מיה אורסיפורים משבילי החיים / הכותבת היא תושבת מעלה צביה, ממייסדי הישוב ומדריכת טיולים בארץ ובחו"ל. מוכרת לרבים מתושבי Ormaya1@gmail.com . השנים האחרונות 35 - משגב מהטיולים עם ילדיהם במסגרת הגן או ביה"ס ב מורינגה (הערה: בסיפור יש גם אלמנט עצוב, אתם מוזמנים לבחור אם מתאים לכם לקרוא.) "רוצה שתיל של מורינגה?" - הייתה הודעת הווטסאפ שקיבלתי מחברה שמתגוררת בחרשים. היא הוסיפה: "אני מחפשת לו בית חדש, כי קר לו מידי אצלנו". ברור שכן, כבר מזמן רציתי שתיל כזה, גם יפה וגם אופה: עץ עם פריחה עדינה, עלים ופירות אכילים, כזה שנחשב למזון על: מרפא ומונע עשרות תחלואים, וצנוע בדרישות המים שלו. "רק לא בטוח שהוא ייכנס למכונית שלכם, הוא ממש גבוה", המשיכה. מדדנו, ונוכחנו שאפשר. נסענו לגליל העילי, שם נמצא השתיל בשבילי. משום שצמח בעציץ תחת חופת אלונים מפוארת, הוא פיתח גזע דקיק וארוך, במאמץ חסר תוחלת להגיע אל השמש והתכלת. השכבנו אותו למלוא אורך המכונית, עלוותו העדינה דגדגה את פניי בירידות החדות לראמה, והגענו ליישוב. ביישוב בחרנו מקום מרכזי ושופע שמש, חפרנו שם בור מפואר, שידרגנו עם קומפוסט, השקנו ושתלנו. היה חם מאד. חששתי שהשינוי קיצוני מידי, והתקנתי שמשייה מעל סולם, כדי להצל על העץ הצעיר. באה רוח חזקה והפילה את הסולם על העץ, שנשכב על הקרקע ושורשיו בחוץ... למרבה הפלא, הגזע לא נשבר. שתלנו מחדש, ציפיתי את הגזע בנייר כסף להרחקת קרינה, והשקינו: בוקר, צהריים וערב. מה שכמובן הזניק את החזירים לנבור סביב הגזע בלי שום התחשבות במהגר החדש. למזלנו, האחראי על הגינון הבחין במפגע והכין מגן מתכת אנטי חזירי. יום יום צפיתי בשתיל ובצעדיו הראשונים. אחרי שהצהיבו כמה עלים התחיל לבלוב, עלים חדשים הנצו וקודקוד הצמיחה התארך. התחלתי לחשוב על עתידו והתייעצתי עם האגרונום המקומי, שהמליץ לבצע גיזום ראשוני. לקחתי את הגזם למטבח, לבישול, ולהפתעתי היו גם כמה גבעולים עם ניצני פריחה! זה שתיל עם "ייחוס": שנים לחברתי ולבן זוגה על ידי מכר 3 הוא ניתן לפני קרוב, יעקוב, האיש שהקים את מסעדת שראביכ המעולה בראמה. היא טיפלה בשתיל במסירות, אך כצמח חובב חום, לא עלה בידו להסתגל לקור החורפי אליו נקלע. הוא השיר את עליו בשני החורפים. כמה חודשים בטרם אימצנו את המורינגה, בן זוגה של חברתי שאל אותה, מה שלום יעקוב. לא היה לה מידע מעודכן. אחרי יום או יומיים, נסע בן זוגה לבקעה, לשמור על רועי צאן מקומיים. בעודו מתאמץ לעזור, ליבו לא עמד בלחץ ו...נדם. בהפרש של יום אחד, נפטר גם יעקוב. שניהם הובאו למנוחות באותו יום ממש. סיפור הרקע הזה העצים את הקשר שלי לעץ, וחשתי שזכינו לטעת יחד איתו גם איכויות של שכנות טובה, חברות, מסירות, נתינה ותקווה. המורינגה ביום השתילה חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2024 בינואר 25 26
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=