ניר שילה - חכם השביל מההולך בו

1 | חכם השביל מההולך בו | חכם השביל ניר שילה חכם השביל מההולך בו ליקוטים

עריכה: אייל כץ עיצוב: ארבל הלוי הוצאה לאור: אשכול www.eshkol.co 2013 הודפס בדפוס גסטליט חיפה, אוגוסט חכם השביל מההולך בו ניר שילה

להורי זיוה (לבית קופרשטוך) ואריה (לבית שטסל) שילה זכרונם לברכה למיכל רעייתי, רעתי, אהובתי לילדיי כליל נוי ניצן וגל שהכל בזכותם

תוכן 9 : צעד ראשון בשבילמבוא 11 : חכם השבילשער ראשון 13 חכם השביל מההולך בו 14 תלמיד לדוגמה 16 היה נכון 17 צה"ל 21 ירושלים 22 אני זכאי לתעודת בגרות 23 נמסטה - מפגש ראשון עם הודו 26 עלוקה בגן עדן 31 : משפחהשער שני 32 אבא 34 אמא 36 בין קודש לחול 37 כליל 39 נוי 41 מצווה בבר מצווה 43 לוחם – חולם – מוחל – שולם – שלום 45 : על חיות, אנשים והאהבה שביניהםשער שלישי 46 "2001 השעון המעורר החי - “כלבת המעורר דגם 48 ג’ין השד השחור 50 הכלבה בעלת החיוך

52 הבור על הגבעה 54 איום המאטא הטורף 56 תיאטרון הטבע 58 מחסום הקוצים 60 הפתעה מתחת לסלע הגדול 63 א-לה כפר שער רביעי: 64 לא עוצר בירוק 69 ייחודו של הגליל 71 מבטיחים להמשיך להשתפר 73-179 פתח דבר 181 : מלחמת לבנון השנייהשער חמישי 182 מילון מונחים 183-228 תכתובות דואר אלקטרוני 229 מילים 1000 : במקוםשער שישי 230-243 צילומים שונים 245 : צידה לדרךשער שביעי 246 ציוני דרך 249 המצפן שלי בשבילים 253 איזה שעה אתה צריך? 254 שירים עד כאן 255 גלעד

9 | חכם השביל מבוא צעד ראשון בשביל ה ֵ ר ְ שׂ ֶ שׁ ע ֵ מ ֲ ן ח ֶ וֹת, בּ ְ צ ִ מּ ַ ה ל ֵ ר ְ ּשׂ ֶ לשׁ ע ְ ן שׁ ֶ ה, בּ ָ נ ְ שׁ ִ מּ ַ ר ל ֶ שׂ ֶ ן ע ֶ א, בּ ָ ר ְ קּ ִ מּ ַ ים ל ִ נ ָ שׁ שׁ ֵ מ ָ ן ח ֶ ר, בּ ֵ ה אוֹמ ָ י ָ "הוּא (רבי יהודה בן תימא) ה ה, ָ נ ְ ק ִ ז ַ ים ל ִ שּׁ ִ ן שׁ ֶ ה, בּ ָ ּצ ֵ ע ָ ים ל ִ שּׁ ִ מ ֲ ן ח ֶ ה, בּ ָ ינ ִ בּ ַ ים ל ִ ע ָ בּ ְ ן אר ֶ , בּ ַ כֹּח ַ ים ל ִ לשׁ ְ ן שׁ ֶ דּוֹף, בּ ְ ר ִ ים ל ִ ר ְ שׂ ֶ ה, בּן ע ָ פּ ֻ ח ַ ה ל ֵ ר ְ שׂ ֶ ה ע ֶ מוֹנ ְ ן שׁ ֶ מוּד, בּ ְ ל ַ תּ ַ ל ם" (פרקי אבות פרק ה' ָ עוֹל ָ ן ה ִ ל מ ֵ ט ָ ר וּב ַ ב ָ ע ְ ת ו ֵ לּוּ מ ִ א ְ אה כּ ֵ ן מ ֶ , בּ ַ שׁוּח ָ ים ל ִ ע ְ שׁ ִ ן תּ ֶ ה, בּ ָ בוּר ְ גּ ַ ים ל ִ מוֹנ ְ ן שׁ ֶ ה, בּ ָ יב ֵ שּׂ ַ ים ל ִ ע ְ ב ִ ן שׁ ֶ בּ משנה כ"א). זהו, אני בשלב של לתת עצות. אז החלטתי להביא אסופה זו לעולם. וברצינות, לאורך הדרך צברתי חוויות, סיפורים, והרבה רגעים ודברים יפים ומופלאים. החלטנו מיכל ואני לציין את יובל חיינו במסיבה עם משפחה וחברים, וזו הזדמנות ראויה לחלוק את שליקטתי וכרכתי יחדיו באסופה זו. אומרים שהחיים לא נמדדים במספר הנשימות שאנו נושמים, אלא במספר הרגעים עוצרי הנשימה. זכיתי עד כה להרבה רגעים עוצרי נשימה, רובם בחברת משפחה וידידים שגם הם עוצרי נשימה. אני מאחל לעצמי ולכולם עוד רגעים רבים של אושר, חוויות ועצירת נשימה. שנים והוא יוצא לאור עד 13- חלק נכבד מהאסופה מורכבת מפרסומים שכתבתי בעיתון א-לה כפר, אותו ייסדתי לפני כ במהלך מלחמת לבנון השנייה. הרשתי 2006 היום. הוספתי מעט רקע, מספר סיפורים, ועוד מספר מיילים ששלחתי בשנת לעצמי להוסיף לליקוט מספר קטעים שכתבה מיכל לא-לה כפר בתחילת דרכו וגם מעט מכתבים אישיים שכתבתי לאורך השנים לכליל ונוי ועוד. למילים הכתובות מצורפות תמונות, שצילמתי או צולמתי בהן, תמונות של חברים ובני משפחה וכן איורים וציורים שציירתי בעבר. תודה והערכה רבה לחברי איל כץ, שערך, העיר, האיר ויחד עם הצוות של אשכול הוציאו לאור את האסופה שלפניכם. תודה מיוחדת לרעייתי מיכל שכהרגלה עזרה והוסיפה את הטאצ' המיוחד רק לה, בלעדיה לא הייתי חווה וחי את השבילים שהובילו אותי לכתוב את שלפנינו. לסיום אני מבטיח לכל אלו שנהנים לקרוא בספר מדי פעם (וגם לאלו שלא), שבעוד חמישים שנה, כשאהיה בן מאה, במקום להיות בטל מהעולם, אוציא המשך לאסופה זו, שהרי כבר אמרנו – חכם השביל מההולך בו. קריאה מהנה, ניר שילה

