131 | פתח דבר | א-לה כפר 149 א-לה כפר תולדות ט"ו בשבט ראשיתו של חודש שבט, החורף כאן וקר, קר מאד. הגשם עדיין לא הגיע במלוא עוזו, וכולנו תקווה ותפילה שהשנה תהיה ברוכה בגשמים למרות הכל. בעוד כשבוע נחגוג את ט"ו בשבט. מנין צמח החג הזה, שלא נזכר בתנ"ך, ומה טיבו? האם מאז ומקדם היה זה חג נטיעות, כפי שהוא מצטייר בעיני רבים? ראשיתו של ט"ו בשבט בתקופת המשנה, ובכלל לא כיום חג. מסכת ראש השנה בסדר מועד נפתחת כך: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות; באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו". זהו אפוא מועד טכני, לצורך קביעת כללי מעשר וערלה, ולא יום חג. רש"י מסביר את משמעות המועד על פי מחזור החיים של העץ: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". מתי הפך ט"ו בשבט לחג? בעניין זה חלוקות הדעות. יש מי שמשערים כי היה זה כבר בימי המשנה, ואחרים מאחרים זאת . ברור כי מי שנתן לכך דחיפה היו המקובלים של צפת, שנהגו לערוך ביום זה כעין סדר, שכלל שתיית יין 16- עד למאה ה לבן ואדום ואכילת פירות הארץ תוך תפילה וכיוון כוונות. . מנהג אכילת הפירות, זכר לפירות ארץ ישראל ולקשר אל 1763 תיאור הסדר בא בספר "חמדת ימים" שיצא לאור בשנת הארץ, התפשט בכל קהילות הגולה, ומי יודע איזה חלק היה לכך בשמירת הקשר אל הארץ. , עלה הצורך במציאת תוכן חדש ליום הזה. בט"ו בשבט 19- עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה ה , יצא המורה והסופר זאב יעבץ בראש תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך 1890 , בשנת תר"ן הכריזה הסתדרות המורים והגננות 1908 אופי חדש לט"ו בשבט – חג נטיעת האילנות, ולא סתם ראש השנה לאילן. בשנת באורח רשמי על ט"ו בשבט כחג הנטיעות. מאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת את המועד הזה, וכך אנחנו מכירים את ט"ו בשבט כיום נטיעה, גם כאשר מקומות הנטיעה מרוחקים, והרוב המכריע של ילדי בית הספר איננו יכול כלל להגיע לנטיעה. במשך השנים, עם גידול מספר הילדים ועם התרחקות שטחי הנטיעה הפוטנציאליים מן היישובים, איבדה נטיעת העצים את משמעותה, ונתבקש תוכן חדש לחג. הציעה אותו החברה להגנת הטבע, ביוזמתו של אחד מפעיליה הראשונים, אברהם בומי תורן, איש קיבוץ מעברות: ט"ו בשבט וכל השבוע – חג הטבע. יום זה, שכבר אבותינו ראו בו ראשית מעבר מן החורף הקר לראשית של צמיחה מחודשת, מתבטא בטבע כראשית של פריחה רבתי, לבלוב העצים, פריחת השקד, התעוררות של מיני ציפורים לקינון ולרבייה ולשלל תופעות אחרות. היציאה אל הטבע והפגישה עם המתרחש בו הפכו להיות תוכן חדש לחג. אין זה מבטל, כמובן, נוהג חביב של אכילת פירות, וגם לא את משמעותה של הנטיעה, אבל הוא פותח פתח להתייחסות חדשה, שווה לכל נפש, אל טבע הארץ. אסיים בשיר תפילת האילן, המנון שמורות הטבע במוזמביק שתורגם על ידי דידי מנוסי, ובתפילה משלי שנשכיל ונצליח לשמור את סביבתנו. קריאה נעימה אני המסיק בקרה את ביתך, ואני אבוקה בלילות חשיכה, ואני הוא הצל ביום קיץ לוהט ואני המשען לישיש הצועד. ואני המניב את הפרי המובחר, למען תרווה בו גרונך הניחר ובצאתך לפרנס משפחה מחכה, אני חץ וקשת ואני החכה. כי אני הקורה שהקימה בקתה ואני השולחן ואני המיטה ואני הוא הסף ואני המשקוף ואני הידית שהפכה למנוף. ואני הגלגל ואני הקרון ואני הארון במסע אחרון... משום כך, אדוני העובר ושב: אל תפגע בי לשווא. / דידי מנוסי תפילת האילן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=