועדיין חוזרת בלי העט. כבר דמנציה? ממלמלת לעצמי בדאגה. בפעם השלישית זה מצליח. השיחות עם עצמי מובילות למבוי סתום ולהבנה שמתנסחת כל פעם במילים אחרות: אין לי שליטה על כלום. הדברים גדולים ממני. מאיתנו. כן מצליחה לקחת פה ושם נשימות ונשיפות מּודעֹות. זה מפעיל את מערכת העצבים ה ּפָארָאסימ ּפָתֶטית (המרגיעה) ועוזר לחזור לאיזון. אחת לְ- הבן שלי שולח בווטסאפ המשפחתי תמונות. ה מחייכים ויפים. שבע שנים אחרי הסדיר, ולדתיים 'החבר בצוות שלו יש כבר ילדים. טוב להם ביחד, הם כמו אחים, אני מעודדת את עצמי. בהודעות אליי הוא מתגלה ּכְמִבזקן. משחרר שתי מילים כל פעם: דונט וורי. הכול בסדר. אני בטוח. אחר כך הוא נעלם ולא מגיב כמה ימים. אני לא מאמינה לאף אחד עכשיו. גם לו לא. הִשְׁתַּבֵּש בִּלְשׁוֹנו המיתרים מתוחים. זה שפורט על אורך הרוח, זה שפורט על הדקות והשעות, זה שפורט על האופסימיזם, זה שפורט על הכאב והעצב. כולם מודדים את הזמן, כל אחד עם השעון או הסטופר שלו. יש שעון מדיני, יש שעון של האמריקאים, שעון של האו"ם, שעון מבצעי... ּבַסוף השעון מקולקל. גילינו ש"לזַּכֹות" זה לא רק להחזיר-לתת כסף או לנקות מאשמה. ומעל כולם צמד האֹופֶל "הותר לפרסום". מנסָה לראות רחוק יותר, אולי קצת יותר מגבוה. הולכת לים, צועדת לאורך החוף. הגלים והאופק סוג של הבטחה. תְּפִלָּה חִזרו בבקשה הביתה. אתןם ש ּבעֲבי האדמה, אתןם שבלחימה, אתןם ששומרים. נחבק ונמעך אלינו הכי חזק (ועוד קצת) נפרע שיער מאובק נח ּב ֹוש נלַטֵף נקשיב ננַחֵם נִפְעם ביחד חיים. ' ּפָנָיו אֶלֵיכֶם וִיחֻּנְכֶם, י ִּשָׂא ה' וְי ִׁשְמָרְכֶם, יָאֵר ה'יְבָרֶכְכֶם ה ּפָנָיו אֶלֵיכֶם וְי ַּשֵׂם לָכֶם ׁשָלֹום. גלית שחםלִיגַת הָאַלּוּפוֹת / תושבת רקפת (לשעבר), מנחת סדנאות דוקו, כותבת אלבומי תחנות חיים, עורכת מאמרים מקצועיים ותוכן אקדמי www.bediyukze.co.il || 054-9101465 || galitsg@gmail.comׁ בָּאנו חֹשֶך לְגָרֵש חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2023 בנובמבר 30 20
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=