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 10

שער ראשון חכם השביל סיפורים מהנעורים, המדים, הנדודים והלימודים

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 12

13 | במקום הקדמה | חכם השביל חכם השביל מההולך בו במקום הקדמה תאורה, ניווטי לילה בדרום. הניווט עד כה הולך מצוין. אני יוצא מהר קטום לכיוון 10%- לילה חורפי חשוך, עלטה, פחות מ , משם רק עוד נ"צ אחד ואני מגיע לנקודת הסיום. האפוד מעיק על הכתפיים ומכשיר הקשר 885 . דרום מזרח אל עבר נ.ג גורם לשפשוף טורד בגב. צינת הלילה נעימה והמחשבה שעוד כשעה וחצי אני בנקודת הסיום מענגת ונותנת כוחות רבים ועידוד. אני מתקדם בקצב יפה על פי סיפור הדרך ועוד מעט עליי לחצות את נחל דרוך. אני די בטוח בעצמי, השטח הרי מוכר לי מטיולים קודמים. פתאום אני מוצא עצמי מעל מצוק. העלטה לא מאפשרת לי להעריך את גובהו. זה לא היה בתכנון! אני הולך כחצי קילומטר דרומה, אך המצוק אינו נגמר. אני מחליט לנסות לטפסו כלפי מטה, נחוש להגיע לנקודת הסיום על פי התכנון. ההתחלה מבטיחה ואני מתקדם חמישה מטרים ראשונים בקלות יחסית. לפתע גלישת קרקע קטנה, אני מועד ומוצא עצמי תלוי, נאחז בקושי בזיז סלע. לא מצליח לטפס מעלה וחושש מליפול מטה. הזמן חולף, אינני יכול אפילו להביט בשעון, ומחשבות רבות חולפות בראשי. האם אשאר תקוע עד עלות השחר? חולף עוד זמן. משמאלי אני מבחין בשתי עיניים נוצצות. אני מנסה לחדד את המבט ולמקדו. אכן, עיניים. והן הולכות ומתקרבות לעברי. חמישה מטרים, שלושה מטרים ואני מזהה: שועל. מניף את רגלי השמאלית ומותח את כל גופי אני מצליח להיחלץ מהפוזה המביכה בה נמצאתי. ידידי השועל מדלג על פני מצוק נעצר מדי פעם ומפנה מבטו אלי כאילו מסמן לי את הדרך. עיניו הנוצצות בולטות בחשכת הליל ואני מוצא עצמי על שביל עיזים רעוע כששועל מורה לי את הדרך, גולש לאט לאט לערוץ נחל דרוך. אחרי כעשרים דקות אני כבר בערוץ הנחל ליד הגבים. הבנתי את הטעות שלי. חתכתי יותר מדי דרומה לכן נתקלתי במצוק מעל לנחל – חכם השביל מההולך בו... את הפתגם "חכם השביל מההולך בו" חוויתי בשבילים רבים בארץ ובעולם. באחד השבילים ביפן פגשתי מורה דרך שפתח לי צוהר לשבילים רבים נוספים – הוא לימד אותי פתגם יפני: "המטייל האמיתי הוא זה המטייל בדמיונו". באחת נפתח בפני עולם מופלא ואינסופי של שבילים לצעוד בהם. באסופה שליקטתי כאן נפסע יחד בנקודות וצמתים בשבילים בהם פסעתי בחמישים השנים האחרונות. לא מדובר בסיפור דרך מסודר ורציף אלא בלקט שבחרתי, תיבלתי בסיפורים, קטעי מיילים, קטעים מפתח דבר שכתבתי בעיתון א-לה כפר ועוד.

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 14 יום הזיכרון תשמ"ט, על אפה וחמתה של הגב' לונדון אני נושא דגל ומוביל את תלמידי הריאלי תלמיד לדוגמה כתה י', אני לומד בבית בירם, בית הספר הריאלי חיפה. בתחילת התיכון בחרתי בקלות את מגמת הלימוד. מכל המגמות שעות בלבד. זה השאיר לי זמן לצופים 28 בחרתי בזו שבה היו הכי מעט שעות לימוד שבועיות, המגמה הריאלית עם ולפעילויות חברתיות נוספות, למשל לערוך את עלון בית הספר. חג פורים בפתח ואנו עמלים על הוצאת גיליון פורימי וכמובן שיורדים קצת על המורים. אני כבר בקשרים מצוינים עם מנהל בית הספר, והוא סומך עלי שהכל יהיה בטעם טוב ולא מוגזם מדי. הגיליון יורד לדפוס ומחולק בכיתות בית הספר. שיעור מתמטיקה, מקצוע המגמה המרכזי שלי. המורה ויזי לונדון נכנסת לכתה ובידה גיליון חם, ישר מהדפוס - המהדורה הפורימית של עלון בית הספר. היא מניחה את הגיליון על השולחן בתנועה חדה ומתחילה מונולוג של מספר דקות על אתיקה וסגנון, כולל מספר השמצות בוטות על עורך העלון – הרי זה אני. קשה לי לכבוש את חיוכי אך אני מתאפק. לאחר כשבע דקות ולפני שעוברים לשיעור עצמו היא אומרת: "ניר צא החוצה!". איזה כיף, יש לי עוד זמן פנוי לעיסוקי החשובים. למחרת שוב שיעור מתמטיקה, היום שעתיים רצוף. המורה ויזי נכנסת לכתה, מביטה סביבה ו-"ניר, צא החוצה!". כך חולפים שבועיים והנה מגיע בוחן. גם אותו הגברת לונדון לא מאפשרת לי לכתוב, ואני מבין שצריך לעשות משהו. אני ניגש לשיחה עם מר שפירא, מנהל בית הספר, שמתקשה להאמין למשמע אוזניו. הוא מבקש ממני להישאר בחדרו ויוצא לקרוא לגברת לונדון, מורתי למתמטיקה. היא, מצידה, מסרבת לחלוק עמי את אותו החדר כך ששפירא, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, מתרוצץ בין שני חדרים בניסיון נואש למצוא פיתרון לבעיה. לשווא. המורה נעלבה קשות מקריקטורה שפרסמתי בגיליון הפורימי ולא מוכנה שאהיה נוכח בשיעוריה. מנהל בית הספר הנואש מציע לי להחליף מגמה ולעבור למגמה ביולוגית, שם הגברת לונדון לא מלמדת. אני לא מוכן, ומסביר לו ששם לומדים יותר מדי שעות ושאני מבקש להמשיך בלימודיי במגמה הריאלית. לבסוף מתגבשת פשרה: לא אהיה בשיעורים מלבד מבחנים ובחינות, אותם המורה תיאלץ לבדוק ולתת לי ציון. ההסדר עובד ואני מסיים את כיתה י' במגמה הריאלית ללא נוכחות בשיעורי המתמטיקה.

