107 | פתח דבר | א-לה כפר 72 א-לה כפר חגו של הטבע שבט הוא החודש החמישי בלוח השנה העברי, המתחיל בחודש תשרי. שבט הוא חודש שחורף ואביב נפגשים בו, הוא הגבול בין שיא החורף לראשית האביב. מזלו של חודש שבט בגלגל המזלות הוא דלי, משום שהוא עשיר בגשמים, ככתוב: "יזל מים מדליו" (במדבר כ"ד, ז'). לקראת סוף החודש מתמעטים הגשמים ומתחילים להופיע סימני האביב. העצים מתחילים ללבלב, והראשון שבהם הוא עץ השקד (ראו בשער) הנקרא גם שקדיה. גם השדות מתמלאים בפרחי בר, והארץ מתחילה להתכסות בכלניות, בנרקיסים, ברקפות ובשאר פרחי האביב בשלל צבעים. לא פלא אפוא שבאמצעו של החודש, ט"ו בשבט, בחרנו לציין את חג האילנות, חגו של הטבע. זה אחד המועדים שאיננו מצווים עליו מהתורה ואולי בשל כך הוא קיבל צביון מתאים לכל שלב בהתפתחות של עמנו. בתחילה היה זה חג שבו נזכרים בערגה בארץ ישראל ופירותיה; בהמשך מועד שבו נוטעים עצים וגואלים את הקרקע, חג המסמל את הציונות והתחדשות ההתישבות בארץ; ולבסוף הפך לשבוע שמירת הטבע, בו אנו מציינים את חשיבותו של הטבע, הסביבה ואיכות הסביבה. ,2004 בא-לה כפר הפעם נעננו לבקשתו של ראש המועצה ואפשרנו במה מכובדת להסביר לציבור את תקציב שנת שבמרכזו קיצוצים רחבים בכוח האדם במועצה. ערב סגירת הגליון סקרנו את ישיבת המועצה שאישרה לבסוף את התקציב הקשה. בנוסף סיקור נרחב על אירועי האומנות ותערוכות בכפר ובסביבתו, דיווח מרב-שיח מעניין בנושא מניעת אלימות בספורט, סיפור עם מוסר השכל משכננו בחורפיש נימר נימר מוקדש במיוחד לט"ו בשבט, וכמובן המדורים הקבועים. אחתום הפעם בשירו של יורם טהרלב עוד לא תמו כל פלאייך, המבטא לטעמי את משמעותו של ט"ו בשבט כיום כאן בארץ ישראל. שנשכיל לחיות בהרמוניה עם סביבתנו קריאה נעימה / יורם טהרלב עוד לא תמו כל פלאייך ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה קבליני אל שירייך, כלה יפהפייה פתחי לי שערייך אבוא בם אודה יה. בצל עצי החורש, הרחק מאור חמה יחדיו נכה פה שורש אל לב האדמה אל מעיינות הזוהר, אל בארות התום מולדת ללא תואר וצועני יתום. עוד לא תמו כל פלאייך עוד הזמר לו שט עוד לבי מכה עם ליל ולוחש לו בלאט: את לי את האחת את לי את, אם ובת את לי את המעט המעט שנותר. נביאה בבגדינו את ריח הכפרים בפעמון ליבנו יכו העדרים, ישנה דממה רוגעת וקרן אור יפה, ולאורה נפסעה ברגל יחפה. עוד לא תמו כל פלאייך...
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=