ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 14 יום הזיכרון תשמ"ט, על אפה וחמתה של הגב' לונדון אני נושא דגל ומוביל את תלמידי הריאלי תלמיד לדוגמה כתה י', אני לומד בבית בירם, בית הספר הריאלי חיפה. בתחילת התיכון בחרתי בקלות את מגמת הלימוד. מכל המגמות שעות בלבד. זה השאיר לי זמן לצופים 28 בחרתי בזו שבה היו הכי מעט שעות לימוד שבועיות, המגמה הריאלית עם ולפעילויות חברתיות נוספות, למשל לערוך את עלון בית הספר. חג פורים בפתח ואנו עמלים על הוצאת גיליון פורימי וכמובן שיורדים קצת על המורים. אני כבר בקשרים מצוינים עם מנהל בית הספר, והוא סומך עלי שהכל יהיה בטעם טוב ולא מוגזם מדי. הגיליון יורד לדפוס ומחולק בכיתות בית הספר. שיעור מתמטיקה, מקצוע המגמה המרכזי שלי. המורה ויזי לונדון נכנסת לכתה ובידה גיליון חם, ישר מהדפוס - המהדורה הפורימית של עלון בית הספר. היא מניחה את הגיליון על השולחן בתנועה חדה ומתחילה מונולוג של מספר דקות על אתיקה וסגנון, כולל מספר השמצות בוטות על עורך העלון – הרי זה אני. קשה לי לכבוש את חיוכי אך אני מתאפק. לאחר כשבע דקות ולפני שעוברים לשיעור עצמו היא אומרת: "ניר צא החוצה!". איזה כיף, יש לי עוד זמן פנוי לעיסוקי החשובים. למחרת שוב שיעור מתמטיקה, היום שעתיים רצוף. המורה ויזי נכנסת לכתה, מביטה סביבה ו-"ניר, צא החוצה!". כך חולפים שבועיים והנה מגיע בוחן. גם אותו הגברת לונדון לא מאפשרת לי לכתוב, ואני מבין שצריך לעשות משהו. אני ניגש לשיחה עם מר שפירא, מנהל בית הספר, שמתקשה להאמין למשמע אוזניו. הוא מבקש ממני להישאר בחדרו ויוצא לקרוא לגברת לונדון, מורתי למתמטיקה. היא, מצידה, מסרבת לחלוק עמי את אותו החדר כך ששפירא, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, מתרוצץ בין שני חדרים בניסיון נואש למצוא פיתרון לבעיה. לשווא. המורה נעלבה קשות מקריקטורה שפרסמתי בגיליון הפורימי ולא מוכנה שאהיה נוכח בשיעוריה. מנהל בית הספר הנואש מציע לי להחליף מגמה ולעבור למגמה ביולוגית, שם הגברת לונדון לא מלמדת. אני לא מוכן, ומסביר לו ששם לומדים יותר מדי שעות ושאני מבקש להמשיך בלימודיי במגמה הריאלית. לבסוף מתגבשת פשרה: לא אהיה בשיעורים מלבד מבחנים ובחינות, אותם המורה תיאלץ לבדוק ולתת לי ציון. ההסדר עובד ואני מסיים את כיתה י' במגמה הריאלית ללא נוכחות בשיעורי המתמטיקה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=