15 | תלמיד לדוגמה | חכם השביל "המונה ויזה". האיור מהעלון שחולל את המהומה כיתה י"א עוברת בקלות. הגברת לונדון יוצאת לשנת שבתון ואני יכול להשתתף בשיעורי המתמטיקה של המורה קפלן, מורה רוסי קפדן שלטענתו יכול ללמד מתמטיקה אפילו קיר... בכיתה י"ב הגברת לונדון חזרה משנת שבתון. שיעור מתמטיקה ראשון בכתה ו-"ניר צא החוצה!". שוב חזרנו להסדר הישן: אני עושה רק מבחנים, ולא משתתף בשיעורים בכיתה. לקראת סוף השנה אני נקרא לפגישה עם המורה למתמטיקה. מטרת הפגישה קבלת ציון מגן לבגרות. בחדרה של המורה, שלפתע מוכנה לשהות עמי באותו החדר, היא מבשרת לי שהחליטה ציון סופי 60% אקבל 100% , מתוך חישוב מתמטי עמוק שאם אצליח להוציא בבחינת הבגרות 20% לתת לי ציון מגן של ואעבור את המקצוע. אני מחייך. אין בכוונתי להתווכח עמה, שלא לדבר על להתחנן בפניה. בתוך תוכי אני אומר לעצמי שאיש במשרד החינוך לא יקבל זאת, וכשיראו את הפער בין הציון בבחינה לציון המגן הלא סביר יתחשבו אך ורק בבחינה. הגברת לונדון לא הסתפקה בזה. נבחרתי על ידי הנהלת בית הספר לשאת את דגל המדינה ולהוביל את מצעד הגדנ"ע ביום הזיכרון. הגברת לונדון פעלה בכל כוחה למנוע זאת, ואף ניסתה להחתים מורים ומורות על עצומה נגד החלטת ההנהלה. כל ניסיונותיה עלו בתוהו, וביום הזיכרון הובלתי את כל תלמידי בית הספר הריאלי מכיתה א' עד י"ב במצעד יום הזיכרון. ניצחון מתוק? רק לרגע. מסתבר שהגברת לונדון לא אמרה את המילה האחרונה, ועוד נפגוש בה בהמשך.

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 16 חוברות שערכתי ועיצבתי במסגרת תפקידיי בשבט כרמל היה נכון! חיינו החברתיים התנהלו כמעט כולם בצופים, בשבט כרמל. כל יום שלישי ושבת פעולות, יום שישי ערב גדוד, הרקדות, שירה בציבור, טיול שבת פעם בחודש, טיולים של מספר ימים בסוכות ובפסח ובקיץ מחנה של שבוע. בכתה י' הדרכתי אחווה של חבר'ה מכיתה ו'. בכתה י"א הדרכתי יחד עם מיכל (חברתי ורעייתי לעתיד) גדוד ח' ובכיתה י"ב ריכזתי את כלל שבט כרמל. מתוך עבודת השורשים של בתי נוי: חניכים. אבא 1500- אבא היה גם פעיל בצופים. באיזה שהוא שלב הוא גם נהיה המרכז של כל שבט כרמל, שמנה אז כ שלי היה מאוד פעיל בצופים ויזם המון דרך הצופים. בתקופה שאבא היה ילד כולם היו בצופים. אבא מילא תפקידים רבים בצופים ובין היתר היה מרכז שבט הצעיר ביותר בארץ, וזאת הייתה חוויה מאוד מעניינת בשבילו. השבט תרם הרבה לאבא ואבא הרגיש שהוא תרם הרבה לשבט. החלה התמקדות גדולה יותר בשכב"ג עצמו ובטיפוח הווי משלו. ייתכן שהעייפות מנהלים הובילה 70- "כבר בסוף שנות ה לתוצאה מבורכת זו, אולם ככל הנראה הייתה זו הירידה הגדולה במספר חניכי השבט לאחר הקמת השבטים 'לוטם' ו'תדהר' שהביאה לכך: הירידה הגדולה במספר חניכי השכבות הצעירות הקלו על נטל ההדרכה, והירידה במספר חברי השכבות , ונמשך 1980- הבוגרות הדליקה אצל קברניטי השבט נורה אדומה. המפנה חל עם כניסתו של ניר שילה לתפקיד המש"ץ ב בכל עוזו בעקבותיו. צעד נבון שנוסה בתקופה זו היה השארת השבט ללא מרכז בוגר. צעד דרסטי שכזה ננקט אך ורק לאחר שהובן שאין כל ברירה אחרת, והסתמנה מצוקה מוחשית בשכבות הבוגרות בשבט ובשאר השבטים בעיר. צעד זה הוציא את השכבות הבוגרות מהאדישות שבה היו שרויות וחיזק במידה ניכרת את שכבת השמיניסטים בשבט 'כרמל' שהתדלדלה מאד. משום כך, הועברו לרשות שכבה זו תפקידים נוספים, כדוגמת תפקיד המש"ץ, שעד כה היה נתון בידי שביעיסטים. ניר שילה היה ראשון המש"צים בשמינית". שנה לשבט כרמל") 60" (ציטוט מספר במקביל לתפקיד מרכז השבט הייתי גם יו"ר הנהגת צפירים (ההנהגה הצעירה של הצופים) ובמסגרת זו יזמתי כינוס ראשון של כלל החברים בהנהגה ובו שינינו את יעדי ההגשמה של התנועה והוספנו שירות צבאי משמעותי כיעד של תנועת הצופים. כינוס הנהגת הצפירים התקיים ברמת יוחנן בנוכחותם של אריה כרוך, מייסד תנועת הצופים בישראל, והרמטכ"ל רפאל איתן.

