119 | פתח דבר | א-לה כפר 117 א-לה כפר השיגעון שמלווה את האהבה תחילתו של חודש דצמבר ומזג האוויר נוהג כאילו אמצע הקיץ. האדמה מחכה לטיפות הגשם ומולקולות האוויר לקור ולצינה. משהו כאילו השתבש והחורף מבושש לבוא. החלטתי הפעם לשתף אתכם בסיפור נחמד שאולי יחזיר את האהבה והשיגעון (במובן החיובי) לקהילתנו. מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם: "בואו נשחק במחבואים!". הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק שאלה: "מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?". "זהו משחק", הסביר השיגעון, "בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מיליון ואתם מסתתרים. כשאני גומר את הספירה, הראשון מבינכם אשר אמצא ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק". ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך ששכנעה לגמרי את הספק ואפילו את האדישות, שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר. אבל לא כולם התלהבו. האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא תמיד מוצאים אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום. "אחת, שתים, שלוש ...", התחיל לספור השיגעון. הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות. היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים, מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות. מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות. מה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה, מצא מקום מצוין מלכתחילה, גדול מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת), התשוקה והחשק במרכז הרי הגעש, השכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה. האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים. "מיליון!" הכריז השיגעון 999,999 כשהשיגעון ספר והחל בחיפושים. הראשונה שמצא הייתה העצלות, רק שלושה צעדים ממנו מתחת לאבן. אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, את התשוקה ואת החשק שמעו מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי, הופיעה לה הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צריך לחפש, היא בעצמה יצאה ממחבואה. היה זה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא, וכך הגיע לאגם ושם מצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם. את הכישרון בין העשבים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר ואפילו את השכחה שכבר שכחה ששיחקה במחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים וכשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום נשמעה צעקה איומה וכואבת. קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים... השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל. בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה. הרבה אהבה, קריאה נעימה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=