ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 126 130 א-לה כפר בין המצרים שלושת השבועות שראשיתם בי"ז תמוז ואחריתם בצום תשעה באב, נקראים "בין המצרים", על פי הפסוק במגילת "איכה": "כח רדפיה השיגוה בין המצרים". בימים אלה נוהגים מנהגי אבלות, וככל שמתקרבים לתשעה באב ביטויי האבל הולכים ומחמירים. י"ז בתמוז הוא אחד מארבעה ימי תענית ציבור, שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש. במרוצת לוח השנה הזכרנו כבר את צום גדליה (ג' בתשרי) ואת צום עשרה בטבת, בו החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים. בשבעה עשר בתמוז, לאחר תקופה של מצור, הובקעה חומת ירושלים והחורבן הפיזי החל. שיאו התחולל שלושה שבועות מאוחר יותר, בתשעה באב, חורבן בית המקדש. מקובל להאמין שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. בחרתי לשתף אתכם בסיפור מענייו שהתגלגל לידי – שקית של עוגיות. לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם, היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם. בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח ובמעדנייה קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח. חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד לטיסה. מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה. היא הייתה מאד מרוכזת בספר שבידה, כשבזוית עינה הבחינה, בגבר שהתיישב לידה. היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל בחוצפתו העיז המנוול לשלוח יד אל שקית העוגיות שבינהם הייתה מונחת, וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת. היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות. לא לעשות סקנדל, אולי תפסק העזות. וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר, וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר. על כל עוגייה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה, חושבת לעצמה, בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה. כשנשארה רק עוגייה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו. והוא, ביד רועדת, חיוך מבויש על פניו לקח את העוגייה האחרונה וחלק אותה לשניים, חצי הציע לה בעוד החצי השני כבר היה לו בין השיניים. בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגייה בידה, חשבה לעצמה, הוא גם גנב וגם חצוף, אפילו לא אמר תודה. כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה, אספה את חפציה והתנהלה לעבר שער היציאה בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת, הלכה במהירות, מתבוננת קדימה. היא עלתה למטוס, צנחה אל מושבה, והחליטה לחזור אל הספר ששבה את ליבה. בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה, הייתה שם שקית עוגיות מלאה מול עיניה. המומה ומופתעת היא הבינה. העוגיות האחרות היו שלו. הוא חלק אותן עמה ולא אמר לה די, ולאסונה להתנצל כבר מאוחר מדי. בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה, היא הגנב ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה. כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בוודאות מלאה, ואז מגלים מאוחר מדי שמה שהאמנו בו, מה שחשבנו שהוא האמת הצרופה, בעצם איננו כך. לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור. כדאי תמיד לשמור על לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר. קריאה נעימה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=