17 | צה"ל | חכם השביל צה"ל , לקורס טייס. לא הייתה לי ברירה וחויבתי על ידי הצבא לעשות גיבוש לקורס טייס, רק 22.11.80- התגייסתי לצה"ל ב לאחריו ניתן היה לחתום ויתור. לאחר שעברתי את הגיבוש החלטתי ששווה לתת סיכוי לטיס. ביום חמישי אחר הצהרים הודיעו לנו מי עבר את הגיבוש ומי לא. החברים שלא עברו נפרדו מאיתנו ונסעו מבסיס חצרים , ולאוהלים. באוהל יחד עמי היו מספר חברים מהגיבוש עצמו, 102 גפים שמהיום יקראו קורס 5- לבקו"ם. אותנו חילקו ל כאשר החלוקה הייתה על פי שמות משפחה. קיבלנו מדי חיל אוויר אפורים ושאר ציודים, וביום שישי בשעות הבוקר התאספנו למסדר יציאה הביתה. האוטובוסים חיכו לנו וכולנו רצינו כבר להגיע חזרה הביתה ולספר על הגיבוש שעברנו. הרס"ר יפרח סקר את המסדר והוציא החוצה מספר "פרחים" וביניהם אני. את שאר החבר'ה הוא שיחרר לאוטובוסים ובישר לנו ש"נבחרנו" להישאר שבת ולשמור על המאהל. כששאלתי אותו למה דווקא אנחנו נעניתי "פרח, תסתכל על הכותפת שלך". לא ידעתי מה זו כותפת אך החלטתי מיד שאין כאן צדק ו/או היגיון ועשיתי דרכי לאוטובוס לחיפה והביתה. במוצאי שבת חזרנו עם האוטובוסים לבסיס חצרים. יפרח חיכה לי עם חיוך והוביל אותי אחר כבוד לחדרו של אב"ש (אורי בן שמואל), מפקד הגף. לאחר מספר דקות של ציפייה מתוחה קרא לי המפקד להיכנס ושאל מדוע נסעתי הביתה בניגוד להוראות. הסברתי שלא נראה לי שיטת הבחירה של השומרים והוספתי שאם היו מבקשים מתנדבים סביר להניח שהייתי מתנדב. כנראה שעשיתי רושם טוב על המפקד, הוא הסביר לי שבקורס טייס לא נוהגים כך ושאם יש לי השגות עלי להפנותן אליו. לאחר שעניתי לשאלתו ואמרתי לו שאני מעוניין להמשיך בקורס הוא שיחרר אותי ומאז נפערה תהום ביני לבין הרס"ר יפרח. על כך בשבילים הבאים... בחרתי להביא כלשונו במלואו את הסיפור של דוקטור סוס, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים! המגולל באומנות את דרכי בצבא, בקורס טייס, ביחידה ובכלל.

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 18 אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים דוקטור סוס עברית: לאה נאור בהצלחה! הגיע היום אתה יוצא למקומות נפלאים! אז שלום. עם רגלים בנעלים, עם שכל בראש - תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש. אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, ואתה הוא זה שיחליט לאן. תסתכל ברחובות, מלפנים, מאחור, יש רחוב שתחליט: "לא כדאי לי לבחור". עם רגלים טובות, ועם שכל לחשוב, תזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב. אם בכלל לא תמצא אף רחוב שתאהב – תעזוב את העיר ותצא למרחב. אל שטח פתוח לאוויר ולרוח. שם קורים הדברים, שתדע לך, למטיילים עם רגליים וראש כמו שלך. כשיקרה הדבר אל תפחד, אל תזיע, תמשיך ותלך ותראה שתגיע. אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים! תמריא לגבהים בנופים רחוקים, עם המעופפים מרקעי השחקים. אתה לא תישאר אחרון בשורה, תעבור את כולם בטיסה מהירה. לאן שתעוף - תעוף טוב יותר. תגיע ראשון! תגיע מהר! חוץ מ… אם אתה לא. לפעמים אתה לא. מצטער לספר, האמת היא פשוטה, נתקלים, נכשלים, לפעמים גם אתה. תיתקל במקל קוצני במיו-חד. הקבוצה תתקדם, תישאר שם לבד. תקפוץ מן הקוץ, קצת יכאב, לא נורא,

19 | צה"ל | חכם השביל קרוב לודאי שתהיה בצרה. כשאתה בצרה לא נעים בכלל. לצאת מצרה זה לא כל כך קל. תראה רחובות בלי סימן, בלי מספר, חשוך פה ושם רק חלון קצת מואר, אפשר שם לפצוע מרפק או סנטר! תיכנס? זה מפחיד! תישאר? עוד יותר! מה כבר תרוויח? על מה תוותר? ולאן תיכנס? לימין או לשמאל? רק שלשת-רבעי-שמאל? או בכלל? או הכל? תתגנב מהצד? מסביב? מאחור? זה בכלל לא פשוט, תבין ותזכור, לבחור שבוחר שיבחר מה לבחור. אולי תתבלבל ותרוץ, ותדהר, בשביל מתעקל, שובר ראש וצוואר, דרך שטח מוזר, בין צורות ארוכות, שמוביל לכיוון מדרגות רחוקות, למקום רע מאד: מקום לחכות. ...כי שם רק מחכים. מחכים לרכבת, לגשם, לקור, מחכים בישיבה או עומדים בתור, מחכים למכתב, מחכים לבשורה, מחכים שתצמח על ראשם סערה, מחכים ל"כן" מחכים ל"לא", כל אחד מחכה לעניין שלו. לפגישה חדשה, לערב חג, חכה מחכה לתפוס איזה דג, מחכים לרוח שתעיף עפיפון, לדוד שיבוא, לצלצול טלפון, שימריא המטוס, שירתחו כבר המים, אנשים מחכים לזוג מכנסיים, לעוד הזדמנות, לשרשרת פנינים, מחכים, מחכים, ממתינים, ממתינים. לא! זה לא בשבילך! אתה לא תחכה. תתחמק די מהר, ותמצא מקומות מוסיקליים יותר. עם דגלים! עם פילים! שוב תדהר! בגדול! יבוא מה שיבוא! מוכן לכל! מוכן, כי אתה בחור שיכול. הי, עוד יש מקומות נפלאים לעבור, תחרויות לנצח, נקודות לצבור. משחקים מבריקים, תרגילים מעולים, תנצח את כל המנצחים הגדולים! יכירו אותך! תהיה מפורסם! תופיע בטלוויזיה בכל העולם. חוץ... מאם אתה לא. לפעמים אתה לא. לפעמים זה קורה, תשחק לבד.

