149 | פתח דבר | א-לה כפר 176 א-לה כפר חג גלותי החורף השנה מתעתע בנו. קור עז וימים ספורים אחריו חם מהרגיל, כמעט קיץ. גשמים עזים ושיטפונות לצד ימי יובש ארוכים מדי. אכן מזג האוויר משתגע, ופנינו כבר אל האביב הקרב. אנו כבר בראש חודש אדר ומשנכנס אדר מרבים בשמחה! והשנה השמחה כפולה: א' אדר נופל בדיוק על יום ולנטיין הקדוש הידוע יותר כחג האהבה. שמחה יהודית ואהבה נוצרית מתערבבות להן יחדיו, ושבועיים מאוחר יותר נחגוג את פורים. חג הפורים הוא חג גלותי ומאוחר. הוא חג הצלת היהדות הגלותית מסכנת השמדה בפקודת מלך אלילי על פי שטנת צורר. היהדות ניצלה על ידי בקשת המלכה היהודית. אין לו שום קשר עם ארץ ישראל וירושלים. מגילת אסתר היא סיפור של קהילות יהודיות בגלות תחת שלטון זר. יש המפרשים אותה כביקורת יסודית על חוסר התוחלת והסכנות הטמונות בקיום יהודי בגלות, ואולי אף כאזהרה לעתיד, שאין להיתמך על נס ההצלה של מגילת אסתר. מגילת אסתר היא ספר קלאסי של הגלות היהודית. יש כאן מודל נפלא של המציאות הגלותית על ארעיותה, מצוקותיה וסכנותיה, ושל המנטאליות הגלותית, הנעה בין שני קטבים: התכחשות עצמית (מרדכי מצווה על אסתר לא להגיד את עמה ומולדתה), לעומת זקיפות קומה (מרדכי מסרב להשתחוות לפני המן). ויש כאן גם מודל של שנאת יהודים לדורותיה, והמן בעצם מנמק את מדיניותו כאחד האנטישמיים המאוחרים. אף התחבולות הנקוטות בידי היהודים הן תחבולות גלותיות מודעות היטב, ובראשונה – שתדלנות. העיקר הוא למצוא אוזן קשבת בחלונות הגבוהים. הלקח הוא מר ונורא: אין קיום ליהודים בגלותם, בשום גלות, גם לא בצילה של מלכות עשירה ונאורה. לא יעמוד לנו שום תפקוד חיוני בכלכלת המדינה, שום קירבה אל עמדות השלטון, שום השפעה בסירה התרבותית. אפשר שכל כוונתו של מחבר המגילה הייתה למתוח את המציאות הגלותית עד קצה האבסורד, עד למצב המנוגד לשכל הישר ולניסיון ההיסטורי. כאילו ביקש לומר: רצונכם בחיי גלות? ניחא, אבל דרכה של גלות שהיא מצמיחה במוקדם או במאוחר את המן הרשע, הזומם להשמיד, להרוג ולאבד. כדי שיובטח קיומכם הגלותי בכל הנסיבות, ללא צל של ספק, עליכם להיות חזקים יותר מהמן ומכל משרתיו וקלגסיו. ומי פתי ויאמין שזה אפשרי מחוץ לתחום הדיון והדמיון הספרותי?! אסיים בתפילה שכל יהודי העולם יתקבצו ויעלו לארץ ישראל ויהודי ישראלי אחד, גלעד שליט, ישוחרר ויחגוג עם עמו ומשפחתו. קריאה נעימה / נעמי שמר כשנכנס אדר באו ותראו מראה בלתי-רגיל כל העיר שוקקת מצהלות וגיל, על גבי ג'ירפה מרקד הפיל עם שודד-הים ובאוזנו עגיל. מי ראה פה מלך ובידו שרביט, מי ראה שכור שותה מן החבית, חצוצרה תוקעת זמר מבלבל והרעש הוא ממש בלתי-נסבל. חור כרפס ותכלת, בוץ וארגמן כל העיר זוללת את אזני-המן, איזה חג יפה ובלתי-מסודר ומצווה לשמוח כשנכנס אדר.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=