155 | פתח דבר | א-לה כפר 182 א-לה כפר נחמו נחמו עמי, לא אבדה תקוותנו קיץ, השמש לוהטת ברום, הרוח כמעט אינה מורגשת ומזג האוויר יציב בחומו, חום יולי אוגוסט. אנו כעת בתקופת בין המצרים, שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב, היום שבו חרב בית ים" ִ ר ָ צ ְ מ ַ המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן, ונוהגים בהם מנהגי אבל. הביטוי "בין ה י, ִ עֹנ ֵ ה מ ָ הוּד ְ ה י ָ ת ְ ּל ָ מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "ג ים". (איכה א, ג). ִ ר ָ ּצ ְ מ ַ ּין ה ֵ , ב ָ יגוּה ּׂ ִ ש ִ ה ָ יה ֶ פ ְ ּל-רֹד ָ ; כ ַ נוֹח ָ אָה מ ְ צ ָ ם, לֹא מ ִ גּוֹי ַ ה ב ָ ב ׁ ְ ש ָ יא י ִ ה -- ה ָ בֹד ֲ רֹב ע ֵ וּמ גדולי המוסר דרשו על הפסוק שמתוך צערו של אדם ליבו מתעורר לחזרה בתשובה. בשלוש השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם – תלתא דפורענותא. בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב ביטויי האבל הולכים ומחמירים. בימים אלו צועדת לה צעדת שליט מהילה לירושלים. עשרות אלפים מצטרפים אליה, מכל קצווי הארץ עולה הזעקה צריך לעשות מעשה. לא ניתן להמשיך כך! לא כולם מאוחדים בדעתם מה צריך לעשות, אך יש הסכמה כללית שאסור להמשיך באי העשייה, באזלת היד, כמו שביטאה זאת היטב רונה רמון: "אני נושאת תפילה אישית שיהיה ניתן לשנות את מה שניתן לשנות. גלעד עדיין חי". אמן. חום יולי אוגוסט, ימי בין המצרים וצעדת שליט מצטרפים לתחושה כללית קשה, הולכת וגוברת, מקיפה תחומי חיים רבים שלנו וסביבנו, תחושה של אין דרך, אין הנהגה, אין עשייה. תחושה זו מסוכנת מצד אחד ועלולה לסחוף אותנו לייאוש. ומצד שני תחושה זו הכרחית כנראה ליצירת שינוי להצמחת הנהגה חדשה. ואכן בלוח השנה היהודי, מיד אחרי שלושת שבועות הפורענות, מגיעות שבע שבתות של נחמה, מיד לאחר ט' באב עד ראש השנה. הפטרת השבת הראשונה, שבת נחמו, נפתחת כך: "נחמו נחמו עמי, יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אליה, כי מלאה צבאה, כי נרצה עוונה, כי לקחה מיד אדני כפלים בכל חטאותיה. קול קורא: במדבר פנו דרך אדני, ישרו בערבה מסילה לאלוהינו. כל גיא יינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקב למישור, והרכסים לבקעה. על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים" (ישעיהו פרק מ). ימי האבל והצער על חורבן ארצנו ואבדן חירותנו, ביטוי נאמן הם של חיוניותו הנפלאה של עם ישראל, על רצונו להמשיך רות בארצו על אף הכל. ועל כן: נחמו נחמו עמי לא אבדה תקוותנו. ָ ולבנות את חייו, לשוב ולהתע אסיים בתפילה לשחרורו המהיר של גלעד שליט בריא ושלם ובשירו של אבי קורן "אנחנו לא צריכים". קריאה נעימה כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם מקול. מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כאבנו אלף צלקות, עמוק בפנים הסתרנו אנחה. כבר יבשו עינינו מלבכות - אמור שכבר עמדנו במבחן. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לה להיות שנית איתו - יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כיסינו תל ועוד אחד, טמנו את ליבנו בין ברושים. עוד מעט תפרוץ האנחה - קבל זאת כתפילה מאוד אישית. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב ולראותו - יותר מזה אנחנו לא צריכים. / אבי קורן אנחנו לא צריכים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=