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 20 לא תוכל לנצח כי אין אף אחד. לבד, אם תאהב זאת, או לא תאהב, לבד זה מצב שתהיה בו זמן רב. כשתהיה לבד, יש סיכוי לא רע שתראה דברים מפחידים נורא. יש כאלה, בדרך בין שם ובין הלאה, שיפחידו אותך להמשיך למעלה. אך אתה תמשיך גם אם יש סערה, ותמשיך אם אורב האויב הנורא, ותמשיך גם אם קרוק-קרע צועק מעליך, ותמשיך אם בקעות נבקעות לרגליך, וידך רפות ודולפות נעליך. תגיע רחוק, ותמשיך ותצעד, עם כל בעיה תתמודד מיד. לפעמים תסתבך, לפעמים יש צרות, תסתבך בין המון ציפורים מוזרות. תתקדם בזהירות, בתבונה, זה לא קל. החיים הם חוכמה של שיווי משקל. רק תזכור להיות זריז ואמין, ואסור שתחליף רגל שמאל בימין. תצליח? נכון? תצליח! נכון! (תשעים ותשעה אחוז ביטחון) ילד, אתה עוד תזיז הרים. אז... אם שמך פוקסי, בוקסי, הושע, אחמד, עומר, נטע או לאה. המקומות נפלאים! זה היום שלך! ההר מחכה! אז... צא לדרכך!

21 | ירושלים | חכם השביל צילום: נועם חן ירושלים, שכונת ימין משה ירושלים כשהשתחררתי מהצבא מיכל למדה ריפוי בעיסוק בירושלים. שכרנו דירה יחד, בתחילה עם ענת לוין (בפרבשטיין מול אנג'ל ובחזון ציון) ואחר כך לבד (אצל אטינגר ברחוב הרב ברלין). בתקופה זו שלאחר השחרור מהצבא ועד לסיום הלימודים של מיכל והיציאה לטיול הגדול התמקדתי בעבודתי בחינוך לא פורמלי במסגרות שונות ובעבודות מזדמנות לקיום. עסקתי בעיקר בהדרכת טיולים של תלמידים בארץ במסגרות שונות ובהדרכה ועבודה בחוגי סיירות. מצאתי את המסגרת של חוגי סיירות מתאימה לרצונות שלי לפעול לחינוך, לשמירת טבע ולאהבת הארץ. השתלבתי במסגרת זו ואחרי מספר חודשים התחלתי לעבוד כרכז לצידו של דני מדור. במסגרת הפעילות עסקנו בהפעלה השוטפת של החוגים, פעולות, פעילויות ומחנות, שיקום מעיינות ופינות חמד בירושלים וסביבתה, הקמת ממ"ש - מרכז ממוחשב לשטח בו ריכזנו נקודות ציון מעניינות. הממ"ש היווה את הבסיס להקמת עמוד ענן – תוכנה אינטרנטית שיתופית לניווט ונקודות עניין בארץ. בנוסף טיפחנו סיפריית פעולות, עלון חוגים והגדלנו מאד את פעילות החוגים בירושלים. בתקופה זו זכיתי להכיר את ירושלים. אמנם הכרתי את האתרים המרכזיים בעיר עוד קודם, אך אין כמו מגורים ועבודה בעיר כדי להכיר את פינותיה הנסתרות והמיוחדות, להרגיש את אופייה המיוחד ולחוש בקדושתה וחשיבותה לכלל הדתות, העדות והתושבים, כל אחד בדרכו. בנוסף הכרתי היטב את השומרון ויהודה שהיו מגרש הפעילויות והטיולים החודשיים שנה, בהם טיילנו בחופשיות והתקבלנו בחום על ידי 25- העיקרי של חוגי הסיירות. קשה לתאר את הימים ההם, לפני כ התושבים הפלשתינאים, הכפריים והעירוניים. מיכל ואני התלהבנו מהאווירה בעיר והחלטנו לקבוע בה את ביתנו. רכשנו דירה צמודת קרקע עם גינה קטנה בפרויקט יובל גד בפסגת זאב. הדירה הייתה אמורה להיות גמורה עת נשוב מהטיול הגדול במזרח. אכן, אחרי שחזרנו מחו"ל התגוררנו עוד כשנתיים בירושלים. סבי יוסף, ניצול שואה וציוני נלהב, התרגש מאד וזכה לקבוע את המזוזה בביתנו בירושלים. הוא ראה בכך השלמת מעגל והתגשמותו של חזון השיבה לציון.

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 22 זבולון המר ז"ל אני זכאי לתעודת בגרות זוכרים שהייתי תלמיד לדוגמה? אז כעת הגיע הזמן להמשיך בלימודים ואני נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. עליי להביא טפסים שונים ובין השאר גם תעודת בגרות. שמח וטוב לב אני פונה לבית הספר הריאלי בחיפה ומבקש שישלחו לי את תעודת הבגרות. עוברים שבועיים, דבר לא נשלח. אני מחליט לגשת בעצמי למזכירות בית הספר. מקבלים את פניי בברכה ובשמחה. את מרבית הצוות אני עדיין זוכר. עברו אמנם כחמש שנים אבל נראה שלא השתנה הרבה. המזכירה מעיינת במחשב, מביטה בי במבט מוזר, ואומרת: "אינך זכאי לתעודת בגרות". אני מחייך, ברור שישנה כאן טעות, הרי הפתעתי אפילו את עצמי בהצלחותיי בבחינות הבגרות. המזכירה בודקת שוב ובכל זאת נכשלת במקצוע. המורה למתמטיקה, אתם ודאי 92 ואומרת באמת מוזר, קיבלת בבחינת הבגרות במתמטיקה מגן. 20 זוכרים ויזי לונדון, הרי נתנה לי המזכירה קוראת לאחראית ושתיהן מגיעות למסקנה ההגיונית שבודאי חלה כאן טעות מצערת. הן אומרות שיבדקו שוב במשרד החינוך ושאחזור אליהן בשבוע הבא, הכל מן הסתם יהיה בסדר. חלף לו שבוע ואני שוב בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. מסתבר שהמורה למתמטיקה דאגה היטב שה"מגן" שנתנה יגן היטב. היא הוסיפה לציון עצמו את הכיתוב: "הציון אינו משקף רק את הישגי התלמיד, אלא גם את יחסו למקצוע ולמורה". משרד החינוך, שמטרתו כידוע לחנך, החליט להתחשב בהערתה המלומדת של המורה ולמרות הנוהל האומר שבפער גדול לא מתחשבים במגן, במקרה שלי יש להתחשב ב"מגן" המפריע. לא נורא, אומרת לי האחראית, תעשה עכשיו אקסטרני ובקלות תקבל בגרות... החלטתי לפנות לשר החינוך, להפתעתי הוא הסכים להיפגש עמי וכך, אחרי כשבועיים, הגעתי למשרד החינוך בירושלים, מתייצב בלשכתו של שר החינוך מר זבולון המר ז"ל. הוזמנתי להיכנס לחדרו והוא, בחביבות מפתיעה, ביקש לדעת מה הבעיה. גוללתי בפניו את סיפורי. הוא ביקש ממני להמתין, יצא וחזר עם עוד אדם שהוצג בפני כמנכ"ל המשרד, מר שמשון שושני. שוב גוללתי את הסיפור, ובסיומו אמרו לי שניהם כי הם מתקשים להאמין לדברים. נבוך מאוד אמרתי להם שהכל אמת לאמיתה. הם הבטיחו שיטפלו בנושא ומנכ"ל המשרד לקח את פרטיי ואמר שתוך מקסימום שבועיים יהיו עמי בקשר. אחרי כשלושה שבועות אכן חזרו אלי מלשכתו של המנכ"ל והזמינו אותי שוב לפגישה. הפעם ישבתי במשרדו של המנכ"ל והוא הסביר לי שבדק את הנושא, אכן דברי נכונים, אך יש לו כעת בעיה להחזיר את הגלגל לאחור. הוא מציע לי, בחור מוכשר שכמוני, פשוט לעשות שוב בחינה ומבטיח לי ציון גבוה... התקשיתי לקבל את דבריו וביקשתי לשוחח שוב עם השר. לאחר המתנה ארוכה מצאתי עצמי שוב בלשכתו של השר יחד עם מר שושני, מנכ"ל המשרד. המנכ"ל הסביר שוב שבגלל הבירוקרטיה והנהלים לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ועליי לעשות בחינה נוספת. השר ביקש ממני לצאת למספר דקות, כשחזרתי הוא שאל אותי מה אני רוצה ללמוד. אמרתי לו שנרשמתי ללימודי משפטים. אורו עיניו, והוא שאל שוב אם אני בטוח שאין ברצוני ללמוד בטכניון או ללמוד מקצועות ריאליים. השבתי לו שבשלב זה לא. שלמדת... לא 5- יחידות לימוד במקום ה 3 במתמטיקה על 9 ואז הוא הניח את הצעתו על השולחן: ניתן "לסדר לך" ציון אסבך אתכם בחישובים ואיך הגיעו לתוצאה המוזרה הזו, אבל הסכמתי. וכך קיבלתי את תעודת הבגרות שלי. התבגרתי...

23 | נמסטה – מפגש ראשון עם הודו | חכם השביל נמסטה – מפגש ראשון עם הודו מיכל ואני יושבים מתרגשים במטוס איג'יפט-אייר. עוד רגע נוחתים בבומבי, הודו. כבש המטוס נפתח ו"מכה" של אוויר חם מהביל בעל ריח חריף נוחתת עלינו. שעת בוקר מוקדמת וכל שאני חושב עליו זה כיצד להגיע הכי מהר לבית הנתיבות. בדמיוני אני מרגיש את המזגן והאוויר הקריר והצלול מעבר לדלתות הזכוכית. הגענו די מהר לבית הנתיבות, הדלתות נפתחות, להפתעתנו החום, הלחות והריח החריף שבחוץ הם רק ההקדמה למה שבפנים. מזגן? תשכחו מזה. אנחנו עומדים בתור ארוך, לומדים להכיר על בשרנו את הבירוקרטיה ההודית. קיבלנו אשרת נחיתה, אספנו את התרמילים הגדולים ואנו עושים דרכנו לעבר שער היציאה. הפתעה! כל בומבי באה לקבל את פנינו, אלפי הודים צבעוניים מחכים בשער היציאה של בית הנתיבות מנסים כל אחד/ת לחוד לתפוס את תשומת ליבנו. אחד הצליח ואנו נשרכים אחריו מרחק של כמה מאות מטרים עד שהוא מראה לנו את כלי הרכב, ריקשת אופנים רעועה. מיכל ואני מתיישבים בספסל המתפרק של הריקשה, התרמילים יושבים עלינו והנהג שלנו, ששכחתי את שמו, מפדל ומוביל בביטחה את כלי הרכב ברחובות המתעוררים של בומבי. תארו לעצמכם את הדרך משדה התעופה בן גוריון למרכז תל אביב על גבי ריקשת אופנים בסמטאות צרות. השחר מפציע, ובומבי מתעוררת. מצידי הדרכים מתרוממות גופות שלא הבחנתי בהן קודם. עטופות בסחבות הן מתחילת להלך לאורך הכביש, חבורות חבורות. מבט מעמיק יותר מגלה דמות אוחזת בענף עץ קטן בו היא מצחצחת שיניים. אחרים כורעים לצידי הדרך ועושים את צרכיהם. אחרי חצי שעה גלגל השמש כבר מאיר והאוויר החם ממילא מתחמם עוד יותר. הנהג שלנו מתאמץ ומזיע, מנגב מידי פעם את הזיעה בסמרטוט מטונף התלוי על הכידון הקדמי. אני מציע לו להתחלף, ושאני אעזור קצת במאמץ הפידול. הוא מגחך וממשיך לפדל. בדרך אנו עוברים על פני בתי מלון רבים, והנהג מסב את תשומת ליבנו ומציע לנו כל פעם לעצור בבית מלון זה. אנחנו נחושים להגיע ל"מסטר לורנס הוטל", זה בית המלון שהמליצו לנו עליו. הנהג מספר לנו שבית המלון נסגר בגלל שריפה, ואחנו מתעקשים בכל זאת לראות את המלון השרוף. בהמשך הדרך מספר הנהג שכבר שיפצו את המלון... אחרי כשעה ורבע של נסיעה מפרכת הריקשה עוצרת. "מסטר לורנס הוטל", מודיע הנהג באנחת רווחה. אנו מטפסים במדרגות המלון לקבלה, לוקחים חדר וממהרים לרחובות העיר על מנת לקנות ספר הדרכה של לונלי פלנט. אני תוהה ביני לבין עצמי מה הביא אותי הלום... בבורמה עם ארוכות הצוואר

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 24 בלובי המפואר של מלון טא'ג אנו מוצאים חנות ספרים וקונים מדריך נסיעות להודו ופותחים בפרק על בומבי. אכן, כתוב שם שמדובר בכרך ענק שבמפגש ראשוני יכול להיות מאיים ולא נעים לתייר. יש המלצה לבקר בגבעת מלאבר, גבעה ירוקה וקרירה. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים: ירוק וקר. אנחנו עוצרים מונית, הפעם עם מנוע, ומגיעים לגבעת מלאבר. המלצה טובה בהחלט. בראש הגבעה משתרע פארק גדול וירוק מוקף בגדר חיה ירוקה הגזומה בצורת בעלי חיים שונים. בפארק פנימה חלקים מוצלים ואנו מתיישבים על ספסל בצל אחד העצים על מנת לתכנן את מעשינו הלאה. לפתע קולטות עיני במרכז הפארק, מרחק כמאה מטרים מאיתנו, במרכז מדשאה מוארת באור שמש המסנוור, דמות לבנה, מהלכת לאיטה בהדרת קודש ובזקיפות וכל מספר צעדים מתכופפת ונוגעת בדשא. אני מתבונן בדמות ומנסה לגייס את כל הידע שלי על הודו כדי להבין מה המעשה כאן. זה לא נראה כמו התעמלות בוקר, גם לא כמו יוגה ובוודאי שלא מדיטציה. אינני מצליח להבין מה עושה האדון, שבינתיים הבחנתי כי הוא די מבוגר. אני מסתקרן ומחליט לבחון את הנושא מקרוב. בשקט, מבלי להפריע את מעשיו, אני מתקדם לעבדו ושם לב שכל פעם כשהזקן לבוש הגלימה הלבנה מתכופף ונוגע בדשא הוא משאיר שם ערימה של אבקה לבנה. שרלוק הולמס שבי מתעורר ואני כבר בטוח שהנה לפני סוחר סמים. הרי בכל הדרך שעשינו עד כה בבומבי הציעו לנו מספר פעמים חשיש ו/או מריחואנה, והנה לפניי ראש הכנופיה. במחשבה שנייה אני מבין שלא מדובר בסוחר סמים. הרי לשם מה לו לפזרם סתם כך על הדשא בפארק? אני אוזר אומץ ומחליט לשאול את הזקן למעשיו, טופח על כתפו ושואל בפשטות: "סליחה, אדוני, מה אתה עושה?". הזקן מסתובב אליי, אני מבחין שעיניו חכמות וטובות, והוא עונה לי בטבעיות: "אני? אני מאכיל את הנמלים". לרגע נאלמתי. חברי הזקן הבחין בפליאתי והזמין אותי לשבת לצידו בצל אחד העצים. הוא הציג את עצמו וסיפר כי הוא מהנדס רכבות, שפרש לגמלאות וכעת, כשזמנו בידו, הוא נוהג לטייל מידי בוקר בפארק. בדרכו אל הפארק הוא עובר במרכול המקומי ורוכש חבילה של אבקת סוכר, אותה הוא מטמין בכיס גלימתו הלבנה. וכך הוא מסתובב על המדשאה וכל פעם שהוא מבחין בנמלה או חרק אחר הוא לוקח חופן של אבקת סוכר ומניח עליו, המעשה היומי הטוב... עוד למדתי ממנו שהוא משתייך לדת הג'יין, דת שהתפתחה בהודו לפני אלפי שנים במקביל להינדוהיזם ומאמיניה מקפידים מאוד על שמירת הטבע והסביבה. חברנו הזקן הזמין אותנו לטקס חגיגי בערב במקדש הג'ין, ולפתע הודו ובומבי התחילו להיראות ולהרגיש נפלא. טיילנו מיכל ואני במזרחה של אסיה, מהודו, דרך נפאל, בורמה, תאילנד, פיליפינים, יפן ושוב הפיליפינים, 1986-87 בשנים תאילנד, הודו, וחזרה ארצה. מסע מרתק שיסופר באחד הספרים העתידיים. בפפואה עם שבט הדאני

25 | נמסטה – מפגש ראשון עם הודו | חכם השביל בצפון תאילנד עם שבא האקא מראה את פלאי הטכנולוגיה בלאדאק

ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 26 ברחבי פלאוואן זוללים דבש עלוקה בגן עדן במחצית הדרך, אחרי שעברנו את הודו, נפאל, בורמה, תאילנד וצפון הפיליפינים, החלטנו לעשות אתנחתא ולנוח קצת. שמענו על אי קסום במרכז הפיליפינים, בוראקאי, ושמנו אליו פעמינו. ניתן היה להגיע אליו אז רק בסירה דרך הים. זהו אחד המקומות הקסומים בעולם. האי עצמו ירוק ומוקף בחופי חול צחורים ומפרצי טורקיז צלולים ומזמינים. על חלק מהחופים יש בונגלוס פשוטים לצל עצי הקוקוס וביניהם ערסלים. ילידי האי עסוקים אך ורק בדבר אחד: הכנסת אורחים מכל הלב לתיירים המגיעים לנופש. ילדות נחמדות פוסעות בבוקר בין הבונגלוס ומציעות מיני מאפה שריחם ממלא את הסביבה כולה. לעת ערב מגיעים נערים ובמרכולתם דגים טריים, פירות ים ולובסטרים שאספו בשונית מוכנים לעשייה בן רגע – גן עדן עלי אדמות. הייתה רק בעיה אחת. אני לא הייתי מוכן עדיין לגן עדן העדן הזה, כך שאחרי מספר שעות סטלבט, התחלתי לחקור את האי. הלכתי סביבו, כשלוש שעות הליכה. חציתי אותו לאורכו ולרוחבו, עוד שעתיים. טיפסתי לפסגות... עוד שעה. ואז שוב חיפשתי משהו לעשות. נזכרתי בכתבה שקראתי במטוס בדרך לבוראקאי, ובה סיפור על שבט שהתגלה באי אחר בפיליפינים רק לפני מספר חודשים. החלטתי שזה המקום בשבילנו. מיכל, שגן העדן קסם לה, ניסתה להניא אותי מכוונה זו, ולבסוף הסכימה שנצא לדרך רק אם נמצא עוד מצטרפים. היא הניחה, בצדק, שאף אחד לא יסכים לעזוב את גן העדן בורקאי. לקחתי כהרגלי את המשימה ברצינות. מצויד בכתבה על שבט הבטאק באי פלאוואן התחלתי להסתובב ולהטריד כל מי מ', והוא 1.90- שנראה לי שיש סיכוי שיצטרפו להרפתקאה. אחרי יומיים מצאתי על חוף הים זוג מוזר: היא בגובה של כ נמוך ממני בראש. בהתלהבות התנפלתי עליהם, מראה להם את התמונות המרהיבות של שבט הבטאק ומפליג בסיפורים על ההרפתקאה המובטחת לנו. אחרי כמחצית השעה בה הסברתי באנגלית את הכל, ברברה וג'ורדן התחילו לדבר ביניהם עברית...

27 | עלוקה בגן עדן | חכם השביל הם ישמחו להצטרף, אבל הייתה בעיה קטנה אחת: יש להם טיסה מוזמנת לסידני באוסטרליה לעוד שבוע. למחרת עשינו ירדן ואני את דרכנו בסירה לעיר קטיקלאן, עיר מחוז באי הצמוד לבוראקאי. שם הלכנו לחברת התעופה שעות של 36 . ודחינו את הטיסה שלהם. המשכנו לרציף של הנמל וקנינו כרטיסים למעבורת לפאלוואן שיוצאת למחרת שייט, עד לפורטו פרינסיסה, בירת האי. מאחר שהשייט אמור היה להיות ארוך ומייגע רכשנו כרטיסים במחלקה ראשונה הכוללת תאי שינה ומיזוג אוויר! באחת עשרה וחצי בדיוק הגענו ארבעתנו על ציודנו לרציף ממנו אמורה המעבורת להפליג. הרציף עמוס באנשים, חזירים, עגנה רפסודת במבוק ענקית, כשני דונם שטחה, ברציף. כל 12:00 עיזים ושאר סחורות, אך מעבורת אין. בדיוק בשעה ההמון החל לעלות לרפסודה. רצנו לברר מה קורה והסתבר לנו שבגלל השפל המעבורת לא יכולה לעגון ברציף והרפסודה תעביר אותנו למעבורת. לא נשאר לנו כבר מקום על הרפסודה. נדחקנו איך שהוא, כשמי הים מגיעים עד לברכינו ואנו אוחזים את התרמילים והמצלמות גבוה כדי שלא יירטבו. את כל הרפסודה הענקית הזו הוביל פיליפיני צנום אחד עם משוט במבוק מאולתר. אחרי רבע שעה של שייט נעלם החוף בערפל ואנו בלב הים על רפסודה רעועה. עוד רבע שעה חולפת ואנו רואים בתוך הערפל גוש גדול שלאט שלאט מקבל צורה של אוניה. התקרבנו, התמונה התבהרה ולפנינו התגלתה אוניית ענק חלודה, ממנה יורד סולם חבלים של שמונה מטרים, שעליו אנחנו צריכים לטפס כדי להגיע לסיפון. הרפסודה נקשרת לתחתית האוניה והמשיט הצנום אומר משהו. מסתבר לנו שקודם אלו שצריכים לרדת מהאוניה ירדו ורק אחר כך אנחנו נטפס מעלה. סולם החבלים מתמלא במאות פיליפינים שיורדים כמו נמלים לרפסודה העמוסה ממילא – אין בה מקום לסיכה! לאט לאט, בעצם די מהר, הרפסודה שוקעת עוד במים וכעת הם מגיעים כבר למקומות הצנועים בגופנו... סוף סוף ניתן האות ואנחנו מתחילים לטפס מעלה. בשלב הזה ברברה, ירדן ומיכל רואים בי אשם בכך שמגן העדן הובלתי אותם לגיהנום, ואילו אני מתנחם בעובדה שעוד מעט נהיה במיזוג אוויר על הדרגשים שלנו בדרכנו לשבט הבטאק המסתורי. אני בקצה סולם החבלים. עיני רואות שסיפון האוניה מלא, אין מקום. אינני יכול לעצור. מישהו דוחף אותי מלמטה בסולם וכך אני פשוט עולה על האנשים בסיפון. איזה מזל שהיה לנו שכל לקנות כרטיסים לדרגשים... בקושי רב אנחנו מפלסים את דרכנו לדלת עליה רשום "מחלקה ראשונה, מיזוג אוויר". אבל איננו מצליחים לפתוח את הדלת... אני הולך לחפש איש צוות שיעזור לנו למצוא את מקומנו. אחרי מספר דקות אני חוזר עם איש הצוות, שמצליח לפתוח חריץ קטן בדלת ואומר לנו: "כנסו מהר, כנסו מהר". במחלקה הראשונה הצפיפות גדולה עוד יותר מאשר על הסיפון. הדרגשים ה"שמורים" לנו מלאים בפיליפינים, חזירים ושאר ירקות. כעת כבר כולם ממש כעוסים עליי. אני חוזר שוב לאיש הצוות ומתחיל לרטון בפניו. הוא קורא למנהל שקורה לעוד מנהל וכך בסופו של עניין משכנים אותנו במגורי הצוות – רק ארבעתנו. עוברות שתי יממות ואנו מגיעים סוף סוף לפורטו פרינססה שבאי פאלוואן. אנחנו בדרך לגסט האוס בפורטו פרינססה. הבעלים של הגסט האוס אמור להדריך אותנו בהמשך הדרך כיצד להגיע לשבט הבטאק. לאחר התארגנות בגסט האוס שלח אותנו בעל הגסט האוס לבית המרקחת כדי לקנות כדורים נגד מלריה. מסתבר שיש באי מגיפה רצינית של המחלה. אחרי שעברנו את כל ארבעת בתי המרקחת בפורטו פרינססה, הצלחנו להשיג כמות כדורים שמספיקה בקושי לשניים. אני התנדבתי לוותר וכך גם ברברה. כשהפרט הטכני רפואי הזה מאחורינו הסתובבנו קצת בעיר פורטו פרינססה, עיירה די אומללה שהוקמה למעשה ככלא לאסירים והתפתחה מאוחר יותר כעיר נמל של אי גדול שעדיין לא פותח. למחרת אנחנו שוב על סירה, הפעם סירה ספיישל שלוקחת אותנו צפונה לאורך חופי האי ובהמשך מערבה לאורך נהר פנימה אל מעבה יערות הגשם של האי פלאוואן. שני המלווים המקומיים שלנו חביבים מאד, אינם יודעים מילה באנגלית ותפקידם הוא להביא אותנו לכפר בלב יער הגשם, שם נמצא המדריך שאיתו נמשיך רגלית בחיפושינו אחר בני הבטאק. שעות שייט הגענו ליעדנו, כפר של בקתות קש פשוטות על גדת הנהר. עוד עשרים דקות הליכה בשבילי הכפר 10- לאחר כ ואנחנו בביתו של המדריך המיועד. כשנכנסנו לבקתה מתגלה לעינינו תמונה הזויה: בחור מקומי שרוע נאנח על מיטת חבלים ושתי נשים מושכות בשערות ראשו. הבחור בקושי פותח את עיניו ובאנגלית מטובלת בניב פיליפיני מקומי הוא אומר לנו שהוא עצמו קודח ממחלת המלריה אבל בן דודו ישמח להתלוות אלינו. העונה לשם דואי ומדבר אנגלית 16 עוד מספר דקות של הליכה ואנחנו פוגשים את מי שיהיה המדריך שלנו, נער צעיר כבן בסיסית ביותר. סיכמנו עמו על המחיר והוא הבטיח לארגן צידה לדרך ואמר שיחד עמו יגיע עוזר נוסף. למחרת בבוקר, לאחר שישנו באחת מהבקתות בכפר, יוצאת המשלחת הקטנה שלנו לדרך. דואי מוביל בראש וממש פורץ במצ'טה שלו שביל במעבה יער הגשם הסבוך, ואנחנו נשרכים אחריו.

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=